אני אדם שמאוהב באהבה. היא אומרת שזה לא טוב, שזה לא בריא. שבסופו של דבר אני אמכור את כל כולי לאהבה המטופשת הזאת, היא אומרת שבסוף, בסוף בסוף אני אאבד את עצמי. אבל מה לעשות. אני מניחה שכבר איבדתי את עצמי. בין אדם לאדם. בין א' לד'. בין לילה ליום.
ואני חושבת שאני אמצא את עצמי אצלו, אחזיר את עצמי לי רק אם אמצא אותו.
מחשבה מטופשת, נכון? כן..
ואני לא מחפשת. טוב לי בלעדי ובלעדיו. טוב לי לבד. טוב לי. על מי אני עובדת? רקוב לי מדי. הכל מתפורר לי בפנים, והנשמה שלי צורחת, שורטת את הדרך החוצה, רחוק מגופי המצחין. הלילות לא נגמרים, והימים לא עוברים. והמחשבות ממשיכות לכרסם את כל כולי, ממשיכות לצלול עמוק יותר, ממשיכות להרוס הכל. ולאט לאט לא ישאר דבר מלבדי, אבל גם את עצמי איבדתי. שכחתי איפשהו, אצל אחד הגברים.
ג'יזס, אגתה. את כלכך סתומה.
בראשון אני עושה את כל העבודה לבד במשרד, בלי סאנשיין לידי, ואם אטעה, אף אחד לא יהיה שם כדי להורות לי על הטעות. ואם אטעה, אף אחד גם לא ידע. וזה יראה כאילו לעולם לא טעיתי. יראה כאילו הכל מושלם. כמו שזה צריך להיות.
יום ראשון יהיה מושלם.
צריכה אנשים חדשים.