מהפרק הקודם:
"כן,מה אתה צריך?" שאל בחיוך האיש בכיסא המנהלים.
"אותך"
"אותי?מה אתה צריך ממני?" דניאל התקדם ,ראה כן עם תמונה על השולחן ושכח לגמרי מהמטרה לשמה בא.
"מי זאת?"
"הבת שלי.סליחה, יש איזושהי בעיה?"
דניאל התבונן שוב בתמונה.זאת הייתה עדי.עדי היא בתו של רוצח אביו.
= פרק 8 =
דניאל הביט באורי מספר שניות,המום ממה שגילה.דווקא עדי, מכל האנשים בעולם?חשב ויצא במהירות מהחדר ממלמל תירוצים לא מובנים,בדיוק כשיצא מצחו פגע בעצם קשה."אח!!" הרמת מבט הספיקה לו כדי להבין כי העצם היה ראשו של תומר."למה יצאת מהר כל כך?" אמר תוך כדי שפשוף מצחו."הוא העיף אותי משם...לא נראה לי שהוא קשור לעניין" תומר כיווץ את גבותיו, לא מבין.
"לפי מה שמצאתי הוא יותר מקשור לעניין.תראה, חיפשתי באחד המשרדים שהיה בלי השגחה בקומה וזה מה שמצאתי" תומר הושיט לו מסמכים בתוך תיקייה ודניאל קרא אותם בעיון, "השמות האלה מוכרים לי מהטלוויזיה הם שייכים לאנשים חשובים בעולם התחתון"
"כן, ותראה איזה סכומים החברה העבירה להם. דניאל אלכס צדק...האנשים בחברה הזאת קשורים לרצח של אבא שלך" בטנו של דניאל התהפכה, עדי קשורה בוודאות לרוצח.כל פעם שהוא נקשר לאדם הקשר חייב להיהרס, קודם אביו ועכשיו עדי. הוא נער את ראשו והחליט לנסות להתמקד במטרה- לפתור את הרצח של אביו ולזכות אותו במנוחת עולמים.
"תומר תחביא את הדפים אצלך ונצא מכאן"
●
עדי ישבה בחדרה משועממת מתמיד. לא משנה מה ניסתה לעשות או לחשוב חבילת המזון שהנער ההוא הביא לביתם רדפה אותה,הם היו כעת רשמית נזקקים. אותם אנשים שראתה ברחוב, בטלוויזיה ונרתעה מהם כל כך.אמה טעתה, לא כל מי שנזקק מביא את זה על עצמו ,אף אחד מהם. הטלפון הנייד שלה רטט על השידה היוקרתית בעבודת יד שאביה קנה לה, עדי פתחה את ההודעה החדשה שהתקבלה.
"יום שלישי הקרוב מסיבת בריכה בבית שלי,מצפה לראות אותך אבל תעשי טובה את הקנאה תשאירי בבית" עדי הופתעה מכמות הרוע שהגיעה מעמית אך לא כעסה אלא הבינה איך היא התנהגה לאנשים סביבה כל חייה, היא הרגישה עליונות בגלל כספם של הוריה ודרסה כל מה שעמד בדרכה, במיוחד את עמית.המכשיר רטט בפעם השנייה.שיחה ממספר לא מוכר התנוססה על הצג, היא ענתה.
"הלו?"
"עדי?" קול נשי אמר.
"כן, מי זאת?"
"אני לא יודעת אם את מכירה אותי, קוראים לי לורן אני לומדת איתך בכיתה" עדי לא זכרה מישהי בשם הזה,היא לא האמינה כמה אטומה לסביבה היא הייתה.
"ברור שאני מכירה אותך!" אמרה רק כדי לא לפגוע באותה ילדה.
"אה מעולה..." היה אפשר לשמוע חיוכה בקולה. "תשמעי,אני ראיתי מה שקרה בינך לבין עמית וגם אם לא תרצי להודות את די לבד עכשיו..." עדי התקשתה לעכל אתהמשפט האחרון שאמרה הילדה הלא מוכרת שהטיחה בפרצופה את כל האמת." אני אולי לא סוג החברות שאת רוצה או אוהבת, אבל גם אני לבד ונוכל את יודעת...להיות חברות?" עדי כמעט גחכה בקול, מאיפה הילדה הזה צצה? מי נתן לה את המספר שלי? חשבה. לבסוף למרות שחשבה שלורן די מוזרה לא הייתה לה ברירה אחרת,היא הסכימה. "בסדר...אני אדבר איתך מחר בבית הספר"
עדי לחצה על מקש ניתוק השיחה אך היא המשיכה לחייך הרבה אחר כך.
●
עמית לחצה על כפתור השליחה וחייכה לעצמה,ההודעה המושלמת.עדי חסרת החברות כמובן לא תבוא למסיבה אבל היא הרגישה מסופקת, עדי תמיד ערכה מסיבות בבית ואמנם הזמינה את עמית אך תמיד גרמה לה להרגיש לא שייכת.היא הרגישה שסוף סוף הצליחה לקחת כמעט כל מה שהיה של עדי. הדבר היחיד שהיא חשקה בו ולא היה בידה היה אותו נער יפה, דניאל.במסיבה אני אתפוס אותו ואשלים את משימתי סופית ,חשבה. היא התיישבה מול הטלוויזיה עם קופסה חדשה של גלידת וניל כשהטלפון צלצל, כשעברו כמה צלצולים שאף אחד לא ענה היא צעקה "אף אחד לא עונה בבית הזה?" וענתה לשיחה.
"הלו?" רחשים משונים נשמעו מצדו השני של הקו, כאילו האדם בוכה.
"עמיקמיק" הקול אמר והיא הבינה, הם היחיד שקורא לה בשם הזה הוא אביה."אני מצטער"
דמעות עלו בעיניה,"היית צריך לחשוב על זה לפני שברחת והשארת אותנו עם כול הבושה! ההצטערות שלך לא עוזרת לי עכשיו! היא לא פותרת לי כלום!"
עומר המשיך לבכות."אני מצטער עמיתי, תביני אותי...אני לא מכיר משהו אחר אני זבל! כזה אני. טוב לכם יותר שאני לא בקרבתכם"
"אתה לא יודע מה טוב לי" קולה היה נוקשה בלי שמץ רחמים וגעגוע."תסגיר את עצמך למשטרה...אם לא, תשכח ממני אל תתקשר לפה יותר ואל תצור איתי קשר בשום דרך,הבנת?"
"עמיקמיק, את יודעת שאני לא יכול...אני אשב כל החיים בכלא"
"לא כל החיים, אתה תחזיר את מה שצריך לחברה וגם לאבא של עדי ואז אתה תצא"
"עמיתי...אל תנתקי אני מתחנן אני מחכה כל כך הרבה זמן לשמוע את הקול שלך, את הילדה שלי"
"שמעת מה אמרתי. ורק שתדע...אני כבר מזמן לא ילדה...במיוחד לא שלך"
●
עומר מזג לעצמו כוסית אחר כוסית, בניסיון להטביע את הכאב באלכוהול.הדמעות המשיכו לזלוג מעיניו ככל שנזכר במילים האיומות שבתו אמרה לו,רק ששמע אותן הוא הבין כמה נזק הוא גרם לה ולשאר משפחתו.
הוא הבין את הכאב שלה אבל לא היה מוכן להקריב את הכול למענם אחרי הכול. אני בן אדם שבור, חשב. מפורק. עוד מילדות הוא היה ילד מוזר, שלא אהב שום דבר אחר חוץ מתהילה,כסף,יוקרה שגם בתור מבוגר לא היו לו וכשלא הצליח בדרכים ישרות עומר ניסה להשיג אותם בדרכים לא חוקיות. וזאת הייתה התוצאה, להתרחק מילדיו. מוחו אומנם היה עסוק במה שאמרה לו עדי אבל גם ניסה ללא הצלחה להדחיק מה תחשוב עליו בתו כשתגלה שבנוסף לגנב, הוא גם רוצח.עיניו החלו להיסגר ונפלה עליו שינה ארוכה, שינה שתשכיח לו לפחות לעת עתה את כל בעיותיו.
●
[שלומי שבת -אבא]
הוא ירד מהאוטובוס המטרטר ושמח על כך שבית הקברות רחוק מתחנת האוטובוס, כך היה לו מספיק זמן לחשוב מה להגיד לאביו.הוא בטח מאוכזב ממני,חשב.למה שלא יהיה? אני לא עושה מספיק כדי למצוא את מי שדרס אותו.אני נותן למישהי שאני כמעט לא מכיר לבלבל אותי. להניע אותי מהמטרה.
הוא עבר את שורות הקברים הרבות ורעד חלף בגבו,כל כך הרבה אנשים שאיבדו את יקיריהם, אחד במלחמה האחר ממחלה קטלנית, לכול אחד כאב פרטי שאדם אחר לא יכול להבין. שמו של אביו "אשר כהן ז"ל" נחרט בשחור על האבן הלבנה ושורה בודדה נכתבה מתחת לשם "אהב את החיים" ,לדעתו של דניאל לא יכלו לתאר אותו טוב יותר.הוא הוציא בקבוק מים ומטלית מתיקו והתחיל לנקות את האבן מאבק ולכלוך שהצטבר עליה,כשסיים דניאל עמד ופנה לאביו.
"מה נשמע? איך אתה מסתדר שם? אני מקווה שמתנהגים אלייך טוב" דמעה בודדה זלגה על לחיו." אני מקווה שזה לא כאב, שלא סבלת הרבה. אומרים שזה מהר, הרבה יותר מהר מלישון" הוא נגב דמעות נוספות מעיניו."איך עדי? אני יודע שבנסיבות אחרות היית אוהב אותה. היא מדהימה אבל...אתה יודע מי זה אבא שלה אותה מפלצת שהביאה אותך לפה,שאיימה עליי ופגעה באביב אז לא משנה מה יקרה או מה יהיה המחיר אני מתכוון לגרום לכך שהוא ייענש.בשביל אימא, בשביל אביב, בשביל שי גלר שהחיים שלו נהרסו לחינם ובעיקר בשבילך אבא...בשביל מי שמגיע לו שהאמת תצא לאור והוא יזכה למנוחת עולמים." הדמעות טשטשו את שדה ראייתו, הוא התיישב לצד הקבר הלבן ובכה בכי קורע לב,בכי ששמר בבטן למעלה משנה.
איך הפרק? אני מאוד מקווה שנהנתם!! כמה דיבורים,הודעות וכו' (;
♣ נראה לי שזה הפרק שנראה הכי קצר בנתיים אבל זה רק נראה אני מנסה לצמצם בשורות כי לדעתי זה יותר יפה בעין אז תתחשבו (;
♣ יש לי כבר 4 מנויות, כמעט 700 כניסות,11 קבועים אני באמת מודה לכם קוראים יקרים שלי! אתם נותנים לי כוח להמשיך בסיפור [למרות שלפעמים אני כותבת עד הבוקר ואז נרדמת שעתיים ><'] אני מאוהבת בכם!!
♣ תגידו שאני לא כותבת במרווחים יותר קצרים, בין הפרק הקודם לפרק הזה היה רק שבוע הפרש! אני בהחלט חושבת שזה הישג בתור אחת שלא בדיוק מעדכנת מהר! אז טפיחה על השכם עד כדי דחיפה D:
שבת שלום ומבורך, סופ"ש עם המון בשורות טובות וחיים מאושרים.אוהבת אותכם מאוד מאוד [כבר אמרתי?] ♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
כותבת האמת | סיפורים בהמשכים
