קצת קשה לי עכשיו, אני לא בטוח מה זה בדיוק

עייפות? חזרתי לארץ אגב וכה הטיסה הייתה בלילה וחזרתי להיות שעתיים על המחשב וללכת לישון ב-8 בבוקר כדי להתעורר בשבע בערב

זמן להתכונן לבגרות מחר בהבעה כנראה יהיה לפני הבגרות שתיהיה בשתיים וחצי (כוס אמק עם בגרויות מאוחרות אפילו שאולי גם תודה לאל באותו הזמן)

הייתי רוצה יותר לתפוס את ההסעה אבל בכל מקרה (אבקש כסף מההורים שלי לקנות קוביה של 5 על 5 במידה ולא אתפוס או יתחשק לי ללכת לקניון לפני)

אני חייב להגיד להם לא להעיר אותי כי להיות בבצפר ב-7:10 זה ביזבוז מטורף של זמן

אני לא בטוח אם זה הזמן הכי קשה שאני הולך לעבור, או שאולי החופש יהיה מאתגר יותר

לימודים או רגשות

לקראת סוף החופשה ואחרי החתונה הצד הבעייתי יותר של המשפחה נפתח אבל אני סולח לדודה שלי

לא הייתי מתנהג אחר אני חושב (אולי כן... אבל לא היה נעים לאף אחד בכל מקרה)

היא די עזרה לי להבין את הבעיות של אמא שלי רק חבל שאני אצטרך לחשוב על דרך לבד לברוח מהבית

הרי אין ברירה

התוכניות להשאר כאן עדיין בכיוון של "זה מעצבן כל כך וסתם מוריד אותי למטה" אבל אין שום דבר לעשות לגבי זה וזה בכלל מעצבן

אני חושב שהתפצלתי לשלושה חלקים, הזה שההורים שלי הביאו מהמשפחה (הראשון) הוא החלק ה"חיי במציאות", מקס שהגיע אלי מאלוהים והמחיר של מקס שהתחלתי לשלם מכיתה ז' אני מנחש שאקרא לו "ההבדל שלו מהראשון" והמחיר הזה הוא שונה ולא קשור למקס או לראשון בשום צורה, הוא סתם בעייתי ומציק וחלק ממנו הוא מהמשפחה של אמא שלי אולי (מהבעיות, לא ממקס) וזהו

אז בקיצור, הראשון, מקס והבעיות שלי זה מסכם אותי

ואם לא הבנתם מהכותרת אז השניים הראשונים כאן להשאר וכמו כל בן אדם נורמלי בעולם אני רוצה להפתר מהבעיות שלי!

באופן מסכם איכשהו אני חושב שהעובדה שאני תקוע בבית הזה עם אמא שלי זה הבעיות שלי, הכי גדולות לפחות

וכבר אמרתי קודם מה החלק המעצבן... (להפתר מזה זה משימה בטווח גדול בפני עצמה)

וכל השאר זה בסדר, הבעיות שלי גורמות לי להשתגע לגבי דברים בפנים וזה לא מעצבן פחות ולכן כדאי להפתר מזה

אבל כל עוד אני בבית הזה הבעיות כאן

מה שאני לא יודע זה איך אסתדר עם הבעיות בשנה הבאה

אני מופתע אם לא הפסקתם לקרוא כי אני מקבל את ההרגשה שהבעיות שלי לקחו חלק בכתיבה של זה וזה נראה כמו פיצוץ של זיוני שכל כבדים ומציקים

אבל זה כנראה חייב היה להאמר

אני בשום צורה לא מתלונן על החיים או אומר שקשה לי מבחינה התאבדותית

אבל שטויות שנמאס זה שטויות שנמאס.

אני מרגיש די חזק עם עצמי לגבי אנשים

ואני לא בטוח אם לשמוח או לפחד

אומנם הגישה שלי לזה הרבה יותר חיובית מתחילת שנה אז אם אני רואה שאין לי מה לפחד אני ממש אשמח

אבל בינתיים הכל פתוח והחופש הגדול הולך להיות בודד, אני רוצה לעשות משהו לגבי זה - לשבת בבית חודשיים על המחשב בלי להתקלח לא נשמע מאוד מעניין גם אם אעשה כימיה ומתמטיקה במקביל.

הבחירה שלכם עד כמה לקחת כל מילה מהמשפט הזה ברצינות

אבל בעזרת השם אני אצליח לשנות את זה! אני די חייב כי אם כבר אני תקוע בבית הזה ועם הבעיות הגרועות של אמא שלי (האמת שכן, היא אשמה בערך בכולם.) לפחות משהו?!

בכל אופן אולי כנראה כדאי לי ללכת לישון ולחשוב על מחר... חזרה לבצפר ישר לבגרות ולא יודע מה יום אחרי ואז תעודות ואז חופש

אגב יש לי אחריות גם לעשות את החוברת הזאת במחשבים בתוספת לאחריות של לצלם את החרא הזה באנגלית שכנראה אעשה מחר כשאתעורר הפעם אחותי לא בבית אז שום דבר לא יעצור אותי

קצת ממהר לסיים לכתוב, המחשב רוצה ריסט (מנסה ערכת נושא למק, מקווה שיפעל טוב O.o)

הלוואי שאמא שלי הייתה עוזרת לי באמת.