הרגע זה נגמר

לא יודעת מאיפה זה התחיל ומכאן מה הלאה.. בעצם אני יודעת- אני שוב אנסה לקחת את המילים שלי בחזרה,להצטער,להגיד שלא התכוונתי ולחזור על השגיאות האלה, בעצם אני לא יודעת אם זה שגיאות כי זה כן בסדר לעשות את זה וזה צריך להיות ככה לפי כל המישורים שקיימים במצב כזה.

ובעצם מהסיטואציה הזאת לא נראה לי שאני ארצה לקחת את המילים האלו בחזרה משהו קטן בלב אומר לי שהפעם זה לא צריך להתנהל ככה ואני לא אתחרט אבל היי קיבלתם פה שקר.. אני יעשה את זה כמו ילדה טובה.. ולמה?

כי אני פחדנית

כי אני לא עומדת מולה

ואפילו לא מול עצמי

אני לא אסרטיבית

ואני לא יכולה להתמודד לבד ומכאן הפחד להישאר לבד.

אולי עכשיו היא שונאת אותי, יצאתי עליה יותר מידי משהו שהוא לא אופייני לי והיא אמרה לי שזה לא מתאים לי.

כבר מאה שנה כל בני הבית החרא הזה צועקים שהשתנתי ואני בכלל לא רואה שינוי, בעצם כן.. אבל כי ככה זה אמור להיות.

אני אסביר.

עד לא מזמן הייתי ילדה "פתי" לכל דבר האמנתי חשבתי שכולם רוצים אותי בזכות מי שאני, אבל מסתבר שזה רק בראש שלי.

כולם זה לפי אינטרסים או סוג של.. כי אני מצטיירת בעייני כל העולם כתמימה,כפתי,שקטה,ביישנית,נדיבה,רחבת לב,עוזרת לכלום,בוטחת בכולם,ולא רואה שום דבר מעבר לקופסה שלי.. כאילו שהשטח שלי הוא מוגדר ואיך שאני מתייחסת לדברים כאילו שיש לי תבנית וחס וחלילה אסור לי לצאת ממנה.

ועד היום זה עבד יופי טופי.

כל הצדדים נהנו.

אני נהנתי כי אהבו אותי כי אנשים היו בחברתי כי עזרתי לכולם ובעצם לא ראיתי שכולם חוגגים לי על התחת ואני דופקת חיוך מתנוך למפשעה על שעזרתי למישהו ובנתיים שדדו לי משכורות על ימין ושמאל.

ובאמת שהייתי שמחה ואני עד היום אוהבת את זה. אני מסכימה עם התיאורים ועם המסגרת שיש לי כי זה באמת מי שאני אבל מרגיז אותי כשאני קצת משנה את המחשבה וההתנהגות אנשים נהיים עוינים כלפי.

אז אני קצת יותר חוסכת ומי שבא ובוכה שאין לו כסף או שתראי כמה בגדים את קונה ולי אפילו אין תחתונים אז אני מחשבת לפני שאני פותחת את הארנק. אבל אין זהו השתנית תראי מה ניהיה ממך את דואגת רק לתחת שלך.

כאילו פאקקקקקקקקקקק יחארות אם כל ה"שינוי" הזה כביכול אתם נהנים.ץ אם זה לאוכל שאני מסזמינה אותכם ואם זה עזרה לך אמא יקרה כל חודש עם כסף לאחותך שאת חייבת לה.. ואם זה לעשות קניות.. והלוואה לזאת ולהוסיף לה רק 30 ש"ח כי חסר לה.. וזה רק הלוואה אני נשבעת שאני אחזיר לך אבל בסדר אמא לא צריך. את זה אתם שוכחים.

כי לי אסור להגיד "לא".. מי אני שאהיה נגדכם פתאוםם.

פתאום כל העניין שדאגת לי שינצלו אותי לא עובד שזה מגיע אלייך. פתאום כל זה שאל תאמיני לאף אחד לא עובד.

תמיד אמרת לי שיש לך כסף בכיס כולם רוצים אותך.. עכשיו שהכדור אצלך במגרש אז המשפט הזה פג תוקף נכון?

בטח

לא מודים בזה.

אבל כבר שנה שאני אחרת

שאני יותר חצופה

שאני לא עוזרת

שאני פרזטית

שאני לא רואה אף אחד חוץ מהגן ומעצמי מהבגדים שלי והשטויות שלי והשמעטס שלי.

אבל אני לא שוכחת שאבא שאני קוראת לו אבי (כי יש סיפור מאחורי זה וזה רק רבע ממנו..) היה מחלק לאחיות שלי כסף אני לא קיבלתי פרוטה כי בדיוק נגמר אני אחזור אני אביא לך מבטיח לך.. נשבע לך בעיניים שלי.

לילדה בת 6 זה בסדר ואת היית מוחה את הדמעות שלי והיית אומרת לי אל תתייחסי ונתת לי מעצמך וסבתא ז"ל הייתה מבינה אותי ואומרת לי ומזהירה אותי ואני הייתי שוב פעם חוזרת על אותה טעות ומושיטה לו יד אולי הפעם כן יהיה לו בזמין.. אבל לא למה שיהיה.  ואני הייתי בוכה אבל מתגברת תוך שניה נשבעת לעצמי בלב שכשלי יהיה מעצמי אני לא אתן.. אבל שבועה אמיתית בפומבי הייתה שבחיים אני לא יעשה אפליות שיהיה לי כולם יהנו ואני לא אחסיר מאף אחד. וכן זה עובד ועבד עד עכשיו מונה המשיכות לא עצר.. אבל ברגע זה בהווה של היום אני מחשבת קצת אבל לאנשים זה לא נראה טוב. כי השתנתי.. מבינים איזה קטע פתאום אני לא שווה הרבה או לא שווה בכלל.

אבל בסדר.

זה אני אל תתרגשו.

אני תמיד יחזור לעצמי כי כבר התרגלתי לתבנית שלי ולמה שאנשים מצפים ממני.

וביום שאני אאזור אומץ ומספיק ביטחון עצמי אני יעמוד ואצעק את כל המחשבותש לי מול כל העולם.

זה רק חלק קטן יהיה המשך.אני לא עומדת בדמעות שזולגות עכשיו.

אני הולכת להתנצל.

יומטוב

:(