אני ממש סובלת.
אף פעם לא הרגשתי ככה.. ואף פעם לא אמרתי את זה והתכוונתי ועוד בחלטת פה אחד.
נורא קשה לי.. אין לי זמן.
המצב חרא.
אני נמצאת בתקופה נוראית מבחינה בריאותית.. אין לי מושג מה עובר עליי.. כבר שבוע אני עם וירוס,שבוע אני לא אוכלת.
וכשאני אומרת לא אוכלת אני מתכוונת ללא אוכלת בכלל. כבר כולם חושבים שאני בדרך לאנורקסיה.
יש לי משהו לא ברור אני מרגישה כאילו הבטן שלי מתהפכת,אני מסוחררת,אפטית,עייפה,לא נינוחה..
אני עם חום כאבים בצלעות,רגל נקועה :\ ובעיקר חוסר חשק ללימודים האלה.
הנסיעות, מהסמינר עד הבית..העבודה הזאת.. שלוקחת ממני את רוב הכוחות אין לי זמן לתירגול אפילו..
המדריכת פסיכומטרי המליצה על 12 שעות תירגול ביום אני אפילו לא מתקרבת לשעתיים.. אני צופה כישלון :((
אני לא מבינה אפילו למה נכנסתי לזה... ועכשיו אין לי איך לצאת כולם אומרים זה קל זה רק ההתחלה..
אבל אני ממש לא מתחברת.. נמאס לי :\\
השתלמויות,אנמיה שחוגגת,בדיקות דם ומורן מתגייסת ואמא שלי צריכה עוד ניתוח.. ואללהיסתור :\
אין לי איך לתאר.. או שתיארתי יותר מידי..
אני מתה לעבור את הקורס הזה ולא ממש מעניין אותי אם זה יהיה בהצלחה או לא. פשוט להיות כבר ב12\9 ולנשום אויר צחח!
ברשותכם,חזרתי ללמוד.
מי שלומד לבד נרדם לבד! >זה בדוק..
הייתי פה,
יומטוב חומדים =)