לא יאמן

אני ממש טיפשה,יושבת ברחמים עצמיים,שנים שלא יצאתי בימי שישי..

אני בתוך בועה,מתבוססת בדייסה שבישלתי,מרגישה לבד במודע לא במודע..

אין חשק לזוז הרגשה של כבדות מהול בריחוף באויר,הרגשה של כלום.

אדישות,טימטום,אומללות,בדידות לא יודעת איך לתרץ.

נמאס לי מעצמי.

בזמן האחרון אני לא מוצאת את עצמי,חמורה בת 19 שלא יודעת כלום.. אם אני הפסקתי להבין את עצמי אז מי כן?!

המצב קשה.

מתהלכת על חבל דק.

אותה שיגרה.

נמאס לי.

הלוואי ותיגמר כבר התקופה הזו.

אני רוצה לפרוח,

רוצה להתחדש

להכיר,להנות,להתרגש,לאהוב

האם זה קשה?

מה כבר ביקשתי?

:\

שבת שלום אנשים תמימים

אני באמת מיואשת

אין לי כבר כוחות..

כבר דחו לי שלוש פעמים

וכל פעם זה מאכזב מחדש..

שעה לפני, שעה לפניייייייי ראבק

הודיעו לי שזה נדחה שכל החברות בבית, שהשכנה כבר עשתה לי צמות שכל הגן על הרגלים ושעה לפני שעדי במטוס

מודיעים לי שהניתוח נדחה כי נכנס ילד למחלקה אחרי תאונת דרכים והוא במצב קשה.. עם כל הכבוד לילד שירגיש טוב ובאמת אני מאחלת לו החלמה מהירה.. אני לא מאשימה אותו אבל איפה האחריות של הצוות הרפואי?!

כוסאמקקקקקקקקק

באלי לקלל ולא יודעת את מי!!!!!!!1

אוףףף

אינעלדודהשלכםנחבהחלדהגג/'כםןפךמלצדכיעהדגנט89דגכלך ! !!!!!!!!!!!!!!!!!

ההרגשה הכי חרא שיש..

חוסר וודאות

:\\\