באמת שאני מנסה להתחיל דף חדש ולא כ"כ הולך לי..

אני עדיין תקועה במה שהיה.. למרות שיש לי הרגשה טובה והולך לי נחמד כזה.

אבל לא יודעת, אני מרגישה שזה מעבר לזה שאין לי סבלנות אני מרגישה בתוך תוכי שלי שאין לי למה לצפות כאילו סתם אנשים הרימו לי את האף למעלה.

סתם כזה יש לי הרגשה של בטטה.

סתם עשיתי פסיכומטרי והתענתי עם זה לשווא נח כי זה לא מספיק אני צריכה לשפר.

ביררתי שוב ואני צריכה לעלות לפחות את ממוצע הבגרויות שלי כדי להתקבל לסמינר, אי לכך ובהתאם לזאת אני מבואסת כי מה הממוצע שלי כרגע עומד על 77 וחצי ואני צריכה 80 פאקקקקק טוב לכם???

בשביל שלוש נקודות אני צריכה לשקוע בחרא הזה של הלימודים שוב במקום ללכת ללימוד תואר ראשון?!

כל מי שנתקלתי בו צוחק על זה על כמה שזה אבסורד אבל למה אני תמיד על חבל דק.. אין אפשרות להוריד את הרף.

אני מכירה באמת טרליונים של אנשים שנמצאים בחינוך בפרוטקציה בלי נתונים לימודיים שיש להם כמות (כמות יפה של מספרים) אבל האיכות שלהם בתחת שלי!! מתעללים בילדים,מנפנפים בתעודות המגעילות האלה שתסלחו לי אבל אני יכולה לנגב איתם את התחת.. אבל המוסדות לימוד ומסודות עבודה בוחרים בהם כי הם למדו..

מה שווה התעודות וכל החרטה האלה אם הלב שלהם קר כקרח והמוח שלהם חלול..

זה ממש לא פייר זה מקומם אותי!!!!!!

אני לא מתלהבת אני לא שחצנית ולא מתיימרת להיות פשוט אני אומרת את האמת ורק את האמת שלי.. אני טובה לילדים,הם זקוקים לאנשי חינוך כמוני גיל הרך זה לא צחוק ילדים כאלה קטנים ורכים זקוקים לחיבוק ונשיקה לליטוף ומילה טובה. לא מעניין אותם כמה הפסיכומטרי שלי או משהו כזה אלהה כמה אני אוהבת אותם וסומכת עליהם!!

אני באמת אוהבת ילדים אבל זה רק תירוץ להגיד את זה.

אני, אני באמת חושבת שיש לי מה לתת להם, ואני אהיה תמיד בשבילם בשביל לאהוב אותם ולדאוג להם.. לא בשביל לנפנף בתעודות.

:\\\

אוךךךך

אני ממש עצבנית

כוסאמק טוב?

כנראה שאני אלך לשחק בקקי, כןן אני אשפר בגרות אחת בעע :\\