אז מאיפה להתחיל....
שלוש שנים קודם...
אחרי שנפרדנו בעלי ואני החלטתי כמו הרבה בודדים לחפש את האושר באתרי היכרויות..
לא היו לי הרבה תקוות אבל להפתעתי הרבה מצאתי אותו, שבועיים אחרי שנרשמתי
בחור מקסים, נראה טוב, מקשיב, רגיש...כל מה שלא היה לי קודם...
אחרי הרבה שיחות מעמיקות אל תוך הלילה שכבר הייתי חצי מאוהבת בו החלטנו גם להיפגש...
לא התאכזבתי...הוא היה כל מה שרציתי, האהבה פרחה, ניצוצות, פרפורי בטן לפני שנפגשים...כמו בסרטים..
הבעיה היחידה היא שהוא היה מאוד לחוץ מאוד מאוד לא זורם..ההפך ממני
כשהחלטנו לעבור לשלב ב כלומר להכיר בין הצאצאים...אז התחילו הבעיות...
הילדים שלי בני 6 8 ו11, לא בדיוק מהסוג השקט...בלשון המעטה...
קשה לצאת איתם כי הם לא יודעים לדבר ..רק לצעוק, לא נעים כל כך בחוץ...הם רבים בלי הפסקה בבית ובחוץ
ולא תמיד מקשיבים לי..להגנתי אני יכולה לומר (וזה גם התרוץ שלי...)שגידלתי אותם די לבד מאחר שחייתי עם בעל שהיה
מטעם העבודה הרבה מחוץ לבית, לפעמים חודשים, ואני נמצאת לבד בארץ זרה ובלי משפחה לא הצלחתי תמיד במשימת החינוך
הילדים שלו זה סיפור אחר לגמרי
, צרפתים, מחונכים, מנומסים, שקטים, לא רבים....אני קראתי להם רובוטים....
ובתוכי קיללתי את אשתו לשעבר שחינכה אותם בצורה כל כך פרקטית..
הוא קרא לילדים שלי חיות, לחינוך שלי קלוקל מהיסוד ולי אמא שלא יודעת לטפל בילדים..
נפרדנו המון, כבר הפסקתי לספור
ותמיד בגלל אותה סיבה, בית המשוגעים בבית שלי...
הילדים בינהם הסתדרו יפה עם הילדים שלו, הם גם אהבו אותו
אבל לו היה קשה מאוד עם הרעש והבלגן
נפרדנו וחזרנו, בפעם האחרונה ל6 חודשים, הוא חזר על ארבע ואמר שהוא לא מסוגל ולא ימצא מישהי אחרת
בלה בלה בלה
תמיד קיבלתי אותו חזרה
גם כשכבר יצאתי עם מישהו אחר עזבתי אותו בשבילו
ככה זה נמשך כשהוא שואל את עצמו אם הוא מסוגל לחיות עם הילדים שלי
שבינתיים גדלו קצת ושיפרו את ההתנהגות, אבל כמובן לא משתווים לילדים המושלמים שלו...
החלטנו לעשות צעד ולגור יחד כדי לראות אם הוא מסוגל לסבול אותנו
דיברנו סיפרנו חיפשנו כבר ארונות למגורים משותפים
ואז לפני כשלושה שבועות, סוף השבוע שלפני המעבר למגורים משותפים
הוא הגיע עם הילדים שלו
אני תידרכתי את שלי להתנהג יפה, לא לריב, לא לצעוק יותר מדי
קניתי, בישלתי, אפיתי, ניקיתי התאמצתי שהכל יעבור בשלום
הכל היה פחות או יותר בסדר
עד ש...
הילדים שיחקו בחדר, לא הבנתי מה קרה, הבן שלו לקח משהו לבת שלי היא שרטה אותו
כמובן שבן זוגי התערב, היו חקירות מי עשה מה למי וכמה ואיך ולמה
בסופו של דבר הבת שלי לא ענתה לו בצורה יפה
הוא לקח אותה לחדר והרביץ לה
אני לא ידעתי מה קרה, רק כששמעתי אותה צועקת באתי והיא סיפרה לי
מיותר לציין שאחרי השבת הזו כל תוכניות החתונה נגנזו לעולמים, שוב נפרדנו והפעם לתמיד כפי הנראה...
היו צעקות וריב גדול שבסופו הוא אמר לי שזהו הפעם אנחנו לא חוזרים אחד לשני
הוא ממשיך הלאה ולא רוצה להיות באוירה כזו שבה הוא מסוגל להרים יד על ילדים לא שלו
אמרו לי לא נורא, טוב שזה קרה עכשיו ולא אחרי החתונה, הוא לא בשבילך...בלה בלה הכל עובר לי מעל הראש
ניסיתי לא ליצור איתו קשר
החזקתי את עצמי
הוא התקשר אתמול, מתגעגע ..שאל אם אפשר לדבר
אמר שהוא בדיכאון, אבל שהוא יודע שהוא צריך להמשיך הלאה להכיר מישהי אחרת
שאני אהבת חייו, שלעולם לא ימצא מישהי כמוני, אבל אי אפשר עם הילדים, הוא לא יכול
אני אמורה להרגיש הקלה, להיות מזועזעת, הוא הרביץ לבת שלי...השכל אומר : ברוך שפטרנו מלחצו של זה...
אבל הלב .. ללב לא אכפת, מתגעגע
מה שחשבתי שיהיה פרק ב מוצלח נגמר לפני שעוד התחיל...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
