היית כל כך יפה.

עם השיער הבלונדיני שלך, העיניים הכחולות והאף הסולד.

אני בכלל לא אוהבת בלונדיניים, אבל עם מאגר גנטי כזה (אמא אירית, אבא גרמני) אי אפשר להתווכח.

כבר חודש וחצי שאני רואה אותך בפאב שאתה עובד בו,

והפרצוף המלאכי שלך מהווה ניגוד מוחלט לרחוב הזה

שהוא, לפחות לטעמי, הרחוב הכי דוחה במדינה.

וחודש וחצי, ואף פעם לא דיברנו.

תמיד היא הייתה באה לשם בשבילך, ואני הייתי צופה מהצד, ואז היא הפסיקה לבוא.

וביום חמישי התיישבת לידי, כמו מיליון פעמים בעבר, ואני לא יודעת מאיפה היה לי אומץ.

ודיברנו שעות, ואמרת שאני נורא יפה

וכשנישקת אותי הסתחררת וטענת שזה בגלל שאני כל כך יפה.

אני חושבת שהיית שיכור.

ובכל הדרך הביתה חיבקת אותי, וכשהגענו אפילו לא ביקשת לעלות.

ביקשת את הטלפון שלי.

ושלחת לי הודעה מיד אחרי שהגעת הביתה,

וגם חברות בפייסבוק.

ושלחת הודעות, וכשבאתי שוב ושוב בגללך חיבקת אותי

וליטפת את הירך שלי מתחת לבר.

ואתמול בלילה הבנתי

שמה שקרה ביום חמישי נשאר ביום חמישי.

ואתה התנצלת מעומק הלב

ואני שלחתי לך הודעה מחויכת ואמרתי ששטויות, הדבר הנוראי היחיד שקרה זאת כרס הבירה שגידלתי.

מזל שלא שמעת את הלב שלי נשבר בהודעת הטקסט,

ואת כל התקוות שלי מתנפצות.

אני צריכה להפסיק לתת לזה להשפיע עלי ככה.

שלושה ימים והנה, אני לא מפסיקה לחשוב על זה.

ערערת אותי בשלושה ימים

וזה לא אתה, זאת אני.

זאת לגמרי אני הדפוקה פה, שנותנת לאנשים שאני מכירה שלושה ימים לערער אותי.

שישי עצל. אני שכובה על הספת במרפסת, אוכלת בן&ג'ריס וקאמל מדיום לארוחת ערב

וחושבת על כמה אנחנו מאכזבות אתכם.

מתחילות בקול תרועה רמה ופורשות, ואפילו לא הגענו לשיא.

אז הנה, אני תורמת את חלקי, לא לפני שאצהיר קבל עם, עדה ופצפונת:

הפוסט הבא יהיה שלך.

שנתחיל?

את הפקח הכרתי דרך ידיד טוב.

הימים היו ימי הצבא, ונפגשנו לראשונה בנסיעה שגרתית ברכבת.

כיוון שהוא גר בעיר מפוקפקת בצפון (הערת המחברת: יש עיר בצפון שהיא לא מפוקפקת?),

יצא לנו להיפגש לא פעם במסיבות בסופי שבוע.

האינטרקציה בינינו הייתה מסתכמת ב"היי, את האוחזת, ידידה של ***", והשקת כוסות בירה.

והוא היה כל כך יפה.

גבוה ושזוף, וכל כולו זועק גולש אוסטרלי.

ואז הגיעה המסיבה.

אני קוראת לה המסיבה, כי היא נכנסה אצלי לפנתיאון "לילות שלא מדברים עליהם לעולם".

הפנתיאון, אגב, מכיל בתוכו את המסיבה הזאת בלבד. שלא תגידו שאני לא לומדת מטעויות.

המסיבה הייתה מסיבת בריכה עם אלכוהול חופשי כל הלילה.

ואני, חיילת ותיקה, אחרי סגירה של 28 ימים, כשעוד 21 לפניי, צהלתי כאסי דיין בבית המרקחת הקרוב.

החזקתי שתי כוסות בכל רגע נתון, וזה הלילה היחיד בחיי שאינני זוכרת בברור.

מפה לשם, הוא היה שם. מפה לשם, התחלנו לרקוד.

נקסט ת'ינג יו קנואו, אנחנו חונכים את החורשה הקרובה.

-פאוזה-

עובדות מרתקות על האוחזת:

1. אני אלרגית לחתוליםץ

3. אף פעם לא הייתי בחרמון.

3. זה היה הסטוץ הראשון והאחרון בחיי.

-המשך-

לזכותו של הבחור יאמר שסקס כזה אחרים לא נתנו לי גם במיטת קינג סייז.

אחר כך הוא ביקש את הטלפון שלי ואני אמרתי שאין צורך. שנינו יודעים שהוא לא ישתמש בו.

הבוקר שאחרי היה קשה, פיזית בעיקר.

חוץ מתופים שהלמו בראשי, גיליתי שנפצעתי בצור די רצינית בכפות הרגליים, כזאת שמנעה ממני ללכת במשך שבוע.

מסקנות, תובנות והארות:

-קחי איתך תמיד שמיכת פיקה בתא המטען. אין לדעת מתי תזדקקי לה.

-שווה לשמור על קשר עם בחורים מערי פיתוח בצפון. למקרה שתחפצי במנת קראק ביום מן הימים, כדי לשכוח את הלילה ההוא בחורשה.

בברכת "תוהה מה יותר עגום, מצבי הפיננסי או התזונה הלקויה שלי",

שבת מלכה לכולנו.

הלוקיישן: צפת, שם העברתי את שירותי הצבאי.

המאורע: פסטיבל הכלייזמרים (יוצאת מנקדות הנחה שרובכם לא יודעים מה זה ומוסיפה קישור)

בץ, ידידי מימים עברו, שירת בתזמורת צה"ל. הוא וחבריו הגיעו לסדנאות בצפת.

כיוון שהאטרקציות המרכזיות בצפת כוללות הפגנות נגד ערבים שגרים בעיר ושלג, ימי הכלייזמרים היו ימי חג של ממש.

קבעתי עם בץ וחבריו לתזמורת.

כשהגעתי להופעה שלהם ראיתי אותו.

גומות חן וחיוך צחור שיושבים מאחוריי מערכת תופים.

בירור קצר העלה שהבחור פנוי להובלה.

באותו הלילה לא קרה כלום. גיליתי שהוא מעשן וחובב גולדסטאר ומילקשייק שוקולד (ואלה, תסכימו איתי, סיבות מספיק טובות בכדי להנשא לו).

בערב השני הורדתי שערות ברגליים, לבשתי שמלה וחיוך ויצאתי לפגוש אותם שוב.

הוא לא חתיך הורס, זה פשוט שלמערכת תופים יש יכולת קסומה, מאגית כמעט, לשפוך קיטונות של סקס אפיל על כל מי שיושב מאחוריהן (פח בו אני ממשיכה ליפול שוב ושוב).

שעה מאוחר יותר, ואני מבושמת וטובת לבב בחדר שלו.

שעה ו-3 דקות מאוחר יותר, הוא כבר מלטף לי את הרגל.

בינגו.

האורות כבו. התמזמזנו משהו כמו 5 שעות, וכמו שדנה אינטרנשיונל אמרה בזמנו - "הוא דוקטור של כבוד באיך לגעת".

אממה, יום למחרת גיליתי היקי בגודל של מיסיסיפי על צווארי הענוג.

פה חשדתי.

אחרי שבועיים נסעתי לת"א. הוא אסף אותי ולקח אותי לדייט במקס ברנר.

שתינו קוקישייק, שוחחנו רבות, והוא שאל אם בא לי "לראות סרט".

**"לראות סרט" - שם קוד ל"בואי נשכב, אולי נספיק לראות את הכתוביות"**

הגענו אליו, צפינו בעשר הדקות הראשונות, ומכאן ההמשך ידוע

אלא שאז - תפנית דרמטית בעלילה.

אני לבושה בשמלת סטרפלס.

הבחור מוריד לי את התחתונים, אבל משאיר את השמלה

ואני תוהה אם יש לו משהו עקרוני נגד ציצים.

הו אז הוא אמר את המשפט האפי "שומעת, אין לי כל כך ניסיון בזה".

מוחי כבה, עיניי חשכו ובזמן שהוא חיפש קונדום ניסיתי לחנוק עצמי בעזרת הציפית.

נכון חצי כוח? אז עשירית. מאית הכוח.

הוא אפילו לא נכנס לרשימת הגברים שאיתם שכבתי. העולב.

מספר ימים לאחר מכן הוא החליט שהוא לא רוצה להיות איתי בקשר.

למה?

הוא לא יודע.

ואני מאמינה לו, לבתול המבולבל. אני מאמינה לו בלב שלם.

תובנות, מסקנות והפקת לקחים:

-כשאת מבתקת בחור, את מצפה ממנו להתאהב בך ולסגוד לך ולפות שלך כאילו אין מחר. זאת הפנטזיה.

המציאות מלמדת שבעצם גילית לו עולם חדש ומופלא. את מגלה לו שאפשר לחשוב עם זין, וזה הרבה יותר קל מלתפעל שכל.

הוא חושב "היי, זיינתי אותה, למה שלא ילך לי עם אף אחת אחרת?"

אני חושבת "לא הלך לך 21 שנים, למה שזה ישתנה עכשיו?".

אבל היי, בסופו של יום

הוא לא כזה חתיך הורס.

הוא לא יכול לצאת לפאב ולקחת את סט התופים שלו.

ללא הסט, הסקס אפיל שלו שואף לאפס

ואילו את עדיין מהממת.