מילים מסוכנות

ארז היה ילד עליז מאוד. הכל הצחיק אותו. פעמים רבות הוא נשלח החוצה מהכיתה בגלל הצחקוקים שלו. עם זאת, זה לא הפריע לו לעבור בהצלחה דרך בית ספר ואוניברסיטה. והוא נהיה בנקאי – זוטר מאוד בהתחלה.

העבודה היתה אחראית מאוד וכולם בבנק התנהגו ברצינות מרבית. פעם ארז התבדח על האורך המופרז של מרבית הטפסים וכולם הביטו בו בגועל כאילו הוא היה איזה רפש. זה שינה את עמדתו והוא נעשה רציני כמו כולם. מהר מאוד הוא שכח איך מחייכים. הוא הפך לאדם מאוד עצוב ואומלל.

בכל שנה בבנק היו פחות ופחות לקוחות. בעוד שנה, אם הכל ימשך כמו כעת ושום דבר לא ישתנה, הבנק בטח יפשוט רגל. אף אחד לא ידע איך לפתור את הבעיה החמורה.

זה עשה את ארז עוד יותר קודר ועצוב. הוא זכר את הזמנים כאשר הוא היה מאושר והיה יכול לחייך. הוא ניסה לעשות זאת, אבל לא הצליח. הוא אפילו ניסה עם הידים שלו לתת לשפתיו צורה של חיוך, אך כשהוא הביט במראה, נבהל ממה שראה שם – רוצח אכזרי עם עיניים ריקות מכל רמז של שימחת חיים הביט בו, מבצע חיקוי עלוב של חיוך, כאילו רק עכשיו רצח מישהו ונהנה מכך. פיטר הבין שהוא איבד את יכולתו שלו לחייך. למרות שהוא חיפש את החיוך בחייו, הוא לא הצליח למצוא אותו בשום מקום.

יום אחד, לתוך הבנק נכנסה ילדה בת כעשר. היא רננה לעצמה איזה שיר עם מנגינה מצחיקה. הבנקאי שישב ליד הדלת שם אצבע מראה על שפתיו ואמר,"ששש." אבל הילדה רק חייכה אליו וקדה קידה. האיש עשה עם האצבע "לא-לא-לא", והמשיך לעבוד. הילדה הוציאה לשון והמשיכה לשיר, בקול אפילו יותר רם, והפעם גם תיבלה את הזמרה בריקוד שברובו היה מורכב מסיבובים סביב עצמה. לא היה לה בכלל איכפת מה הפקידים חושבים עליה – היא נהנתה מהחיים.  

ארז לא הבין למה, אבל פתאום הוא התחיל להרגיש טוב יותר, העצב נסוג ובמקומו נכנסה לתוכו שמש. זו הייתה הרגשה כל כך מוזרה שארז לא זכר איך אותו יום הסתיים. הוא החליט ללכת הביתה ברגל.

ליד הבנק הוא חלף על פני חלון ראווה גדול והפנה אליו את מבטו. ואז הוא עצר כאילו פגע בו ברק. ארז הביט אל החלון ושם ראה את התשובה להרגשת השמחה שלו. הוא ראה את החיוך.

זה היה חיוכו.

הוא ניסה לעשות פרצוף רציני ואז לחייך שוב. הוא הצליח. ניסה שוב. כן, הצליח שוב. הוא מצא את החיוך שלו מחדש!

ארז רץ בחזרה אל הבנק, פרץ למשרדו של המנהל וצעק, "אני יודע איך להביא את כל הלקוחות של הבנק בחזרה אלינו."

חצי שנה מאוחר יותר היה ניתן להיכנס לבנק, לעמוד בתור ארוך ולהגיע עד לבנקאי אשר היה מברך את הלקוחות עם חיוך כל כך אמתי, עד שלא היה אפשר שלא לחייך בחזרה.

לא היה צריך לחשוב פעמיים אם רוצים להמשיך לעבוד עם הבנק הזה או לחפש אחר.