בארצה של אטלנטיס נשאר אותו משטר ואותו שלטון. הכל היה רגיל באטלנטיס עד שמעשה מזעזע התגלה, יום אחד, אחד השומרים של המלך פילטוס רצה לבדוק האם משהוא השתנה במקדש, השומר עלה במדרגות של המקדש וכאשר הוא הגיע לפסגה הוא ראה תמונה מחרידה, האורקל של המקדש, סלנה, נמצאה מוטלת על הרצפה חסרת כל סימן חיים, המון דם היה על צווארה ונמצא סכין תקוע על חזה, החיל נחרד מהגופה שנמצאה לפניו, הוא לא ידע, מי יכל לרצוח את סלנה בצורה כזאת? האם השומרים של המקדש לא שמרו עליה היטב? השומר הוציא את הסכין מחזה של סלנה, הוא נמלא בצער ובחרדה, הוא ישר יצא מהמקדש כדי לקרוא לשאר השומרים ולשאר אנשי העיירה. שאר האנשים והוא בזריזות עלו למקדש, שאר האנשים גם נחרדו כמו אותו השומר, הם אמרו:

"נערה מסכנה. מה נעשה בלי האורקל שלנו? פוסידון עלול לכעוס על זה שהפרנו את ההסכם שנשמור על סלנה"

באותו ערב, העמידו במקדש עשרים שומרים, הם כולם היה חמושים מכף רגל ועד ראש, הם היו חמושים בחרב ובמגן, ובשריון ארד מהרגל עד הראש כולל קסדה, בבוקר למחרת, שום דבר לא השתנה, השומרים חשבו מה לעשות עם סלנה, אחד השומרים אמר:

"פוסידון יכעס עלינו! נתנו לנכדתו היקרה להירצח!"

הם החליטו שהם חייבים לספר לפילטוס מלך אטלנטיס את מה שקרה, הם ירדו ממדרגות המקדש ביחד עם גופתה של סלנה, הם הלכו כמה דקות מהדשא עד לארמון המלך פילטוס, הדלת של הארמון הייתה גבוהה ורחבה, מקושטת בזהב ובכסף, עמדו עשרה שומרים ששמרו על הדלת, השומרים אפילו לא שאלו את עשרים השומרים שהתקדמו מפני שהם הבינו שהם גם שומרים כמותם, עשרים השומרים הלכו לאט והתקדמו, הארמון היה עשוי מאבנים קשים, על הרצפה היה שטיח לבן, הם ראו שומרים רבים נוספים ששמרו על כסא מלכות, השומרים התקדמו מעט וראו איש בעל קן אפור ולבוש בשמלה לבנה מקושטת במעט זהב, השומרים ניגשו לשומרי המלך ואמרו:

"באנו מכאן מהמקדש של סלנה כדי לבשר למלך בשורה חשובה"

השומרים פינו לאחד השומרים שהתקדם, השומר ניגש לאט ובעדינות למלך, הוא קרע ברך ואמר לו:"הוד מעלתך! רציתי לבשר לך שאתמול בלילה מצאתי את גופת בתך... אני מאוד מצטער על המקרה, לא היו שומרים באותו אזור, יש לנו כאן את גופתה,"

המלך הביט בשומר במבט כאוב ומלא בצער, הוא ענה לו:

"אינני יודע איך אני אוכל לרצות את פוסידון, אבא של אטלנטיס, על זה, נלך לקבור את סלנה עם ירידת הערב,"

לפתע פתאום נשמעו צרחות עזות מחוץ לארמון, החיל אמר בקול כועס:

"מה זה?"

הרבה שומרים מהארמון רצו לבחוץ כדי לראות מה גורם לצרחות אלו, הם רצו בכל כוחם ליציאת הארמון והגיעו לשדה, הם הסתכלו לאופק וראו שני אריות גדולים בהרבה מאריה רגיל, על גבם היה מצוייר קלשון, הם נשכו שני אנשים עד מוות, דם רב היה על אותם אנשים, האריות הבחינו בשומרים והסתערו עליהם, שומרים נוספים מהארמון כדי לעזור לאותם שומרים, השומרים שלפו את חרבם והסתערו בצרחות אל האריות, מאוד לא היה קל להרוג את אותם אריות, האריות האלה היו גדולים והיו מסוגלים להתעלם מכאב, השומרים הצליחו לדקור את האריות בהרבה מקומות, אך דם מועט זרם מגופם ולא משנה איזו דקירה האריות לא מתו! בקושי רב הצליחו השומרים להרוג את שני האריות כאשר יותר מחצי מהשומרים מתו(מספרים של השומרים בסך הכל היה 50), השומרים שנותרו בחיים הרגישו פאניקה, הם התקדמו מעט וראו באופק מספר רב של אותם אריות טורפים אזרחים נוספים, השומרים אמרו:

"אנחנו לא חזקים מספיק כדי להרוג אותם, אנחנו חייבים לגייס חיילים נוספים ואת אפיאלטיס! הוא הגנרל של אטלנטיס, אולי גם אנחנו נזדקק לעזרה של האמזונות, שמעתי שיש בארצות האמזונות אישה אחת מאוד חזקה בשם אלכסנדרה, היא הצילה את יוון והרגה את כל הטיטאנים! אנחנו צריכים שמישהוא אחד מאיתנו ילך ליוון ויקרא לה"

חמשה שומרים ארגנו ספינות ליוון כדי לגייס את אלכסנדרה ושאר האמזונות ושאר השומרים הלכו לגייס את אפיאלטיס ואת שאר חיילי אטלנטיס...