כמה פעמים במהלך החיים שלכם חשבתם "לי זה לא יקרה"?
לי לא יהיה סרטן?
לי לא יהיה מישהו אהוב שנהרג שפיגוע או במלחמה?
לי לא יקרה משהו רע?
כמה פעמים חשבתם את הדברים האלה?

אבל שזה קורה...זה פוגע בנו בבום אחד גדול.
כל אלה שזה קרה להם...לא ציפו לזה.
זה לא שהיתקשרו אליהם ואמרו להם"תקשיבו,עוד כמה שבועות הבן שלכם ימות במלחמה,תתכוננו נפשית".
זה פשוט מגיע בהפתעה.

ואני לא עומד להגיד לכם מה הסיבה כי היא די פשוטה.
אבל למי שלא הבין:
אנחנו לא מסוגלים להכיל אסון כזה גדול כמו לאבד מישהו אהוב.
זה לא במוח שלנו בצורה נורמאלית.

בגלל אנחנו גם חושבים שלנו זה לא יקרה לעולם.
כי אנחנו לא יכולים לחשוב מה יקרה אם...

ועכשיו לסיפור:
זה היה די מוזר,חצי שעה בערך אחרי שהלכתי לישון.
חשבתי קצת על כל אלה שנהרגו בשבילנו ואם אנחנו באמת מבינים מה הם הקריבו למעננו.
ופשוט הצדעתי,בתוך המיטה,פשוט הצדעתי.
ובמילים האלה אמרתי:
עם ישראל זוכר את מה שעשיתם,אתם הגיבורים שלנו"
ואז נזכרתי שזה גם יום הזיכרון לכל אלה שמתו בפיגועים.
אז הצעתי שוב ואמרתי:
עם ישראל זוכר גם אתכם,אשר מתתם על היותכם ישראלים"
ואז נזכרתי שגם היו ניצולי שואה.
אז הצדעתי(שוב...)ואמרתי:
"עם ישראל זוכר גם אתכם,אשר מתתם על היותכם יהודים"

פשוט עשיתי את זה,ואחרי זה הייתה לי הרגשה ממש טובה.
הרגשה שהשנה באמת היתייחדתי עם כל הרוגי המלחמות,פעולות האיבה והשואה.

יהי זכרם ברוך