על קצות האצבעות

שרביטים עליכם!

את זה שלי קיבלתי מקיימן , ואני משתמשת בו בעודו חדש, מבריק ונוצץ. שרביט הספרים שהועבר בצורה לא לגמרי ברורה, (איפה הוראות ההפעלה איפה??) מלבד זה שאני מתבקשת לכתוב על ספרים שאהבתי, אני לא בטוחה במשימה ולכן אעצב אותה כרצוני ואכתוב על ספרים שהולכים איתי שנים. אלה שאעביר להם את השרביט מוזמנים להבין אותו כרצונם.

אז כמו שאפשר לראות, אני אוהבת ספרים. אוהבת להיות מוקפת בספרים. אוהבת את הריח והמגע והתחושה של התכרבלות עם ספר טוב. הספריה הזו נבנתה על פי תכנון שלי והיתה שאפתנית הרבה פחות ממני עצמי, כמו שאפשר לראות כבר לא נשאר בה מקום.... יש עוד ספרים במקומות אחרים בבית. 

ויש את הערימה המפורסמת. זו שליד המיטה. למרות הסטיגמה הנפוצה, את זו שליד המיטה שלי קראי ברובה, זה פשוט שהספרים עבי כרס, שלא לומר שמנים וכבר אין לי מקום בספריה כמו שרואים. אני יודעת שאני יכולה למסור ספרים או למכור, אבל אני לא מצליחה להביא את עצמי לעשות את זה. למען האמת, יש עוד ספרים שלי שנמצאים אצל חברים שמתייחסים אלי, אולי בצדק, כספרנית פרטית ואישית. ואני מתגעעגת לספרים שלי ורוצה אותם איתי, ליידי.

הספרים שהשאירו עלי את הרושם הגדול מכולם, הם ספרים שקראתי בנעורי, אל חלק מהם חזרתי אחר כך והתאכזבתי קשות - למשל עריצה היא הלבנה של רוברט היינלין. הלוואי ולא הייתי חוזרת לקרוא שוב. הפעם השניה איכזבה אותי קשות. את רוברט היינלין חייבים להגביל בגיל על פי חוק.

ויש ספרים שלמרות שאני כבר פחות תמימה ונוחה להתרשם, שלא לומר ביקורתית ובעלת נסיון יותר, אני עדיין אוהבת לחזור אליהם ואלה גם ספרים שדאגתי שיהיו אצלי, לידי. שאוכל לקחת אותם ולקרוא בכל רגע שארצה, שלא אצטך לחכות ולחפש.

בתקופות של מצוקה וקושי, אני חוזרת לקרוא את הספרים הישנים והמוכרים. אני יודעת מה יש בהם ויכולה לסמוך עליהם שישמחו, ירגשו ויפליאו אותי שוב ושוב: 

שיבומי

נתקלתי בו במקרה בבית לא שלי. פתחתי והתחלתי לקרוא, כי בגיל 21-22 כפי שהייתי אז היתה לי פחות מודעות למקובל חברתית ופשוט שקעתי בו מההתחלה ועד לסוף בלי לשים לב לאחרים.  אני חושבת שבעיקר אהבתי את הדמות של הגיבור שהוא גבר החלומות האולטימטיבי, הלוחם הקשוח והמשורר הרגיש, איש ללא חת ומאהב מתחשב, חתיך הורס שחי באיזור מבודד בטירה חלומית. מה עוד אפשר לבקש? שאר הסיפור בא רק כדי להבליט את הנקודות החיוביות של האיש המופלא. היום אני מחייכת בסלחנות למי שהייתי אז כשקראתי לראשונה. בסלחנות ובחיבה.
הנקודה המוזרה בקשר לספר הזה היא שגם הגמל קרא אותו והושפע ממנו עמוקות, כמובן שעוד לפני שהכיר אותי ובלי קשר אלי. הוא הופתע והתרגש לגלות אותו אצלי וסיפר לי אחר כך שבתקופות קשות בחייו היה מנסה לחשוב איך היה מגיב ומתנהג הגיבור בסיפור ולנהוג כמוהו. 

לעולם לא עולם

אני לא זוכרת איך הגעתי אליו, אבל אני זוכרת את הפעם הראשונה שקראתי אותו.

עד כמעט חצי הספר לא הצלחתי לחבר את הנקודות, היו המון חוטים לא קשורים, אבל כל כך הוקסמתי מפיתולי העלילה ומההומור השחור משחור שהמשכתי לקרוא. אחרי יממה וחצי (טוב הייתי חייבת גם ללכת לעבוד באמצע) הגעתי לסופו, סגרתי את הספר וישבתי במשך עשר דקות, בוהה באויר, מחייכת ומוקסמת לחלוטין. שואלת את עצמי מה לעזאזל קרה פה עכשיו?
ואז פתחתי אותו שוב וקראתי את כולו שוב, הפעם כשאני כבר מבינה את הנקודות וההקשרים. אחר כך קראתי אותו עוד כמה פעמים, לאורך השנים.

גם נתתי אותו כמה פעמים לאנשים לקרוא ולכן נאלצתי לקנות אותו שלוש פעמים כי לא החזירו לי אותו אף פעם.

היום אני כבר לא מוכנה להשאיל אותו לאף אחד.

מר אל, כאן אנה

כן אני יודעת שיש טענות על פדופיליה בנוגע לספר הזה. אבל אני קראתי אותו כשדברים כאלו עוד לא עלו בדעתי. קראתי אותו בצבא כשהייתי זקוקה לנחמה ולאמונה שמשהו יכול להיות טוב ואוהב ונכון בחיים, והספר הזה כל כולו מלא אהבה ופליאה ורוך ונתינה אין סופית, נקיה וטהורה. לאנה וגם למספר יש את אותו תום של גורי כלבים, מגושם ומתוק ועלה חיוך חומל על הפנים.

גם עכשיו, כשאני חושבת על הספר הזה , אני מחייכת.

מה שגור הגורילה צריך

ספר ביכורים, של סופרת צעירה. אני אפילו לא יודעת אם כתבה אחר כך משהו או שזה ספרה הראשון והאחרון. וגם הוא בא לי בתקופה שבה הייתי זקוקה לידיעה שיש קצת תום בעולם.

זה ספר קטנטן וחמוד שמספר ברגישות אין סופית סיפור של התבגרות קצת אחרת, כמו של כולם כמעט. 

גם את הספר הזה נתתי למישהו לקרוא ואחר כך נאבקתי ארוכות עד הצלחתי למצוא עוד עותק שלו.  לא נותנת אותו לאף אחד.

מה משותף לספרים האלה? שכל אחד מהם הצליח לגעת בי בנקודה של רגש, שכל אחד מהם השפיע עלי קצת ולימד אותי הרבה. שלכל אחד מהם אני מוכנה ורוצה לחזור מידי פעם, בנקודות אחרות בחיים ולגלות על הספר ועלי דברים חדשים. את כולם אני רוצה קרוב אלי ומתנהגת אלהם ברכושנות אמיתית.

יש עוד לא מעט ספרים שנכנסו לי לנשמה לאורך השנים, אבל אי אפשר את כולם, אז בחרתי את אלה שקפצו לי לראש ראשונים, כי זה אומר עליהם משהו.

ולהעברת השרביט המסדר יעבור לדום - מסדר דום!

אני מעבירה לאליפל (כו, אני יודעת ששוב, אבל אני באמת רוצה לדעת),  לחגית (כן אני יודעת ששוב, וכו') לנוסעת המתמידה, לאמובטלת ולצופה.