בהרבה ייאוש נטשתי את ישראבלוג. הרגשתי שאי אפשר לסמוך עליו יותר מאז האיומים על הסגירה. חיפשתי בית אחר למחשבות שלי, לתהיות שלי, לרגשות ולמילים.
ניסיתי לכתוב באתרים כמו מדיום.
ניסיתי לכתוב בוורד.
ניסיתי לכתוב עם דף ועט, כמו פעם.
ניסיתי גם לכתוב בגוגל דוקס, שגוגל דרייב יתעד את הכל...
אבל זה לא אותו דבר, שום דבר לא הרגיש לי נכון, לא הרגיש לי נוח, לא היה מסודר והקשה עליי לכתוב.
אז אחרי מעל שנה של מאבק עיקש אני מבינה שאין ברירה, המחשבות שלי צריכות את הפלטפורמה הרכה של ישראבלוג, זה המקום היחיד שהעניק לי שקט ושמר על כל הפוסטים שלי בצורה מסודרת ויפה. בעברית. אין כמו עברית. לא משנה כמה פוסטים אכתוב באנגלית וכמה קל זה יהיה, עברית זו השפה שלי, עברית זו המילה של הנפש שלי.
אני מרגישה כמו הרפתקנית שחוזרת הבייתה, הכל מוכר, הכל שלי.
בלי הפלטפורמה הנוחה כאן היה לי קשה לכתוב והייתי זקוקה לזה כל כך הרבה. אני זקוקה לכתיבה כדי להבין את עצמי, כדי לא להשתגע. הכתיבה תמיד עזרה לי הרבה יותר מהפסיכולוגית ולא יודעת איך הצלחתי להפסיק לכתוב כשזה כל כך בוער בי.
אז חזרתי. מקווה שלא יהיו עוד איומי סגירה, מקווה שאפשר לסמוך על ישראבלוג להיות בית קבוע.
מה בעצם קורה פה היום? מי מנהל? האם ישראבלוג עלול להסגר שוב? מי מתחזק את האתר? אולי בכל זאת אני צריכה להמשיך לחפש בית אחר כי הבית הזה עומד לקרוס?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Closed Eyes
