עובר זמן ממושך למדי ואני ממעט לכתוב כאן, והקוראים אולי (מה אולי? בטוח במלאנתלפים אחוז) תמהים קצת מקורה ומהולך ומנשמע ומניינים, אז האמת היא שאני חי וקיים ויש לי כמה מושאי ציוץ, אבל כידוע, האדם חושק והפנאי עושק, ובמקרה דנן, הלימודים והעבודה וההתרוצצוית די מתישים אותי. אני משער שמי שקרא כאן קצת הבחין שהבלוג מתמקד יותר במחשבות, זכרונות, הגיגים, שרעפים, מבוכים ודרקונים, ופחות בקטע של 'קמתי בבוקר, צחצחתי שיניים, שטפתי פנים', אבל כדאי לגוון, וצריך לעדכן מפעם לפעם.
עבר חודש וחצי מאז תחילת השנה האקדמית, ומאז שהעתקתי את מוקד הקינון הראשי שלי אל ירושלים העיר. ליתר דיוק אני מקנן בשכונה שכל רחובותיה קרויים על שם תנאים ואמוראים, ואפשר ממש לחוש את הקדושה ולראות את הניצוצות באוויר. אני עצמי גר במפגש של שני צדיקים גמורים, אשר מתוך רצון לשמור על פרטיות (שלי, להם לא אכפת, הם ברי מינן כבר אלפיים שנה) ולמנוע הסתערות המונית, לא אחשוף את שמותיהם. אלא אם מדובר בעלמה טובת שכל ויפת מראה, שכמובן מוזמנת בכל עת להכיר את מעוני הקט, ואולי גם לשחק איתי טאקי או דוקים או בשאר משחקים מענגים ממין זה.
עלי לציין בצער שהציפיות שהיו לי לפני תחילת השנה לא ממש מתגשמות. כבר סיפרתי שבשנתיים האחרונות גרתי עם יצורים וטיפוסים שבכירי אגף הפיקוח בעיריית ירושלים עדיין שוברים את הראש בנסיון להבין איך הם מצאו מקום חנייה לחללית שהנחיתה אותם בעיר, והשנה שמחתי שאגור עם אנשים נורמלים, ואותם שותפים הם אכן ברנשים נחמדים וחברותיים לכל דבר ועניין, אבל מכיוון שכל אחד שקוע בענייניו ולכל אחד יש סט שלם של חברים, לא נראה לי שמהם, או מהחברים שלהם תצמח לי הישועה, כי כפי שכבר רמזתי בעבר, המעגל החברתי שלי לא רחב במיוחד, ומלבד כמה ידידים, מכרים, מודעים ועמיתים הוא חופף בצורה די מדויקת את אוכלוסיית דובי הפנדה בגן החיות התנכ"י, עניין שמסב לי לא מעט צער. ואני מסתכל ימינה ושמאלה ומהרהר שירושלים זו, עיר ואם בישראל ואוכלוסין בה לא מעטים כלל ועיקר, וחזקה עלי שאני מוצא בתוכם מישהו או מישהי לקיים את מאמר חז"ל - עשה לך חבר, אבל לאחר מכן אני מהרהר קצת יותר לעומק ומוצא שרוב רובה של אוכלוסיית העיר מורכבת מחרדים, ערבים, ערסים, אמריקנו - מדרחוביסטים, ועלמות חן שונות איתן אני יושב לדייטים בזמן מן הזמנים במרחב המשתרע בין עמק רפאים בדרום, רחוב יפו בצפון ומדרחוב נחלת שבעה במזרח, ואף שאני לא מטיל דופי באף אדם המשתייך לאחת מהקבוצות האלה חלילה, ובטוח ביטחון גמור שלרבים מהם לב רחב וטוב שעשוי להישקל בקראט ממש, הרי שאין אני סבור כי עשויה לצמוח לאחד מן הצדדים תועלת ממשית ממפגש כזה. גם מהאנשים בחברתם אני שוהה בחלק מימות השבוע באוניברסיטה די התייאשתי, קשרים שלא יצרתי עד עכשיו - כבר לא אצור, ואנשים שלא החלפתי איתם מילה במשך שנתיים - לא יהפכו לחברי נפש. sad but true, ואני לא מתכוון לפתוח את הנושא הזה עכשיו.
כדי להקל, גם אם לא לפתור, את מצב העניינים העגום הזה, אני מנסה כל מיני דרכים שנדמה כי כולן קשורות לאסטרטגיה המכונה בפי הכלכלנים - מיקור חוץ, דהיינו, העברת האחריות והביצוע לגורמים חיצוניים. כך אני מפסיק כמעט לגמרי את הנסיונות לקשור אי אלו קשרים עם אנשים מוכרים, ומחפש התקשרויות בחוץ. אחת מאותן דרכים היא האתר הקרוי בשם couchsurfing, שבעזרתו מוצאים אנשים המטיילים בעולם מקומיים שמוכנים לארח אותם ולהציע להם מקום לינה חינמי. ובשבוע שעבר מגיע לדירתי הצנועה ברנש צעיר, ממדינת יוטה אשר בארצות הברית, וכמו רבים מתושבי אותה מדינה גם אותו אורח משתייך לזרם המורמוני, שאם עשרה קבין של מטורללות ירדו על אגפיה השונים של הדת הנוצרית, הרי שתשעה מהם לקחו מאמיני אותו זרם, אבל לי זה כמובן לא מזיז, מכיוון שאני דווקא מחבב זיווגי שכל נוצריים, ומלבד זאת אותו טיפוס הוא בחור נחמד וחיובי וחברתו נעימה לי. לצערי לא כל כך יוצא לי לצאת ולהסתובב איתו בערבים הן מכיוון שגם הוא וגם אני חוזרים עייפים בסוף היום, והן מפני שבגלל מצוות דתו ומגבלות אחרות הוא לא שותה דבר חוץ ממים ומיץ, עובדה שעלולה להעיב מעט על יציאה הכוללת שתיית משקאות קופצים ותוססים. כך או אחרת העניין הזה משמח אותי במידה מתונה, גם אם ברור לי שמדובר רק בפלסטר ולא בפתרון של ממש. המשך יבוא, מקווה שהוא יהיה עליז ואופטימי יותר מהרשימה הזו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
