בשנים האחרונות התפתחה ספרות ענפה העוסקת בגורמי לחץ המשפיעים על יכולתם ונכונותם של בעלי כנף, ואלה הנמנים על משפחת התוכיים בפרט, להעלות רשימות חדשות בתדירות סבירה לבלוגים שהם מנהלים. מחקרים אינטרדיסציפלינרים החובקים תחומי ידע שונים ומגוונים כגון פסיכולוגיה, סוציולוגיה, זואולוגיה ואורניתופסיכופתולוגיה, ניסו לעמוד על הקשר בין עומס לימודי, לחץ משימתי וג'ננה תפקודית ובין כמות ואיכות הכתיבה. המחקר להלן מבקש להוסיך נדבך נוסף הנשען על הישגי המחקר הקודמים מחד ועל הנפצות חסרות ביסוס מאידך. המדגם בו השתמשנו במחקר זה הוא מסוג מדגם נוחות, וכולל נבדק אחד - מה יותר נוח מזה. את התוצאות עיבדנו באמצעות כלים סטטיסטים קבילים ומוכרים כגון סילוף נתונים, שימוש במקורות מדומיינים, וסתם שקרים.
בני משפחת התוכיים נוטים לפטפוט (חלפי, א. 1965) ובמיוחד לכתיבה (יוסי, ת. 2011) אך עם זאת חוקרים רבים גילו ומצאו כי נטיה זו תקפה לסוגי כתיבה מצומצמים ויחודיים ביותר (Mccfly, M & Brown, E, 1985) שוטפים, אסוציאטיבים, שטותיים במתכוון, אוויליים להכעיס, ואיגיונים לפנאן. מכיוון שסוג כזה של כתיבה אינו עולה בקנה אחד עם הכתיבה האקדמית שהיא יבשה, קדורנית, ורצופת באמפרים (Garfield, A et al, 2001) מעצבנים (Nij, S, 1998) כאלה (Emmek, K, 1969), ניתן להבין את הדיסוננס בו נתקלות אותן ציפורים בבואן לעדכן את בלוגיהן. זאת ועוד, לעתים עשוי סגנון הכתיבה האקדמי לחדור אל תוך שטף הכתיבה הבלוגיסטי כפריטים הלקוחים ממציאות היום יום ונשזרים בתוך חלום (freud, Z, Sacharof, B, fortis, R, 1900) ולהרוס את כל הכיף.
מכיוון שאותם בעלי כנף מוצאים עצמם טרודים מאוד בעונה זו של השנה, בחיפוש, עיון, דפדוף, דיון, הנמקה וקריאה בכל מיני גווילים עתיקים ו/או מקוונים שברגיל לא היו משירים נוצה בכיוונם (S, Amumun, 2012) , אין להם ברירה אלא להרפות מעט מכתיבת רשימות ועדכון הבלוג, ולשוב אליו ברבאק גדול ועצום כשירווח מעט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
