החיים המלאים אותם אני מנסה לחיות מעמידים אותי במבחני מציאות באופן תדיר.

מוקדי ייסורים הועלו מהאוב וממזדרונות השאול שדים ירוקים ושחורי עיניים מסתובבים סביבי במעגל של צריבה אכזרית.

הם לא מישירים אליי מבט, אך לעיתים עיניהם מאדימות וחיוך מרושע חושף שיניים לבנות מיושרות באופן מחריד נגלה אליי כהבהובי אורות.

אני קפואה אל מולם כי ההסתברות האפריורית שאגיב בצורה גרועה היא, אם כן, שואפת ל-1.

יש לי עבר נודע לשמצה של בריחה מקיום, של חוסר יכולת להתמודד. של אוטובוסים בשעות לא שעות ושל שיטוטים חסרי מעש בסמטאות מטונפות של עיר אקראית על המפה. אני שוב מהטלת בכולם כעטורת שבחי חן ותעודות הצטיינות וכמושא לעיניים אבל למעשה הטורף היחיד שאני ניצודה על ידו הוא אני ולא אחרת מאשר אנוכי.

עלי להגיב. במציאות הזאת על ידה אני נתקפת, עליי להשיב מלחמה. עליי לבאר תחושות שלא העזתי לתת להן שם משחרו של סיפור חיי.

אני כואבת בקלות מדי, נרגשת בהיסח הדעת, שוברת את הכלים על לא מאומה.

אבל אני אני, ואני לומדת.

אני טובה במבחנים

אני טובה במבחנים.

אני טובה במבחנים.

טובה אני

במבחנים.