- קיבלתי 91 במבחן באזרחות.

- המורה ללשון עשתה שיעור ראשון אחרי "מעשה הקונדס" ה-"נורא" ש"עשינו" לה. וכתבו לה מכתב התנצלות אז היא התרככה.

- מישהו מהכיתה בא שאני אלמד אותו לטכ"ם, למבחן מחר. ונראה לי שהוא דיי הבין.

- ביטול 3 שעות!!! זה היה פשוט אלוהי. אני לא יודעת מה או מי עבר על המורה לפיזיקה, אבל זה מה שקרה וזה היה מושלם!

- באחת השעות החופשיות אני וחברי ניסינו לפתור חידות: אח של אחד הידידים שלי כתב לו המון שורות משירים באמצעות סמלים של הוואטסאפ ואנחנו היינו צריכים למצוא את השיר. הצלחתי למצוא כמה בעצמי!

אהעאהעאהאעאע

- קיבלתי 90 בבוחן באופטיקה. זה משפיל כי זה בוחן טיפשי אבל בקטנה חחח.

- דפקתי את המבחן במתמטיקה אבל מסתבר שפחות מהרוב. אני חושבת שכן יש לי מעל 80 אז אני דיי רגועה. 85 דקות לארבע שאלות זה פשוט חוסר הגינות. הקטע הוא שאם היו אומרים לי שיש לי 100 דקות, אז יש מצב דיי גדול שהייתי מסיימת את המבחן ב-80 דקות, הידיעה שאין לי זמן פשוט מטריפה אותי.

- לקחתי לאחותי ספר מהספריה שהיא צריכה לבית הספר.

- הפסדתי חמש שעות מהיום כי הייתי בכנס לציון יום השואה הבין לאומי במוזיאון תל אביב. יצא לי מושלם, הפסדתי שעתיים תנ"ך, שעה ספורט ושעתיים היסטוריה.

- הנאומים היו משעממים וחופרים בטירוף, חוץ מהנאום של הרב לאו ושל ניצול שואה שבא לספר את סיפורו, אבל אחר כך הייתה הצגה פשוט מדהימה.

- גם הייתה פרופסורית אחת שהתחילה לצעוק כנגד התבכיינות על השואה, ואז כשהיא סיימה לדבר אישה מהקהל קמה ואמרה שהיא מוחה על דבריה. שהיא ואמה ניצולות שואה וגם הן לא בכו, אבל זה לא אומר שאסור. היא אמרה שאמה של הפרופסורית, שלא התבכיינה לטענת הפרופסורית, היא אמנם אישה חזקה אבל זה לא אומר שכולם צריכים להיות כמותה. הערכתי את האישה ההיא שקמה, וכולנו מחאנו לה כפיים.

- בסוף היום ליד הבית כבר פגשתי חברה טובה ואז ישבנו סתם כזה לדבר.

מחר יד ושם...

שבוע שואתי יש לנו.

- ביום רביעי סיימנו שעה מוקדם יותר (אחר כך חזרנו לבית ספר לאיזו הצגה טיפשית)...

- קיבלתי 66 בבוחן במתמטיקה וזה ממש מצחיק. בבוחן אחר קיבלתי 100 אז אפשר להרגע. 

- קיבלתי בחזרה את הדוח מעבדה בפיזיקה המעודכן שהגשתי וקיבלתי 100. זה שימח אותי וגם קיבלתי תחושה שהמורה כאילו מנסה לפתוח דף חדש כי היו לי כמה טעויות ואי דיוקים שהיא לא הורידה עליהם.

- אתמול בוטל הקורס אסמבלר וחזרתי מוקדם יותר הבייתה.

- גם הספקתי ללכת להליכה עם חברה ולקנות ריבר.

- היום הספקתי לבנות המון המון דברים באתר שאני צריכה להגיש ונשאר לי עוד כמה דברים קטנים.

- והצלחתי לשכנע את המורה לדחות לכל הכיתה את מועד ההגשה. נהייתי תותחית בקטעים האלה! גם את הדו"ח מעבדה על חוק שני של ניוטון, הצלחתי לשכנע את המורה שנגיש רק בחמישה בפברואר, שזה יותר משבועיים אחרי הניסוי!

- אני לומדת למבחן במתמטיקה והולך לי טוב מאוד עד כה. למזלי המבחן הזה הולך להיות בלי חקירת משוואות שגורמת לי להכנס להיסטריה. רק הסדרות האלה...

חוץ מזה שהוא שלח וואטסאפ אחרי יומיים ואמר שהוא מתגעגע (וכמובן שנאלצתי לדחות אותו בגלל המבחן במתמטיקה יימח שמו).

והכול נחמד, מלבד העובדה שתוך כמה ימים הפכתי לבן אדם הכי פחות מרוכז בהיסטוריה של האנושות.

זה קצת מלחיץ כי סף הריכוז הגבוה שלי הוא זה שעזר לי להספיק הרבה דברים במעט זמן ועכשיו כשנכנסים לתקופה ממש לחוצה של השנה אסור לי לאבד את זה.

שתהיה לכם שבת כיפיית ואל תהיו אנטיפתים כמוני שלא הולכים לבקר את סבא-סבתא בגלל מתמטיקה.

זה היה בעיקר ממש כיף.

והרגשתי אני.

פחדתי שהוא יחשוב שהוא מנשק אידיאל שאני לא.

ופחדתי מעוד 1001 דברים מיותרים.

והוא היה ממש חמוד.

ונתן לי את המעיל שלו והוא קפא והרגשתי לא נעים.

ושמענו מוזיקה. כל מיני סוגים.

ומזל בעצם שהיה קר, כי ככה הרעד של הקור התערבב בזה של ההתרגשות.

עכשיו נשאר רק הרעד של ההתרגשות.

הוא נישק אותי כמה פעמים. ואחרי כמה נשיקות ביקשתי שיפסיק כי זה הרגיש לי יותר מדי.

והוא חיבק אותי כל הזמן ושיחק לי באצבעות.

ויכול להיות שבראשונה קצת נכנסתי להיסטריה כי כל העסק הזה חלוד אצלי.

אבל אחר כך זה הסתדר.

הוא אמר שיש לי שפתיים נעימות. ועיניים יפות.

וידעתי שהוא התאכזב כשהיינו צריכות ללכת.

זה שימח אותי קצת, שישאר לו טעם של עוד.

הייתה תחושה טובה. תחושה מתקתקה כזאת.

ורגועה.

בהתחלה היינו שם כולנו. ואז השאירו אותנו לבד.

הסתבר אחר כך שישבנו שעתיים תמימות על הספסל ההוא.

ודיברנו המון. על כל נושא אפשרי.

נהנתי מאוד.

וגם הרגשתי שזה מגיע לי. הרי המצבי רוח האלה עם העליות והמורדות. הסיוט של בית ספר. שבבית ספר אני המחרשה הכיתתית ועל הספסל ההוא וגם לפני כן הרגשתי באור הזרקורים.

הייתי ראויה לזה.

ואני רוצה לראות אותו שוב.

ויופידידו.

(הוא בקטע שלי גם)