אני זוכרת כמה היה לי פשוט לא להיות לבד
יצאתי מהבית וכבר הרגשתי אחרת, הכל היה לי מוכר ובתוך הלבד של הלבד היתי במקום שאני הכי אוהבת בעולם
אני זוכרת כמה לא הערכתי
אף פעם לא היה לי כוח ללכת לטייל עם ירון מתחת לבית שלי
או ללכת לבלט כי היה קר
ועכשיו אני אבודה
לצאת מהבית עכשיו זה לעשן או לנסוע רחוק רחוק מפה
אני זוכרת שהיתי מגיעה הביתה בימי שלישי ומתחננת שהשעה 5 לא תגיע כדי שאני לא יצטרך ללכת לתנועה עם כולם ולפגוש את כולם ולשבת עם כולם העדפתי פשוט להעביר שעות מול הטלויזיה בצפייה בעברייני על ובשינה.
אני זוכרת כמה לא הערכתי
אני זוכרת שהיתי מתלוננת על זה שההסעה של בית ספר מאחרת ב-20 דקות, אז אני לא מגיעה ברבע לשתיים אני מגיעה בשתיים.
היום להגיע הביתה לוקח לי שעה ואני מגיעה ב-4.
אני זוכרת כמה לא הערכתי
כלום
באמת כ ל ו ם.
אני זוכרת כמה חברים שלי היו רחוקים ממני. 15 דקות במונית שירות היו נראים לי כמו נצח
אני זוכרת כמה לא הערכתי
אני זוכרת שהיתי מעבירה לילות בבכי על חוסר ביטחון
אני זוכרת כמה לא הערכתי את ההורים שלי
את החיים שלי
את הידיים בלי חתכים שלי
את הידיים בלי ריח של סיגריות
את השמחה
את האושר
את התמימות
רציתי רק ללכת
ועכשיו אני לא מעבירה יום בלי לחשוב
איזה מטומטמת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
eioieia