יש לי בכלל את הזכות להחליט משהו?

אתה כותב וכותב וכותב ואני משמיעה אנחה קטנה של ייאוש 

אני לא מתכוונת, באמת שלא. דברים מתפספסים 

כל מה שבא לי באמת זה לחבק אותך ולהגיד כמה אני מתגעגעת. 

נתראה רק בעוד כמה ימים וזה משגע אותי

בעיקר בגלל שאני חייבת להאחז בארשת רצינית כזו שאני שונאת

כיף לי להתחבק איתך במיטה

כיף לי לשחק איתך

כיף לי להיות איתך

אפילו קצת כיף לשמור עלייך בסוד

אני מתגעגעת ואני לא יכולה להגיד כלום

מי היה מאמין שאני אתגעגע לזה שתתפוס לי את התחת?