"אממממ תן לי היום 100 גרם עצב, 200 גרם דיכאון, תוסיף 50 גרם עצבים, וחצי קילו של רחמים עצמיים"
"זה הכל?" , "כן זה הכל".
כל יום אני יורד למוכלת קונה את מה שאני צריך לאותו יום, כמ וכולם, כל יום.
אני לא שונה מכולם, אז נכון לא כולם קונים דיכאון ורחמים עצמיים באותו יום, אבל זה המנה היומית שלי
אני נזכר בימים שבבוקר הייתי רץ למכולם לקנות דברים כמו, אהבה, ביטחון עצמי, אומץ, וכו'....
אבל הימים האלו עברו מזמן, מעניין מתי אני אחזור לקנות אותם שוב....
וכמו כל בוקר גם הבוקר ירדתי למכולת,
"....................."
"מה קרה בלעת את הלשון?"
"לא פשוט בא לי לשנות קצת, תן לי 100 גרם תקווה, 200 גרם בטחון עצמי, 50 גרם דיכאון וחצי קילו של אומץ"
תודה לכן, זה מה שיש לי להגיד לבנות שאני מדבר איתן בבלוג שלי ושלהן באופן קבוע, גרמת לי להאמין בעצמי שוב
להאמין בדברים שהייתי בטוח שכבר לא קיימים.
תודה לכן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: