זאב בודד

בכללי הכל סבבה, כאילו לא סבבה, אני תוקע, אני לא יודע אם זה סבבה או לא.

סוף סוף אני מצאתי למה אני לא ישן טוב בלילה, או למה החיים מרגישים כ"כ ריקים, אני תקוע.

אני תקוע באותה תנוחה כבר שנתיים וחצי, אותה עבודה, עדיין גר אצל ההורים בגיל 24, רק אומר לעצמי שאני אחזיר את החובות לבנק ואקנה אוטו 

ואעבור לגור לבד. ובנתיים לקחתי עוד הלוואה כדי לחסות על מינוס.

לחיות חיים של מותרות זה יקר :P

אבל אני רואה אור בקצה המנהרה, שינוי מתקרב אני מרגיש את זה, אני מביא אותו, אני גורם לו.

לי נמאס, בחודשים הקרובים אני אתפטר, אני אעבור למקום שישלם לי משכורת שתשקף את מה שאני שווה.

אני רואה אור בקצה המנהרה, הצעות מתחילות לזרום אנשים מאמינים בי, רוצים אותי לצידם כשהם פותחים מסעדות.

הייתה מנוחה של כמה שנים ועכשיו מתחילים את החיים האמיתיים.

ובעניין אחר.....

היום אני ואמא הלכנו לבית של סבתא כשהיא לא הייתה שם כדי לגנוב ממנה תמונות למצגת שאנחנו עושים לה ליום הולדת שלה.

והתחלנו לעבור על תמונות ואז הגענו לתמונות של סבתא עם הכלב שלי שמת לפני כמה חודשים.

רציתי להתחיל לבכות באותו רגע שראיתי אותו..... 

זו הפעם הראשונה שאני רואה תמונה שלו מאז שהוא מת.

הוא כ"כ חסר לי. הבית מרגיש ריק בלעדיו, קר יותר, בודד יותר.