זאב בודד

זכרונות של אותו רגע, הייתי נבוך, הייתי שקט, חסר ביטחון, אפילו הסמקתי קצת, "את רוצה לצאת לשתות משהו?"

הבחורה היחידה שגרמה לי להציע לה לצאת, וזה קרה רק בגיל 20, היו לי קשרים לפני זה אבל שום בחורה לא גרמה לי לרצות אותה כ"כ

לפרוץ את כל המחסומים שלי, להשתלט על עצמי לשבריר שנייה של שאלה, היא עברה מזמן ואני למדתי על עצמי דברים חדשים

לבד זה טוב, לבד זה פשוט יותר, פחות מחשבות, פחות דאגות, ורק כמה חסרונות, לבד זה ללכת לישון לבד, זה סקס חסר משמעות, לבד זה לבד......

באמת שאני מחפש באמת שאני רוצה, אני פשוט מחכה לאחת שתגרום לי לסובב את הראש, שתגרום לי להשתלט על כל הפחדים ולהציע לה לצאת איתי

הרי אין דבר יותר מוזר מדייט ראשון, חצי דייט לא מדברים בכלל, ובחצי השני מנסים להכיר אחד את השני ומנסים להבין למה אנחנו פה בכלל.

שונא להרגיש במקום הזה, של חוסר הבנה, חוסר שליטה, חוסר תכלית, אני חושב ק"מ קדימה ובאותו זמן רואה ק"מ אחורה, ודווקא בנקודה הזו של הדייט הראשון אסור לך לחשוב לא על העבר ובטח שלא על העתיד כי זו הנקודה היחידה בזמן שאתה חייב לחשוב על כלום, שכל התכלית שלך זה להצחיק אותה ולא להיראות דפוק מידי, שלא תראה נואש מידי ושלא יהיה לך יותר מידי בטחון, פשוט הדבר היחידי שמונע ממני להזמין מישהי לדייט זה בגלל הדייט הראשון, כי גם אם היה לכם דיבור ממש סבבה לפני זה בדייט הראשון זה משתנה, דברים הופכים לרציניים יותר.

לכן אני יודע שברגע שתבוא מישהי שתגרום לי לרצות לעבור את הסבל הזה מחדש, היא באמת תהיא שווה את זה.

ובקשר לשאלה למעלה, אני שונא אותו כי אני לבד, כאילו שהיה קשה להבין את זה.