זאב בודד

היא יושבת על הספסל, פנים באדמה, השיער שלה אסוף בקוקייה, חום בהיר חלק, היא לובשת חולצה מכופתרת לבן, אפשר להציץ לה לתוך החולצה ולראות שהיא לובשת את החזייה עם הפסים שחור לבן שאני אוהב, היא לובשת את המכנס השחור הצמוד שעושה לה תחת של אלה עם החוטיני התואם של החזייה.

אני יושב בצד השני של החדר מסתכל עליה, מגלגל סיגריה לאט, מסדר את הטבאק מלקק וסוגר, שם אותה בפה ומדליק, נשיפה ראשונה תמיד עמוקה למלא את הריאות בעשן, להרגיע את כל המערכות, היה החוסר חמצן מגיע הגיע הזמן לחוסר חמצן במוח.

טיפה אחר טיפה נופלת על הריצפה, אני מסתכל על הטיפות נופלות על הריצפה, מתחילות ליצור שלולית קטנה, היא בוכה, בלי קול הבכי של הסוף שהיא יודעת שאין עתיד מפה, אני אדיש לבכי שלה, ממשיך לעשן את הסיגריה ממשיך להתעסק בחזיית פסים שחור לבן שאני כ"כ אוהב, החזה שלה ישב בתוך החזייה בשלמות, הוא לא קטן מידי ולא גדול מידי הוא ממלא את החזייה עד הסוף, אבל הוא לא בולט מידי החוצה, הקוקו שלה לא הדוק ככה שזה נותן לשיער חופשיות ליפול לאיזה צד שהוא רוצה, היא מנסה לשחק בשיער אבל השרשראות מפריעות לה.

היא מסתכלת עליהן, שרשרת אחת קשורה ליד ימין ולרגל ימין ושרשרת שנייה קשורה ליד שמאל ורגל שמאל, הן לא קצורות ככה שהיא יכולה לעמוד איתן וללכת מכאן אם היא רק הייתה רוצה, אבל אין לה את האומץ לצאת ככה מהדלת, היא יודעת שרק לי יש את המפתח אבל לא יודעת מה היא צריכה לעשות כדי שאני אפתח אותן.

היא מסתכלת עלי במבט שבור עם עיניים מלאות בדמעות "מה אתה רוצה?" , אני מסתכל עליה חצי מבט לוקח שחטה עמוקה, חושב כמה שניות, "אני לא רוצה משהו מיוחד, אני רק לא רוצה שתלכי" , עוד דמעה יורדת לה מעין ימין מתגלשת על הלחי ונופלת לתוך שלולית הקטנה שנוצרה ליד הרגל שלה, "אבל אתה יודע שזה נגמר ושאנחנו לא ביחד יותר, למה לא לשחרחר אותי?".

הסתכלתי עליה, מכבה את הסיגריה, קמתי מהכיסא שלי מתקרב אליה, הדמעות ממשיכות לרדת, "מה את רוצה?" היא שואלת בקול שבור, "בבקשה ממך אל תעשה את זה, אני באמת שלא רוצה...."

נעמדתי מעליה, תופס לה בידיים ומקים אותה על הרגליים, היא התחילה ליבב מבכי מנסה למלמל מתוך בכי היסטרי שהיא לא רוצה, ליטפתי לה את הלחי, בחיים לא שמתי לב כמה שאני גדול לידה עד אותו רגע, הוצאתי את המפתח מהכיס ופתחתי את המנעול והורדתי ממנה את השרשראות.

היא הסתכלה למעלה לתוך העיניים שלי, עם העיניים הגדולות והיפות שלה, ליטפתי לה שוב את הלחי, היא הבינה שאני לא אעשה כלום ושהיא פשוט יכולה ללכת, היא נישקה אותי על הלחי בפעם האחרונה ניגבה את הדמעות אמרה לי תודה, ויצאה מהדלת של הבית.

 הוא יושב מולי כבר חצי שעה שומע את הסיפור ותומך בי לכל אורך הדרך ורק בסוף הוא מעיז להגיד לי "יא דפוק מה יש לך? למה שחררת אותה?" 

לגמתי מהבירה הסתכלתי עליו, הדלקתי סיגריה, שאיפה ראשונה עמוקה לתוך הריאות, מוציא את העשן בעיגולים.

"זה פשוט מאוד, היא כבר לא אז אין סיבה שהיא תישאר"