זאב בודד

אחרי 13 ימים של שתיקה....

טוב אז למי שלא יודע (וטוב שכך, שאתם לא יודעים ) היה לי יום הולדת החודש. בן 24... 

החיים מתקדמים מהר מידי לפעמים. אז בטח אתם שואלים את עצמכם מה עשיתי ליום הולדת, הנה הסוד מגיע, כלום..

בדרך כלל אני אוהב לעשות מסיבות שמשאירות חותם על אותה שנה, אבל השנה לא היה תקציב לאוטובוס לעבודה אז החלטתי לא לעשות כלום.

24.... מה עושים עכשיו? כנראה שהגיע הזמן למצוא מישהי? לכוון לחתונה? בכל זאת אם חושבים על צעד כזה צריך להכיר מישהי כמה שיותר מהר כדי ללמוד להכיר אותה את מינוסים והפלוסים וכן אני לא מפחד לדבר על חתונה, אין סיבה לפחד, אני חושב קדימה כל הזמן, כנראה זה למה בחיים לא הייתי בחור ספונטני.

זה למה אני שונא ימי הולדת... גודל האחריות שמגיעה כל שנה, בנוסף למה שכבר היה, גדלה משנה לשנה. אני לא אומר שאני לא יכול להתמודד איתה, אני מפחד שהיא תהפוך אותי למשהו שאני לא.... גיל 24.... צרות של זקנים

מרחף על ענן, שוכב על הגב, שיט! הייתי צריך להביא משקפי שמש, הענן עולה למעלה ונעצר, אני מסתכל סביבי רואה שביל שעשוי עננים.

"מה עכשיו צריך לקום וללכת בשביל? למי יש כוח לזה? הענן הזה מאוד נוח." אבל משהו מושך אותי לקום וללכת בשביל. 

משני הצדדים אני רואה דברים שלא קיימים, אנשים בלי לשון שצועקים כל הזמן, עיוור שמכוון חירש לאן ללכת. בקצה השביל אני רואה בקתה מעץ, בנויה יפה כאילו עשויה מאבנים.

אני מתקרב לבקתה, מסביב לבקתה יש גדר קטנה שעשויה מכלום, אני פותח את השער שלה ונכנס פנימה.

אני מתקרב לדלת ואני שומע צעקות מבפנים, "דיי!!! בבקשה דיי!!" ניגשתי לדלת וניסיתי לפתוח אותה, נעולה, בפרץ של כוח לא מוסבר ניגחתי את הדלת והיא נשברה לאבקה, בפנים ראיתי אדם לבוש חלוק, הוא היה מזוקן, מסריח מאלכוהול והוא נראה מבוהל, "ראית אותו?!?!?" , בתוך שנייה השתטחתי על הריצפה מתוך רפלקס של התגוננות, "ראיתי את מי??!?!?!?!?" , האם המבוהל הסתכל עלי בעיניים אדומות "את החד קרן!!! הוא רודף אחרי" , 

קמתי על הרגליים והתסתכלתי על האדם המבוהל בפינה, עדיין לבוש אותו חלוק ועדיין מסריח מאלכוהול והזקן לא נעלם לשום מקום, הבנתי שהוא סתם שיכור זקן, התיישבתי על הספא והסתכלתי עליו, הזקן עדיין חיפש את החד קרן ואני הבנתי שהוא לא ימצא אותו. הוא הסתכל עלי והתחיל לבכות, "למה אתה בוכה?" , הזקן הסתכל עלי שוב במבט חלול "אתה יהודי אני מזהה את זה" , התחלתי לחשוב שנכנסתי לבית של פעיל בKKK אבל עקב היותו שיכור זקן לא פחדתי, "כן אני יהודי, מה זה משנה?" , הזקן התחיל לזחול לכיווני תפס לי את כפות הרגליים והתחיל לנשק אותן, "אני מצטער אני מצטער אני מצטער" , לא הבנתי מה הוא רוצה אבל הלשון שלו התחיל להגעיל אותי אז הרמתי את הרגליים מנסה לברוח מהנשיקות שלו, "אתה היטלר או מישהו בסגנון שאתה מבקש ממני סליחה?" , הזקן הרים את המבטו והסתכל לי בעיניים , "לא בני אני אביך, אבי אבותיך, אבי אבותי אבותיך, אני האחד, אני זה שאין להגיד את שמו, אני זה שאין לראותו", לאחר כמה רגעים התחלתי לצחקק, "אתה? אלוהים!?!? אתה???? בדיחה טובה, אבל אתה יודע מה אם אתה כבר שם יש לי יבלת אתה יכול ללק אותה", הזקן קם הרגליו במהירות הצביע עלי והתחיל לצעוק, "אני אלוהיך, אני הכל יכול, אני האחד!!!!" , לאחר  כמה שניות של הלם קמתי על רגלי עומד פנים מול פנים מול הזקן, היינו ממש במרחק כמה סנטימטרים אחד מהשני, "אתה האחד?!?!? אתה האלוהים?? אז מה אתה עושה בזמן שכולם למטה סובלים? החרדים מדברים בשבילך וטוענים שנתת אישור לירוק על ילדה בת 7, שמותר לעבור על אחד החוקים הכי חשובים בתנ"ך, איש איש באומנתו יחייה, ומה אתה עושה בנתיים? יושב בבית שלך ושותה וודקה זולה כל היום? יש וודקות יותר טובות מזה יא חתיכת כוס מסריח, זה מה שאתה עושה פה בזמן שהעם שאתה בחרת, העם שאתה גידלת, העם הראשון בתולדות האנושות, פשוט מתפרק" הזקן התיישב על הריצפה ונראה חסר אונים, באותו רגע הבנתי שזה הזמן שלי לצאת מהבקתה, השארתי את הזקן השיכור עם ההזיות שלו, "כן הבטח אלוהים", בחצר הבלתי נראת ראיתי חד קרן, הסתכלתי עליו הוא היה צבוע בשחור לבן והיה רשום עליו "חרדי", הבנתי שאין מה לעשות הם פשוט מאיימים עליו ומכריחים אותו לשתוק. 

פתאום התעוררתי בסלון, ריח של חום עוטף את החדר "וואו החומר הזה ממש טוב חייב להביא עוד".

שאלת השאלות, מה היינו עושים אם היינו יכולים להחזיר את הזמן אחורה???

אני לא אומר שהאני מצטער על דברים שעשיתי אבל כן הייתי רוצה להחזיר את הגלגל אחורה ולהגיד למצוא את עצמי כשהייתי ילד ולהגיד לו כמה דברים שהוא צריך ולא צריך לעשות.

יש מצב שהייתי אומר לו שהוא כן צריך להשקיע בלימודים וללכת לאוניברסיטה ולהיות, עורך דין/רופא/ושאר הירקות. יכול להיות שהייתי אומר לו לצאת מהצבא ולא לתת לצבא להרוס את קריירת הספורט שהייתה לי ורק מאוחר מידי הייתי נזכר שאם לא עושים צבא אין נבחרת לאומית.

יכול להיות שהייתי אומר לו לא לנסוע לאילת ולהשאיר את ההיא במרכז מה שהיה מעלים את המצב שאני חי בו עכשיו.

יכול להיות שהייתי אומר לו שכל הבנות בשכבה שלו בתיכון הן שרמוטות וככה הוא היה מזיין על ימין ועל שמאל, יכול להיות שהייתי אומר לו לא להכיר את הזונה ההיא שבגדה בי אחרי שנתיים ביחד. ויכול להיות שהייתי אומר לו שלא ישכב אם ההיא בפעם הראשונה, הייתי אומר לו בדיוק מה לעשות כדי לצאת מה שאני רוצה להיות, אבל מה אני יודע בעצם? אני רק בן 23 (24 עוד כמה ימים) ואין לי מושג מה יקרה איתי מחר ככה שאין לי מושג אם אני אגיע לאן שאני רוצה או שלא. אולי אני צריך לכתוב את הפוסט הזה עוד כמה שנים שאני אדע מה קורה איתי. אבל בסופו של יום אין מכונת זמן ואני מה שאני

לא השקעתי בלימודים כי מגיל קטן ידעתי שאני רוצה להיות טבח, אני אוהב את צה"ל וגם שזה עלה לי בקריירה של ספורטאי אולי גם אחד טוב מאוד, נסעתי לאילת ולמדתי על עצמי דברים שלא הייתי לומד אחרת, כיף להיות זאב בודד, שכבתי עם ההיא פעם ראשונה והיה כיף אפילו מאוד, הבנות בשכבה שלי זה באמת פיספוס  , והזונה ההיא תשאר זונה כך או כך. מה אני רוצה להיות? מה שכולם רוצים, עשיר עם אישה שאוהבת אותו בבית גדול ולא לעבוד לעולם .

כל שנה זה ככה, אני לא מהאלו ששמחים ביום הולדת שלהם, אני לא יודע למה, אני לא אוהב שירי יום הולדת, אני לא אוהב מסיבות הפתעה (לא שעשו לי אחת אי פעם), מתנות אני אוהב, אני לא אוהב ששואלים אותי מה אני רוצה ליום הולדת

עוד כמה ימים סוגר 24 חורפים ואני מתחיל להרגיש את הלחץ הזה שהחיים הגיעו אני מוכן אליהם ואין איך להמשיך, ממתין עד שתהיה התקדמות.