מחשבות על דברים שמעניינים אותי

בפעם השנייה שלי בבלומפילד נהנתי הרבה יותר מבראשונה(דרבי בשנה שעברה). היה כיף גדול, מכבי הראו מה יודעים לעשות במשחק הזה. הגול של מיכה היה מדהים - אנחנו עוד נשמע ממנו הרבה. אבל בחייאת רבאק, עוד גול אחד! לא נורא. התיקו של בשיקטאש וסטוק משאירים סיכוי לא רע בכלל לעלות. עוד שבועיים נגד סטוק בחוץ.

אחרי המשחק מול חיפה ביום שני אני יעלה פוסט יותר מפורט.

היום דוקטור הו פרק אחרון!

נתחיל את הפוסט הזה בברכה. שנה טובה לכולם, שתיהיו לראש ולא לזנב, שתהיה שנה מתוקה כמו תפוח בדבש, וכל ברכות הראש השנה הנדושות שאפשר לחשוב עליהם!

ומכאן לנושא אחר. בתור אדם שאוהב להיות שונה מכולם, החלטתי לכבוד השנה החדשה, וגם סתם כי בא לי, לכתוב רשימה של שלושה דברים שאני שונא במיוחד ואנשים אחרים אוהבים מאוד, אחד מכל נושא שאני אכתוב עליו בבלוג הזה, ולכתוב למה אני שונא אותן.

אז בואו נתחיל:

ברצלונה(ונבחרת ספרד)

בואו נתחיל בזה: אני לא אוהד ריאל. להפך. אני לא כל כך אוהב גם אותם. הם שופכים כסף בצורה מטורפת, וזה מעצבן אותי. אבל זה כלום לעומת השנאה היוקדת שלי למועדון מקטלוניה. למה, האדם האחד שקורא את הפוסט הזה שואל? טוב, כמה דברים. דבר ראשון, כווווולם מתים על סגנון המשחק שלהם. כי הוא באמת מדהים. בברצלונה התכנסו המוסרים הטובים בעולם, מה שמוביל למשחק מסירות יפהפה, וכשזה לא הולך תמיד יש את היכולת האישית של מסי, אינייסטה או פדרו. אבל, יש בעיה אחת: ברסה משחקת בליגה הספרדית. חלק גדול מהקבוצות שם הן קבוצות פח שלא היו מגיעות למרכז טבלה בליגה השנייה באנגליה. לא בכל פעם, אבל בחלק גדול מהפעמים שברצלונה נפגשת מול יריבה לוחצת היא לא מצליחה לייצר את משחקה הרגיל, כמו מול אינטר ובמפגשים המאוחרים מול ריאל. תמיד זה מגיע למשחק מסירות משעמם וחסר תכלית על החצי. לפעמים יוצא מזה ניצחון, עם איזו הברקה רגעית של מסי או וייה. אבל כדורגל יפה? אי אפשר לקרוא לזה. במונדיאל זה הגיע לשיא, כאשר בכל משחק הספרדים(בואו נודה, ספרד במונדיאל הייתה גרסה של ברסה) פשוט העבירו את הכדור ללא כל סיבה. זכור לי במיוחד המשחק של ספרד - ונצואלה. אחרי שספרד הובליה 2 -1, הכדור פשוט נשאר על החצי, עובר מרגל ספרדית אחת לאחרת, לקול תשואות הפרשנים. בכלל כל הקטע של פרשנים מעצבן. זכור לי שבארסנל - ברסה השדר היה צריך להתגונן בפני אייל ברקוביץ', שקרא לו "לא אוהד ברסה".

עניין שני זה האוהדים שלהם. אני לא מכיר אוהדים ספרדים של בארסה, אבל האוהדים הישראלים גורמים לי בחילה. נתחיל בזה שחלק גדול אוהדי הצלחות או ילדים מתלהבים ומעצבנים, ואלה שלא פשוט לא מפסיקים להשוויץ בקבוצה שלהם ולדבר עליה כל היום, שלא לדבר על הירידות ה"מבריקות" שלהם על אוהדי קבוצות אחרות. זה לא שאני לא נהנה מלרדת על אוהדי הפועל אחרי ניצחון בדרבי(הו.... כמה זמן זה לא קרה!), אבל יש לכם את הקבוצה עם הכי הרבה שחקנים טובים, מה הקטע בלרדת על אחרים? זה מעצבן ולא נחוץ.

דבר אחרון, ואולי אני לא אובייקטיבי בתור אוהד ארסנל, זה הקמפיין המגעיל להבאת פאברגס. בלי לדבר על זה שלפי החוקים של פיפ"א הוא אינו שחקן בית, להלביש על שחקן חולצה של ברסה באמצע חגיגות זכייה במונדיאל נראה לי לא מוסרי כל כך.

בכלל, הם כל כך אומרים שהם משחקים רק עם נוער ולא שופכים כסף, ובאמת יש להם הרבה שחקני בית בהרכב הקבוע, אבל מה זה אדריאנו? זלאטן? אלבס? וייה? סאנצ'ס? אפלאיי? זה לא שפיכת כסף?

הדוקטור העשירי

טוב, אני לא שונא את הדוקטור של דיוויד טננט, אני פשוט - ואני יודע שזה יגרום לכמה ממעריציו ובעיקר מעריצותיו להתנפל עלי - אוהב אותו פחות מהאחרים. הדוקטור בגילומו של טננט היה אדם כריזמטי ומוזר קצת. אבל הוא היה אדם, או לפחות התנהג כמו אחד. הדוקטורים התשיעי והאחת עשר, כל אחד בדרכו, היו שונים. הם לא היו בכלל אנושיים, אלא חייזריים יותר. הדוקטור של אקלסטון היה משוגע ומכוער ומוזר ומטורף - בדיוק כמו שהדוקטור צריך להיות. ולמרות שטננט שיחק בסצנות גדולות רבות - קופצת לי לראש "זעמו של אדון הזמן" ממשפחת הדם - הוא בחיים לא יגיע לרמת השמחה שאקלסטון מראה כאן. עד היום, עזיבתו של אקלסטון לאחר עונה אחת בלבד היא בעיני הפספוס הגדול ביותר בהיסטוריה של הסדרה. המפיקים היו צריכים לנסות הרבה יותר ליישר איתו את ההדורים. סמית' הוא אומנם שחקן מעט פחות טוב, למרות שהוא גם משתפר עם השנים, אבל הדוקטור שהוא משחק פשוט כתוב בצורה נפלאה. הדוקטור של סמית', בדרכו שלו, שונה גם הוא לחלוטין מבן אדם. "עניבות פרפר? אתה מהפלנטה הזאת?" שואלת אותו איימי. "לא" הוא עונה לה.

ככה הדוקטור צריך להיות. שונה לגמרי, מוזר לחלוטין. יותר מיציאות בנוסח "אלונזי" אלא ממש התנהגות שונה לגמרי. אז נכון, לטננט היו העונות הטובות ביותר בעיני(3 ו4) אבל זה בעיקר בגלל שהוא שיחק ביותר עונות מהאחרים, לא לדבר על זה שבינתיים עונה 6 פשוט מצוינת. וכן, לדוקטור ה10(כן, אני יודע שלא הוא בוחר את השחקנים) היה טעם מעולה בנשים, אבל גם לאחרים היה.

הקמפיין למען גלעד שליט

אנשים צריכים להבין ששום דבר לא בא בכל מחיר. שלום לא יבוא בכל מחיר וכבוד לא יבוא בכל מחיר. בדיוק ככה אסור, פשוט אסור, לשחרר את גלעד שליט בכל מחיר. דרישות החמאס כוללות שחרור של אסירים כבדים, שרבים מהם יחזרו לרצוח אחרי השחרור, והן רק הולכות וגובהות. אז כן, לכל חייל במדינה מגיע הביטחון היחסי שהמדינה תעשה כל מה שהיא יכולה על מנת לשחרר אותו, אבל לשחרר מאות טרוריסטים אמיתיים, שהיו מעורבים באמת בפיגועים, הוא לא בגדר משהו שישראל יכולה לעשות. בדיוק כמו שקשה להסתכל בעיניים למשפחת שליט, קשה להסתכל בעיניים של משפחות האנשים שיהרגו ע"י משוחררי העסקה. זה מודגם מצוין בסרטון הבא:

פשוט כואב לי לראות את הניצול הציני של התקשורת ושל אמנים רבים של המאבק הזה. פרויקט ה"שעה בצינוק" של ידיעות אחרונות גבל באינפנטיליות, במיוחד מכיוונה של סימה קדמון. זה כואב במיוחד מכיוון שהמאבק הזה הוא באמת כנה, ומאוד אמיתי באפויו, גם אם נאיבי. גם זה מודגם בסרטון של אתר לאטמה הנהדר:

יש גם את קווין, הלהקה האוברייטד ביותר בהיסטוריה. אבל אין לי כוח לכתוב על זה עכשיו.

טוב, זהו. שוב שנה טובה! מחר אני נוסע למכבי - קייב. יהיה אש. ווהו!

טוב, שיקרתי קצת בכותרת. אני בעיקר הולך לכתוב בפוסט הזה על מה אני הולך לכתוב, ופחות מי אני. אבל בואו בכל זאת נתחיל בזה:

כל מה שאתם צריכים לדעת הוא שקוראים לי מעין(אם י' אחת טיפשים!), ואני בן 14. מעבר לזה אני לא אומר , כי זה לא מעניין ואני אני לא רוצה שתדעו יותר מזה.

אז על מה אני הולך לכתוב פה? טוב, שלושה נושאים עיקריים. הנושא הראשון - מדע בדיוני ופנטזיה. אני הולך לכתוב פה חדשות מעולם הספרים, הסרטים, משחקי המחשב והסדרות של המד"ב, סיקורים על ספרים, משחקים וסדרות חדשים וישנים, וביקורת שבועית על הפרק של הדוקטור(ואם אתם לא יודעים על מה אני מדבר אין לכם מה לעשות בבלוג הזה!), כמו אצל דידי חנוך. אה, ואם מדי פעם אני אגניב איזו מילה על איך פגשתי את אמא או המפץ הגדול, תתעלמו. תעמידו פנים שזה חלק ממד"ב.

הנושא השני, וזה שאני כנראה מקדיש עליו את רוב יומי, הוא ספורט. בעיקר כדורגל, כדורסל ולעיתים רחוקות אולי יהיה איזה פוסט על טניס. אני הולך לכתוב מחשבות על הליגה הישראלית בכדורגל וכדורסל(הא לכם, סנובים מעצבנים שלא רואים את הליגה הישראלית!) ליגת האלופות, האנ. בי. איי(טוב, עכשיו לא. שביתה וזה) ובתור מכביסט בדם - גם את היורוליג.

הנושא העיקרי האחרון שהבלוג הזה ידבר עליו הוא אחד הנושאים המעניינים ביותר בעיני. בעוד מד"ב וספורט מהווים מעין בריחה מהמציאות, אני אדבר גם על מה שהולך בעולם. אקטואליה ופוליטיקה וכאלה. אני מניח שרוב הדברים האלה יהיו די מתלהמים, אז תסלחו לי.

אה, ואם תמצאו איזה פוסט על מוזיקה אז תחליקו את זה. חוץ, מדי כמה זמן יש לי איזה ניסיון כושל לכתוב סיפור, אז אולי אני אפרסם כאן פרקים מדי פעם ופעם.

אני כותב כאילו אני מדבר אל הרבה אנשים. תכלס, לא נראה לי שמישהו קורא את זה. או יקרא.