מסיים לעבוד.

מגיע הביתה.

מתקלח.

מתגלח.

מתלבש.

מתבשם.

יוצא מהבית.

רכב.

לא מניע

...

לא מניע

...

אין חשמל

...

ניסיון שלישי

...

כלום.

מרים טלפון לדייט.

היא כבר על אוטובוס בדרך לתחנה שקבענו.

מה עושים?

מה עושים?

יאללה מונית.

נסיעה לכיוון נקודת המפגש.

נהג המונית מעריץ אותי.

הערצה שתלויה בדבר.

מחליט לעשות רושם ורוקם איתו תוכנית.

הוא מחכה איתי בנקודת המפגש ומסיע אותנו לדייט.

בתשלום כמובן.

נסיעה לפאב.

הדייט בשוק מהמונה.

אני גם אבל סופג.

הנהג שמח, אבל לא מראה את זה.

חוזרים מהפאב אלי לדירה.

עוד מונית.

הדייט כבר לא מסתכלת במונה.

אני כבר פחות בשוק.

הנהג שמח.

רואים סרט.

הדייט נרדמת לי על הספה.

מרים אותה למיטה.

הולכים לישון.

לא כפיות.

שני זרים במיטה אחת.

היא עוד מספיקה לגנוב לי את הכרית.

כשאני קם להדליק את המזגן גם השמיכה נגנבת.

עדיין חם לי.

ישנים.

7 פעמים בערך התעוררתי כדי לוודא שנוח לה.

שלא קר מדי.

שלא חם מדי.

פעמיים כמעט נופל בגללה מהמיטה.

הקטנה הזאת זזה מלא.

0 פעמים מתעורר בגלל הנחירות שלה.

בדיעבד היא טוענת שהיא לא התעוררה מנחירותיי.

קמים.

היא לא רוצה קפה.

אני מספיק כבר לשתות שתיים.

היא לא רעבה.

אני טורף כריך.

היא לא מעשנת.

אני מספיק לעשן אחת.

רואים עוד סרט.

נוסעים לתחנה.

הפעם באוטובוס.

במפגן ג'נטלמני אחרון אני עולה איתה על האוטובוס,

למרות שזה לא הכיוון שלי.

ומשלם על שנינו.

מתחבקים.

מתנשקים.

בלחי.

חוזר לחלץ את הרכב.

מעדכן אותה שהוא תקין ושנהניתי.

היא מבטיחה שהיא תדבר איתי יותר מאוחר.

לא חוזרת.

טלפון לאחי.

הוא נשמע מאוכזב.

אני מעדכן אותו שהחלטנו להיכנס בלי ציפיות,

ולכן אין אכזבות.

הוא אומר שהוא קיווה בשבילי,

שלמרות שאין לי ציפיות,

לו היו גם היו.

מחכה לטלפון.

לילה טוב,

הזאב, שכבר שכח מה זו שינה זוגית...