אני רוצה שהוא יעלם.

אני רוצה שכל מה שהיה בינינו יעלם. אני רוצה לשכוח ממנו.

אני רוצה כל כך הרבה. 

אני יודעת שזה לא יקרה בזמן הקרוב, ושאני צריכה לסבול אותו עד סוף השנה, ואז הוא פשוט יעזוב. 

ואני לא אצטרך להיתקל בו יותר במסדרונות, ולחייך אליו חיוך מזויף, כשאני יודעת כמה כעס יש בי עליו, ועל מה שהוא עושה. 

אני לא צריכה לכעוס עליו. אני כבר אמורה לשחרר, לתת לו לחיות את החיים שלו. אבל אני לא יכולה כשהוא ממשיך להיכנס בחיים שלי. 

"תודה קופיפה" 

"על מה?"

"נימוס"

אתם לא הרגשתם את זה.

אתם לא ראיתם את כל השיחה. 

אבל לי זה כאב. 

זה- אני לא באמת רוצה לדבר איתך, ואין לי באמת על מה, אבל אני מנומס כי היית פעם חברה שלי ואמרתי שנשמור על קשר.