אז אתמול חזרתי מרומא אחרי חמישה ימים של מקומות יפיפיים, קצת איטלקית, כאבי גב, כאבי רגליים (אל תלכו עם אולסטאר למרחקים ארוכים) והרבה מלוכסני עיניים. אכתוב גם על האוכל כי להיות טבעונית שם היה אתגר לא קטן, במיוחד עם אבא שלי שהוא התגלמות האטימות בנושא. כל הטיול הוא עשה לי פרצופים.

הטיסה הראשונה שלי לוותה בישיבה ליד החלון וצפייה בנוף הנשקף ממנו, מה שרק הגביר את הרצון שלי לעשות צניחה חופשית יום אחד, או לעוף. ארוחת הבוקר במטוס אל-על (שמעתי שהם הטיסו חיות לשם ניסויים, אבל לא יכולתי לשנות משהו ולא לטוס איתם), כללה יוגורט, עוד משהו חלבי, עוד משהו חלבי, עוד משהו חלבי, עוד משהו חלבי, לחמניה קטנה וסלט. נחשו מה אכלתי

ביום הראשון, ה-25.6, נחתנו באזור השעה 8:30 (בארץ 9:30). מסתבר שאבא בדק כבר באיזה וייה* המלון שלנו ואיך מגיעים אליו. הצלחנו למצוא אוטובוס (בעלייה אליו פגשנו ישראלים אותם ניסינו לשאול משהו באנגלית, ואז גילינו שבעברית יהיה קצת יותר קל), אחרי כן עלינו לרכבת עם כרטיסי המטרו שתקפים למאה דקות מאז תחילת השימוש (אדיר, לא?), ואז עוד אוטובוס... והגענו למלון. המלון היה רחוק מהמרכז וגם לא יותר מדי מפנק, אבל אני לא בן אדם מפונק וזה היה בסדר גמור. אוקיי, חוץ מזה שלא היה לי מה לאכול, אבל לא נורא.

לא יצאנו יותר מדי, רק הסתובבנו באזור המלון, היינו עייפים מהטיסה ומההשקמה בשתיים בלילה.

ביום השני ה-26.6 התעוררנו, אכלנו (או לפחות ניסינו, כי אם אבא התלונן שאין מה לאכול, תתארו לעצמכם מה קרה לי) והלכנו לכמה אתרים, ביניהם כנסייה מהממת. אני רצינית, הכנסיות שם זה משהו מיוחד. הן עשירות בזהב, ציורים מושקעים, תקרות יפות, נברשות... לצערי איכות התמונות מבפנים ירודה בגלל האור העמום. אחרי כן היינו בכיכר כלשהי עם פסלים (גם פסלים יש שם בשפע).

בצהריים נכנסנו למסעדה. הסברתי למלצר שאני רוצה משהו בלי גבינה או ביצים (הוא לא הבין מה המשמעות של Vegan), ואחרי שהוא עבר על רשימת גופות למיניהם והבנו שאני לא אוכלת דברים כאלו, הוא הביא לי פסטה פסטו טעימה מאוד, סלט ולחם. הלחם שלהם תמיד קשה משום מה. אמרתי גרציה* והמשכנו בדרך. בערב כבר קניתי לעצמי מעדני סויה של אלפרו בטעם קרמל. לא התלהבתי מהם, אבל האבא אוכל-כל שלי דווקא אהב כשהבאתי לו לטעום.

ביום השלישי, ה-27.6, הלכנו לקולוסיאום וסביבתו. בקולוסיאום הייתה כמובן צפיפות אוכלוסין מטורפת. היה אחד נחמד שהציע בעצמו לצלם אותי ואת אבא שלי ביחד. עוד אחד הציע זאת כשכבר הלכנו משם, באיזה מקום אחר. כמו כן היה באזור מוזיאון נורא יפה עם ציורים וציוד (הדבר הלבן בתמונות), מסתבר שהוא די מודרני בניגוד למה שחשבתי. 

היה חם נורא, התלבטתי מה יותר גרוע-לשים גופייה או חולצה שחורה. הבנתי שחולצה שחורה זה לא נורא כל כך ובדיוק שכנעתי את אבא שלי לקנות ע-ו-ד משהו ש-חור, כי לטענתו כל הארון שלי שחור ובלה בלה בלה. קניתי גם כובע נחמד שקרה לו משהו בהמשך. תצטרכו לקרוא כדי לדעת מה... טה דה דה דם...

בצהריים אכלתי סלט מושקע ולחם קשה. בערב קניתי עוד מעדנים שהם 100% ויגטייל* של חברה אחת, לא בטוח אם היא משווקת מוצרים לארץ. קוראים לה Valsoia. הפעם הקרמל היה טעים והקקאו מזכיר מעדן קרלו רגיל למדי.

כתבתי לרוסי בפייסבוק שם במלון, אחרי שהייתי צריכה לעבור סדרת מבחני אבטחה קפדניים ומיגעים כי זה לא זיהה את המקום ממנו התחברתי. הוא ענה לי מיידית. יצא לי לחייך כמה שעות לאחר מכן.

ביום הרביעי ה-28.6 הלכנו לותיקן אחרי שאילתרתי לעצמי איזה קורנפלקס עם מים וסוכר לארוחת בוקר. אבא התעקש שאקנה חולצה לבנה כדי שלא יהיה לי חם ואלבש אותה. אני לא אוהבת בגדים לבנים 

זיהיתי המון ציירים במוזאון, זה היה כיף. בנוסף היו ציורי קיר ענקיים, שברגע שראינו אותם יצא מהפה שלנו "וואו..." ארוך. היו כמובן גם פסלים, שטיחים ענקיים תלויים, משהו מצרי (אפילו הייתה שם מומיה אמיתית), כנסייה מרשימה והמון המון אנשים. בכנסייה איבדתי את הכובע שלי, אז מצאנו פתרון אחר... (רמז: הוא נמצא באחת התמונות הבאות)

בערב אכלנו במסעדה ממש חמודה, המראה שלה היה ביתי מאוד. קצת ריחמתי עליהם שלא היה שם אף אחד. הטבח אפילו בא להקשיב לבלבולי המוח שלי בנוגע לאוכל. הוא הכין לי ספגטי ברוטב עגבניות שהיה די רגיל. אבא איך לא רטן על הרגלי האכילה החדשים שלי וטען שהכל שטויות. לבסוף חייכתי בנימוס לסניורה* מלצרית ואחרי כן גיליתי שכל הפה שלי היה מלוכלך ברוטב. כל הכבוד לאבא נטול המשקפיים שלא ראה זאת בזמן והעיר לי.

באותו הערב בדיוק נפלנו על משחק כדורגל של איטליה נגד גרמניה. כשהפקיעו שער האיטלקים יצאו למרפסות כדי לצעוק ולשרוק, זה היה מחזה מרגש. איכשהו אוהדים תמיד נראים לי מגובשים וכיף לראות אותם ככה. במלון ראינו את המשחק עד הסוף. יותר נכון רק אבא שלי, אני בהיתי במסך ועופפתי לי.

סיאסטרו בויג'יטנה* התארגנו לטיסה חזרה. ברגע שראינו ישראלים יושבים ומשחקים קלפים על הרצפה במקום בו היינו אמורים לעבור, הבנו שמשהו לא בסדר. הטיסה נדחתה בשעתיים. ביום החמישי (29.6) כבר בכלל איבדתי את מצב הרוח ורציתי נורא לחזור הביתה. במטוס כמעט נשברתי עם הטבעונות כשהגישו עוגת שוקולד. נו, מי כבר ישאל אותי למה לא אכלתי, נו, בכל זאת כבר תרמו לקניית העוגה הזו כסף ולא משנה מה יהיה עכשיו, נו, רק פעם אחת... לא נשברתי, אבל זה היה קרוב. מזל שבבית חיכתה לי ארוחה מפנקת סוף כל סוף. מזל שפה בישראל 'טבעונות' היא כבר לא מילה גסה, ואפילו הבנתי שפירסמו משהו בנושא ב'ידיעות אחרונות' אתמול.

חוץ מזה, ממש התגעגעתי לרוסי. יצא לנו לדבר היום המון... משמח ועכשיו לסידורים האחרונים לפני הגיוס שיקרה בעוד קצת מדי זמן.

בטוח שכחתי להזכיר מלא דברים ויש עוד מלאנטלפים תמונות, אבל היי, מי כמוני דואגת שהמחשב שלכם לא יתקע. או לפחות זה שלי. מקווה שנהנתם לקרוא ולראות.

*בונג'ורנו=בוקר טוב

*וייה=רחוב

*גרציה=תודה

*ויגטייל=טבעוני

*סניורה=גברת

*סיאסטרו בויג'טנה=אין לי מושג, סתם המצאתי