בעיקרון אני לא מרגישה יותר מדי, אבל כן יש לי מלא מחשבות והייתי רוצה לשתף כאן כמה מהן. אני כותבת, כשאני כותבת אני חזקה. כשאני כותבת אני אני, לא מישהו אחר, לא משהו אחר, לא מפחדת. אני מנסה להיות אני האמיתית גם בעולם המציאותי ולפעמים זה מצליח ולפעמים זה נכשל. לרוב זה נכשל. מעצבן אותי כבר.

אני גם לא יודעת מה יהיה מחר, הולך לישון אצלי מישהו ואין לי מושג כרגע מה אני מרגישה כלפיו. עד לפני כמה ימים הייתי בטוחה שאני אוהבת אותו, סומכת עליו, היה ברור שמתבשל פה משהו. עכשיו נדמה כאילו מישהו עשה "פו" על האש. לפחות בשבילי. אצלו הכל יופי, הוא בטח מדמיין לו דברים. גם אני דמיינתי, עכשיו מה שדמיינתי נראה לי לא מתאים. זה לא בהכרח הפחד (התרגשות מתורגמת אצלי תמיד לפחד) אלא זה שקרו כמה דברים שגרמו לי לא להיות בטוחה לגביו. אני לא מצליחה להחליט אם אלו דברים קטנים או דברים שאכן משפיעים. אחרי הכל אני אדם רגיש שהופך זבוב לעדר של פילים, וכך אף אדם לא יוכל להתאים לי. אני בכלל לא טובה עם אנשים. מצד שני, אם משהו הפריע לי אני צריכה להתייחס לכך ברצינות, מצדי לא להיות עם אף אחד מאשר להיות עם מישהו שלא מתאים לי להיות איתו. אין לי מושג איך להעלות את זה, בתכלס אנחנו מדברים על הכל, וגם דיברנו כבר על הדברים שהציקו לי, אבל הדברים האלו עדיין בוערים ואני לא יכולה להתקרב פיזית ונפשית למישהו שאיני סומכת עליו. חרא. אני לא סומכת על אף אחד. באמת. אסור לדעתי לסמוך במאה אחוז על אנשים.

היום ראיתי סרט ששינה את נקודת החשיבה שלי. אולי לא שינה עדיין לגמרי אבל גרם לי להרהר. ופאק, הייתי בטוחה במשהו די הרבה זמן ועכשיו, שלושה חודשים לפני, זה מתערער. או שאני אמורה לייחס לכך חשיבות או לא להיות עלה נידף ברוח ולעמוד איפה שאני רוצה לעמוד. זה קצת קשה כשאני לא אדם אטום, אדם שיכול להיפתח להמון כיוונים וצדדים.

אני לא יודעת מה דעתי לגבי אוכלי בשר. לא מסתדר לי בהיגיון איך אפשר לאכול חיות או מוצרים מהחי ולהשתתף בפגיעה כזו בבע"ח בצורה אקטיבית. אני חושבת על העובדה הזו ביחס לחברים שלי כרגע. אין לי מושג מה יותר מפריע לי, שהם תורמים בצורה אקטיבית למשהו שאני כל כך רוצה לעצור, או שלפי צורת החשיבה שלהם בע"ח הם לא עד כדי כך חשובים. לא חשובים, לא צריך, אל תאמצו חיה ואל תתרמו לתנו לחיות לחיות, אבל משום מה להימנע מלהזיק נשמע לי כמו האופציה הכי נורמלית. אפילו אם זה קצת קשה כיום להיות טבעוני, מבחינתי זה המינימום. יותר מזה זה אולי לנסות לשכנע אחרים, להסביר, לפרסם את הטבעונות, אבל להיות טבעוני בעצמך זה באמת המינימום. וגם זה לא. ואני מסתדרת עם האנשים האלו, הם אחלה והכל, אבל אני לא מצליחה להבין את הדרך הזו. גם קצת לא מצליחה להבין, איך קשרים כאלו אמורים להיות חזקים כאשר יש פגם כזה גדול. זאת אומרת, אני פועלת כדי להפסיק משהו והחבר הכי טוב שלי יפעל כדי להמשיך את המשהו הזה? לא משנה אם לא נעים לו, לא מספיק חשוב לו אז הוא לא רוצה להתעסק יותר מדי, הוא הפחית ממה שהיה קודם... בשורה התחתונה-הוא פוגע. הוא הולך נגד האינטרסים הכי חזקים שהיו לי אי פעם.

חושבת שכתבתי על הכל. אני זקוקה לשיחה טובה עם חברה כדי ללכת לישון ברוגע... בכל מקרה אני ארדם, השאלה היא איך.

לא כתבתי על הכל. החתולה השחורה ישבה עליי כשהרמתי אותה לפני כמה זמן, כאשר חזרתי מפאב. זו הפעם הראשונה בה היא ישבה עליי ולא עמדה, לחוצה כזו. מה יהיה איתה כשאתגייס, אין לי מושג...