חשיבה חופשית

אתחיל בגילוי נאות: אני בלוגר מתחיל. הבלוג שלי רץ רק כ- 4 חודשים. אבל, אני קורא בלוגים של אחרים, הרבה לפני שהתחלתי לכתוב בעצמי. הייתי מנוי (ועדיין מנוי) לבלוגים שונים, שבחלקם נהגתי להגיב באורח פחות או יותר קבוע, ולפי העניין. בעקבות, הכרתי (באופן וירטואלי) מגיבים קבועים (פחות או יותר), שאינם בלוגרים בעצמם. כשאני אומר הכרתי, אני בעצם מתכוון לאנשים המביעים את עצמם ואפילו פורסים את עולמם, באמצעות בלוגים של אחרים ויש גם כאלה. מכאן שלא כל "היחסים" הבינאישיים הם בין בלוגרים לבין עצמם.

אני מניח שכל בלוגר חש צורך לכתוב מתוך דחף הבעה, אבל אני לא מאמין שמישהו מהם כותב ללא צורך בקוראים ובתגובות. לא סוד הוא שחלק מהבלוגרים מגיבים (לפעמים באופן מאד שיטחי) לבלוגים אחרים, מתוך רצון לחשוף ולקדם את הבלוג שלהם עצמם. עצוב למדי שבלוגרים כאלה אינם קוראים באמת את מה שכתבת ואת זה רואים מתגובתם "האוהדת" או "המבקרת", ש"טיעוניהם עצמם" הרי כתובים כבר בפוסט שאליו הם מגיבים. לעיתים המגיבים מגיבים על פי הכותרת בלבד, ללא קריאת הפוסט עצמו וזה מצחיק אותי. אבל, בהחלט החלפת דעות וביקורת עניינית בין חלק מהבלוגרים תורמת לאיכות הבלוגים ומספקת גם זוויות מבט נוספות. אינני חושב שבלוג צריך להיות פלטפורמה להיכרויות אישיות בעולם האמיתי ואני מתרשם שזו בהחלט המטרה, בעיקר אצל חלק מהבלוגרים הצעירים בשנות העשרה ושנות העשרים המוקדמות.

מאוד מפריעה לי גם התופעה של בלוגים המופיעים תחת קטגוריה שרחוקה מנושאי הבלוג, כמרחק מזרח ממערב. אינני מבין מדוע בלוגרים משייכים את הבלוג שלהם לקטגוריות לא מתאימות. האם זה נובע ממטרות נסיון לקדם את הבלוג שלהם בקרב קוראים, שאחרת לא היו נכנסים לבלוג שלהם, ולכן מחליטים שלא להכנס אליהם יותר לעולם? זה מזכיר לי מסעדות שבנויות על לקוחות חד פעמיים שלא ישובו עוד. אז בשביל מה?

לגבי הכותבים בלוגים אישיים כדי לפרוק את הכאב, ניתן לראות שם תגובות מתוך אמפתיה ומתוך רצון ואיכפתיות לעזור. אני אישית הגבתי מתוך רצון לעזור ולעודד מספר בלוגרים בעבר, מתוך נסיוני האישי. חלק מתגובותיי אלה נענו ברצון וחלקם "ניפנפו" אותי - וגם זה בסדר.

לבסוף אציין שאמנם אני בהחלט מעריך כל תגובה בבלוג שלי: של בלוגר, של קורא קבוע, וגם של קורא אקראי. אבל, אומר לכם שחלק ניכר מאוד מהכניסות לבלוג שלי הם דרך חיפושים של אנשים בגוגל, יאהו או מנועי חיפוש אחרים, וזה מאוד משמח אותי. האנשים האלה אינם אולי קוראים בלוגים, אך מתעניינים בנושאים המובאים בפוסטים שאני כותב. זה יתרון גדול של האינטרנט בכלל. 

תוספת עריכה: ליחסים בבלוגיה יש את האיכויות שלהם. במידה מסוימת ניתן להשוותם ליחסים בין עיוורים. העיוורים אינם רואים אבל שומעים טוב יותר.