חשיבה חופשית

רבים הם האנשים שלא מעיזים לומר את השם סרטן. הם קוראים לו "המחלה" או "מחלה קשה", ומי שחלילה מבשרים לו על שחלה בסרטן, בדרך כלל כבר רואה חוזה חתום. כמו אסיר המרצה מאסר עולם שקצבו את עונשו, כך החולה מרגיש שקצבו את חייו. החולה כשמבשרים לו, נכנס לשלבים פסיכולוגיים של בכי ודיכאון, לעיתים לשלב הכחשה, שלב של ביטחון שינצח את המחלה (שהוא שלב טוב) ולעיתים שלב השלמה.

שימו לב. החולים ומשפחותיהם קוראים לסרטן מחלה וכאן יש טעות יסודית. הסרטן אינו מחלה, אלא רשימה ארוכה של מחלות. כן, הסרטן אינו מחלה אחת ויחידה חשוכת מרפא. כל סוג של סרטן הוא מחלה אחרת. למשל, לא כל סרטן ריאה הוא אותו סרטן. הדבר תלוי במקור של התאים הסוררים שיצאו משליטה. בסרטן ריאה יש לפחות שני סוגים עיקריים, שמקורם בתאים נורמלים שונים "שהשתגעו". כל סוג הוא מחלה אחרת, עם דרכי טיפול שונות, עם סיכוי החלמה שונים, עם קצב התקדמות שונה של המחלה.

כך גם סרטן דם כולל בעצם הרבה סוגים של סרטני דם: לויקמיות, לימפומות, מילומות ועוד. כנ"ל יש מספר לא מבוטל של לויקמיות מסוגים שונים. כל אחת מקורה בתא דם מסוג אחר שיצא משליטה ובקרה. יש לויקמיות חריפות ויש לויקמיות כרוניות. כל סרטן כזה הוא מחלה שונה לחלוטין, מהלך מחלה שונה, ממאירות שונה ובהתאם משך חיים ממוצע שונה, סוג טיפול שונה, וסיכויי החלמה שונים - החלמה שעשויה להיות חלקית ובימינו אפילו מלאה. למשל, כיום בסרטני דם בילדים - סיכוי ההחלמה המלאה הוא כ-80%. זהו אחוז גבוה בהחלט, שהוא גבוה בהרבה מהסיכוי להרפא לפני כעשרים שנה. זאת כתוצאה מהתקדמות במדע והמחקר, שמובילים לפיתוח טיפולים טובים וממוקדים יותר.

כל כך הרבה מחקר מושקע בפיתוחים לריפוי הסרטן, אז מדוע בעצם עדיין לא מוגר? הסיבה לכך שוב נובעת מכך שהסרטן הוא בעצם כינוי כוללני לכל כך הרבה מחלות שונות לחלוטין. ומכיוון שמדובר במספר רב של מחלות, לכל אחת עשויה להיות דרך טיפול אחרת. בשיחות פְּנים של אונקולוגים (רופאים המטפלים במחלות הסרטן) בינם לבין עצמם, ניתן לשמוע לא אחת את המשפט: "אם כבר לחלות בסרטן, צריך מזל באיזה סרטן". למשל סרטן הלבלב הוא סרטן קשה שעדיין אין לו מרפא ומשך חיי החולה מוגבל, לעומת זאת לסרטן התירואיד יש מרפא (החלמה מלאה) בכ-95% מהמיקרים.

אז מדוע כולם קוראים לכל כך הרבה מחלות שונות במילה הכוללת סרטן? הסיבה לכך היא קיום מכנה משותף אחד - אובדן הבקרה על קצב חלוקת התאים הסרטניים. לפיכך המחלה מתפשטת ללא טיפול. עד כאן המכנה המשותף, ומכאן כל מחלה נוהגת אחרת.

הטיפול הקלאסי שמכוּנֶה כימותרפיה (בשל מתן תרופות כימיות) הוא קוקטייל של מספר חומרים כימיים מקבוצות שונות, שהמשותף להם הוא פגיעה בתאים שמתחלקים. תאים שמתחלקים מהר כמו תאים סרטניים יפגעו לפיכך יותר מאשר תאים נורמליים שמתחלקים בדרך כלל לאט יותר. אבל לא כל התאים הנורמלים מתחלקים לאט. למשל, תאי מח עצם (שמייצרים את תאי הדם האדומים והלבנים השונים) וכן תאי המעי הנורמלים ושורשי השיער מתחלקים גם הם מהר יחסית - לכן כימותרפיה פוגעת גם בהם. ומכאן נובעות תופעות הלוואי של הכימותרפיה: חשיפה מוגברת למחלות זיהומיות, בחילות והקאות, ונשירת שיער. הטיפול הכימותרפי בנוי כך שמינון התרופות יפגע יותר בתאי הסרטן, אך לא ניתן להמנע מתופעות הלוואי.

מדוע מטפלים בקוקטייל של מספר תרופות כימיות שונות ולא בתרופה אחת? הסיבה לכך נובעת מ"החכמה של הגידולים הסרטניים". החכמה הזו מתבטאת בכך שחלק מתאי הסרטן מפתחים עמידות לטיפולים. התאים הסרטניים האלה מפתחים מנגנונים מתוחכמים המגינים עליהם בפני הטיפולים הכימיים. למעשה חלק מהתאים הנורמלים כבר מצויידים במנגנוני עמידות. לכן, כל סוגי הסרטן המתפתחים מתאים נורמלים עמידים שכאלה, יהיו עמידים מראש לטיפולים כימותרפיים. למעשה כמחצית מסוגי הגידולים הסרטניים עמידים ביותר לטיפולים כימיים ולכן מראש כימותרפיה אינה יעילה עבורם. בסוגי סרטן אלה ניתן לטפל רק על ידי הסרה כירורגית והקרנות.

 אבל גם חלק ניכר מ- 50% הגידולים הנותרים, שמגיבים בתחילה מצוין לטיפול הכימי - לצערנו מפתחים עמידות מאוחרת לטיפול הזה. לכן מטפלים בקוקטייל של מספר חומרים כימיים מקבוצות שונות (ומנגנוני פעולה שונים), כדי להקטין את הסיכוי שהגידול יירכוש עמידות לטיפול רב-תרופתי. תא סרטני המטופל בתרופה אחת בלבד עשוי לרכוש במהרה עמידות אליה. רכישת עמידות למספר תרופות שונות במקביל - סיכוייה קטנים יותר, בתקווה למגר את הגידול לפני שתתפתח עמידות כוללת לכלל התרופות. 

בגידול הסרטני התאים (בירוק) רגישים בתחילה לטיפול בכימותרפיה. מעט תאים (באדום) עמידים או מפתחים מנגנוני עמידות לטיפול. לאחר כל מחזור טיפול, מתים התאים הרגישים ושורדים התאים העמידים האדומים. הם ממשיכים להתחלק ולהתרבות, והגידול כולו הופך להיות עמיד לטיפול. 

אבל למרות זאת, יש סוגים של תאים סרטניים שמפתחים עמידות לקבוצה גדולה של תרופות במקביל. הם עושים את זה בדרכים מאוד מתוחכמות: למשל, הם מכילים על פניהם חלבונים שפועלים כ"משאבות". משאבות המסלקות מהתאים את התרופות שחדרו אליהם ולכן התרופות אינן יכולות להרוג את התאים הסרטניים האלה. הדבר דומה למים החודרים לספינה דרך חור בדופן, אך המים האלה נשאבים אל מחוץ הספינה על ידי משאבה, כך שקצב הוצאת המים מהספינה גבוה יותר מקצב חדירת המים לספינה - לפיכך הספינה לא טובעת. לצערנו מצויות בתאים סרטניים רבים מספר משאבות שונות, שכל אחת יכולה לסלק קבוצה של מספר תרופות כימיות שונות. בחולים שונים, מספר המשאבות ורמת פעילותן בתאים הסרטניים שונה, בהתאם לגנטיקה שלהם. מספר המשאבות עולה גם עם החשיפה לטיפול הכימותרפי עצמו.  

בתמונה ניתן לראות חלבון משאבה - החיצים מסמנים את כיוון השאיבה של התרופות הכימותרפיות מתוך התא הסרטני אל מחוץ לתא.

בפוסטים הבאים נראה האם ניתן להתגבר על מנגנוני העמידות. נדון גם באפשרות של רפואה מחוייטת - התאמה של סוג הטיפול באופן הטוב ביותר לכל חולה וחולה באופן אישי. טיפול שיותאם לחולה כמו חליפה על ידי חייט. 

בנוסף נראה כיצד המדע מפתח טיפולים תרופתיים מוּנְחים וממוקדים - שיפגעו אך ורק בתא סרטני מסויים ולא באף תא נורמלי כלשהו.

שני התחומים האלה עדיין בחיתוליהם, אך כבר קיימות פריצות דרך משמעותיות. בפוסטים הבאים נראה כיצד במחלת סרטן מסויימת שהייתה חשוכת מרפא - חולים שחיו עם טיפול קונבנציונלי 3 שנים בממוצע, חיים כיום כבר למעלה מ-12 שנה, בעזרת נטילה קבועה של תרופה מסויימת (שאינה גורמת כמעט לתופעות לוואי) - בדיוק כמו  נטילת תרופות על ידי חולים כרוניים בסוכרת, כולסטרול ויתר לחץ דם.

כתבות ההמשך לא תתפרסמנה בבלוג ברצף, לכן מי שמעוניין שלא להחמיצם, יכול להצטרף כמנוי לבלוג. על ידי שליחת כתובת המייל בתיבה הלבנה שבשוליים הימניים למעלה. נא לא לשכוח לאשר את ההודעה שתשלח אליכם במייל.

צוות המעבדה של כותב הפוסט עוסק בחקר מנגנוני עמידות לתרופות סרטניות ופיתוח תרופות וטיפולים חדשים. לידיעה, הפיתוח התרופתי הזה נמצא עדיין בשלבים ניסויים ואינו זמין לחולים.

תוספת עריכה

לפי נתוני משרד הבריאות, חיים בישראל 200 אלף חולי סרטן, ומדי שנה מאובחנים 28 אלף חולים חדשים. שיעורי ההישרדות מסרטן כעבור חמש שנים עומדים בארץ על 67% בקרב הנשים ו־63% בקרב הגברים. סרטן הוא סיבת המוות העיקרית בישראל כבר קרוב לעשור, אך לא בהכרח כתוצאה מהגדלת התמותה מסרטן, אלא כתוצאה מהפחתת התמותה ממחלות לב.

ישנה עליה במספר מקרי סרטן השד (הסרטן הנפוץ ביותר בנשים). לפני כשני עשורים חלתה במחלה אחת מ-11 נשים במהלך חייה. כיום הסיכוי עלה לאחת מכל 8 נשים (לפי הסטטיסטיקה האופטימית) ויש האומרים אחת לכל ארבע נשים תחלה במשך חייה. רוב הנשים חולות במחלה לאחר גיל שישים.

ובכלל במחלות הסרטן על כל סוגיהן יחלו שניים מכל חמישה גברים במשך חייהם, ואחת מכל שלוש נשים (סיכוי גבוה יותר לגברים). 

 כל אחד מאיתנו צריך להיות ערני ולשים לב לשינויים שיכולים להיות סימן לגידול סרטני. מדובר בסימנים כמו גוש חשוד, שיעול שאינו עובר, ירידה בלתי מוסברת במשקל, דם בשתן, פצע שאינו מחלים.