חשיבה חופשית

כשהגעתי לשיקום, אחות אחת שאלה את השניה: "איפוא נה נה נה" ? "נה נה נה יצא לחופש" ענתה השניה. הוא חזר במוצאי שבת ופגשתי אותו ביום ראשון בבוקר בחדר האוכל. מדבר "נה נה מה נה נם" במקצבים שונים וצוחק צחוקים גדולים ביניהם. כך הוא מתקשר. אדם ממוצא אתיופי בשנות הארבעים לחייו לאחר שטף דם במוח. מתנייד בכסא גלגלים עם עזרה. יד ימין כמעט לא מתפקדת. עוזרים לו להניח תפילין ובמקום שמע ישראל הוא אומר לקדוש ברוך הוא נה נה נה נה נה נה. 

בחור בשנות העשרים הראשונות משותק כמעט בכל גופו וכמעט לא מדבר. מלווה אותו אחיו הצעיר כמעט במשך כל שעות היום. בפיזיותרפיה מעמידים אותו וקושרים את רגליו וגופו למתקן. זה המיטב שהוא מסוגל לעשות כרגע. לעמוד כך קשור מספר דקות, מתבונן בי בעניין (בקנאה?) צועד עם פרוטזה.

גברת א' מיללת כל הזמן בחדר האוכל  :  "אני לא רואה טוב היום.  אני כמעט לא רואה. לא עשיתי פיפי מהבוקר. אני לא מתפקדת". "מה כואב לך שואל אחד המשוקמים "? והיא עונה "הכול כואב לי". איי, איי.

וגברת ב' קובעת - אם הכל כואב לה, אז באמת לא כואב לה שום דבר. הכל רק בראש שלה. גברת ב' היא ישישה. בעוד חודשיים ימלאו לה 98 שנה. אם תחייה עוד שנתיים אז תזכה להיות בת מאה - כך היא אומרת.  ב' צלולה , אנציקלופדיה מהלכת של תולדות הישוב היהודי בארץ ישראל.  משפחתה שלחה אותה לארץ מפולין עם עליית הנוער - לבדה ניצלה כך מהשואה. כל משפחתה נספתה בשואה. ב' תפקדה לבד בבית עד כלפני חודש. אז נפלה ושברה את האגן. היא מתקדמת בפזיותרפיה וכבר הולכת מהחדר לחדר אוכל עם הליכון. מושא להערצה הישישה הזו. איזה כוח רצון ותושיה יש לה.

ביום ראשון בבוקר ראיתי מישהו שרוע על הרצפה ומעליו נפלו מצעי המיטה. מבוהל סיפרתי על כך בתחנת האחיות. אבל הסתבר שזה מישהו שמסכים לישון רק על הרצפה באופן קבוע..

בחדר האוכל יושב צעיר ממני - קטוע רגל שמאל ויד ימין. ראיתי וחשבתי אשרי לי. עוד מעט אלך על שתי רגליים ויש לי שתי ידיים.  וכל כך הרבה כאן יש להם שתי ידיים ורגליים אבל לא מתפקדות. 

היום הייתי בפזיותרפיה מתשע בבוקר ועד אחת עשרה וחצי. ופעם שניה מאחת עד שתיים בצהריים. הליכה על הפרוטזה לזמנים קצרים ובדיקה אם והיכן יש לחצים על הגדם. ולאחר מכן תרגילים לחיזוק שרירי הבטן והגב. הציעו לי להתאמן בחדר כושר על מכשירים. המאמן נתן לי להרים משקולות של שישה קילו בתרגילי ידיים שונים. זה לאחר שלושה חודשים של ישיבה בבית. איך זה? שאל אותי המאמן. עניתי - קלי קלות. והוא הוסיף עוד 4 קלוגרם משקולות. הבן התקשר ועדכנתי אותו במאורעות היום. גם הוא מתאמן בחדר כושר, אבל אני השגתי אותו היום בארבעה קילוגרם משקולות. 

מאפשרים לי להתאמן כאן כמה שאני רוצה. אז אני אצא מכאן לא רק הולך, אלא גם עם כושר יותר מצעירים ממני בעשרים שנה. אני מבטיח לעצמי.