חשיבה חופשית

בפוסט הקודם קבלתי תגובה שאני נשמע פחות כעוס. אבל יש דברים שתמיד הכעיסו, מכעיסים ויכעיסו.

שלשום הפזיותרפיה חרגה לשעת ארוחת הצהריים. במכון הזה עומס כביר ולכן הפזיתרפיסטים והמרפאים בעיסוק עובדים בלו"ז הדוק - כולל בזמני ארוחות.

כשהגעתי לאכול חצי שעה לאחר מועד תחילת ארוחת הצהריים, מחלק/ת המזון כבר לא נוכחו. על אדן החלון בחדר האוכל מצאתי ארבעה מגשים. אחד מהם הכיל פתק ממוחשב עם שמי. לקחתי את המגש לשולחן בו עומד מיקרוגל לחימום. אבל מיד ראיתי שהצלוחית שכיסתה את קערית המרק הוסטה וחצי מהקערית פתוחה ומכילה רק כמחצית מהכמות. שארית מרק שנשפך (לאנשהו) נמרחה על המגש והרטיבה את המפית. צלוחיות סלט ירקות וקלמנטינה לקינוח היו חסרות.

בערב נפתרה התעלומה. ראיתי בחדר האוכל בני משפחות שדאגו להשלמת מזון ליקיריהם מתוך מגשים של אחרים הזקוקים לשירות ההגשה של צוות בית החולים. כמה כעסתי ובזתי למשפחות כאלו שגונבות (כן, גונבות) מזון ממאושפזים אחרים.

ויש גם משפחות שלא רואות ממטר. תופסות שולחן אוכל שלם ליקיריהם ולהם. מספר השולחנות מוגבל מאוד. גם כך בקושי יש מקום בחדר האוכל לכל המאושפזים. אני מגיע לחדר האוכל בכסא גלגלים. מתגלגל לאורכו ולרוחבו ולא מוצא מקום. אף לא אחד מבני המשפחות חושב אפילו לפנות מקום. אם זה ימשיך כך אני לא מתכוון לשתוק ואעשה מזה עניין גדול. ובכלל צריך להפסיק את ההתנחלויות של משפחות בחדרי האישפוז כאילו זה חדר פרטי. מכניסים לחדר הקטן והצפוף כסאות וכורסאות. ולעזאזל אם השכן לחדר אינו יכול לעבור למיטה שלו או להיפך לצאת מהחדר. מזיזים כסא שני סנטימטר ומצפים שכסא הגלגלים יקטן בעשרה סנטימטר. הכי גרוע הוא שהם עוזבים ולא טורחים להשיב את הכסאות להיכן שלקחו אותם. ומה איכפת להם אם השכנים עייפים או לא מרגישים טוב? חלילה שיצאו עם יקיריהם לפינות ישיבה בחוץ או בחדר אוכל שלא בשעות הארוחה.

לעומת זאת יש משפחות שהן נשמות טובות. עוזרות בביקוריהן למאושפזים אחרים. עוזרות בהגשת האוכל וחיתוכו. מביאות שתיה. מכבדות אחרים מהכבודה שהביאו ליקיריהן.

ראוי לציון קצין משטרה בכיר לשעבר הסועד את אישתו המשותקת מבוקר עד ערב. והאדם הנפלא הזה הפך להיות ממש אבאלה של כל המאושפזים. עוזר להביא את מגשי האוכל כדי שהמאושפזים לא יחכו הרבה זמן והאוכל יתקרר. מביא שתיה לפי הצורך. מפנה ומנקה שולחנות אוכל. עוזר למאושפזים להגיע לפיזיותרפיה - שתי קומות מתחת. מזמן לא ראיתי נשמה טובה כזו.

אז יש משפחות ויש שפחות.