חשיבה חופשית

כבר מזמן רציתי לכתוב את הפוסט הזה ומי שגאלו אותו מתרדמה בטיוטות היו פוסטים שפורסמו לאחרונה - כדוגמת "היציאה מהארון" של אמובטלת שחשפה את זהותה ושל קשקושי פילוסופיה נכחדת שבתחילה כתבה בבלוג שלה כמין זכר ולאחר זמן חשפה את מינה האמיתי.

רבים כאן בישרא כותבים כאנונימים מסיבות שונות. גם אני ביניהם מסיבות שכתבתי כאן כמדומני יותר מפעם אחת. אין לי רצון לחזור על המגילה וגם התעצלתי לחפש את הקישורים לפוסטים הרלוונטים. אבל אם יש כאן מישהו שלא קרא, שידע שאם יש לו/לה כוח - ודאי ימצא זאת בין מאות הפוסטים שנכתבו כאן.

כשמישהו יוצא בישרא מהארון ומגלה את זהותו, מיד מופיעות תגובות המשבחות וחלקן בנימה מתנצלת משהו - שאקט כזה מצד המגיב בלתי אפשרי ואף פעם לא יקרה.

אז זהו שאני לא בטוח. כי לפני ימים אחדים קיבלתי שני מיילים מאתר מסויים (שלא אפרט את שמו) לחשבון דואר שלי האמור להיות חסוי (ושאני אפילו רשום בו בכינוי ולא בשמי האמיתי). והמכתבים פותחים ב- XXXXXX היקר! .אבל ה-XXXXXX הזה הוא שמי האמיתי. אתם מאמינים? כיצד השיגו את זה לעזאזל? אין ספק שמישהו התאמץ ונקט באמצעים לא כשרים כדי לחשוף את זהותי. לשם כך היה צריך לחדור  לפרטיותי, לעשות הצלבות, לחדור לחשבונות שונים שלי וכדומה. וזה כמובן מרתיח וצריך להטריד גם אתכם - כל הכותבים כאן כביכול באנונימיות.

אני יודע גם שענין הזהות שלי מטרידה אחדים כאן ואפילו קיבלתי רמזים על ניחושים מכל מיני הצלבות שהם עושים (מבלי שזה אומר שהניחושים שלהם בהכרח נכונים). אותי זה כמובן מטריד, כי חשיפה פומבית תגרור לצערי מחיקה מידית של הבלוג. ויש לי מקום להניח שזה קרה לפחות עם מספר בלוגרים שנעלמו לנו בבוקר יום בהיר אחד מישרא.

אספר לכם על עוד משהו. כשהייתי מאושפז מיד לאחר הניתוח ולא הייתי כל כך מפוקס - פלטתי לזוג מבני משפחה שלי (שלא מהדרגה הראשונה) שיש לי בלוג. כאשר נפלתי נפלתי, אמרתי להם שזהו בלוג מדעי שנועד לפזר סטיגמות ומיתוסים לא מבוססים בציבור. אבל אמרתי גם שפרטי הבלוג חסויים מסיבות מסויימות וזהו. וכשהם הגיעו לבקר אותי שוב לאחר מספר שבועות, הם שאלו "נו מה שלום הבלוג? אתה כותב שם רק מדע?". מדוע שאלו את החלק השני? יש לי בסיס טוב לחשוב שהם מיהרו לחפש בגוגל את מה שחיפשו, ועשו הצלבה עם דברים שסיפרתי לכם כאן בבלוג ושמאמתים את זהותי בפניהם. עשיתי עצמי לא שומע, לא עניתי ומקווה שאם הם באמת גילו (בסבירות גבוהה שכן), אז שהם לפחות לא יחשפו בפני אנשים נוספים את מה שהם אולי יודעים.

במקרה שלי סיבותיי לאלמוניות רובן הכרח המותנה במעמדי ותחום עיסוקי. אבל באמת ממש לא ברור לי מדוע שמו של מי שחושף כאן פרטים מחייו מחייב גם הזדהות בשם האמיתי. מדוע כינוי אינו מספיק? מאיזה מקום מגיע יצר הסקרנות הבלתי נלאה הזה? אנחנו לא עד כדי כך  חשובים בשביל "צלמי פפראצי". וכדאי שהקוראים כאן יבינו שחשיפה מלאה אינה מתאימה לכולם. כל אחד מסיבותיו הוא.  וכדאי שיכבדו זאת. 

היו מספר קוראים קבועים בבלוג שלי (שבאופן עקרוני אני לא חושף את שמם ברשימה פומבית של קוראים) שפתאום נעלמו מהרשימה. כנ"ל גם בלוגרים שהיו ברשימת הקבועים שלי. כשאני שם לב לכך מתישהו - אני מעלה בדעתי אחת מארבע אפשרויות: האחת - שהקורא או הנקרא סינן אותי מהרשימה מסיבותיו הוא ובמקרה כזה אני אומר : רצונו של אדם כבודו וזכותו. אין אני נעלב, גם לא נפגע ופשוט שוכח.

האפשרות השניה שיותר מדאיגה אותי היא האם אירע משהו לבלוגר/ית. ובמקרה כזה אני ממש דואג ולא שוכח אותם. הבעיה היא שיחד עם האייקון שלהם שנעלם מרשימת הקבועים או הקוראים - נעלם גם הבלוג שלהם (כלומר נמחק). ואז אין לי אפשרות להגיב ולשאול לשלומם.

האפשרות השלישית היא שהבלוגר/ית הנעלם/ה (אויש, תסלחנה לי הפמיניסטיות - שמעתה אני אכתוב בלשון זכר ולא בלשון נקבה גורף מבית מדרשה של מירב מיכאלי. ואין זה אומר שאני מזלזל בכן. כלל וכלל לא) - החליט מסיבותיו הוא לשנות את שם הבלוג. לעיתים אם מדובר במישהו היקר לי אני טורח למצוא עקבות אל הבית החדש. אבל, אם הבלוגר הזה הפסיק למשל להגיב גם אצלי בבלוג - אני יוצא מתוך הנחה ששינוי שם הבלוג הוא בעצם מעין RESET של קהל הקוראים שלו. איזה סוג של סלקציה. ואז רצונו - כבודו. בזה הסתיים העניין מבחינתי. כנראה לא איכפת לו אם הפסיד אותי ואחרים כקוראים.

האפשרות הרביעית היא שהבלוגר הופך את הבלוג שלו לפרטי (או הופכים לו אותו לפרטי - גם זה קורה מניסיוני האישי). מבחינתי, הפיכת בלוג לפרטי היא עניין אישי של הבלוגר  שאני מכבד. אבל אני לא אפנה ביוזמתי כדי לקבל רשות להכנס אל הבלוג הפרטי. כי אני לא דוגל במועדונים אקסלוסיבים וסלקטיבים.

אפרופו מועדונים "אקסלוסיבים" - לפני ימים אחדים קראתי כאן פוסט על "פעילות סודית" כלשהי של הכותב שגזלה מאוד מזמנו. איזושהי פעילות הקשורה ב"מיזם" תקשורת מחודשת עם "פאנטומים" של ישרא לשעבר שחטפו געגועים עזים לבלוגרים עכשווים לאחר שפרשו "לעולם הבא". ואז הצלבתי את העובדה שיום קודם פורסם פוסט בבלוג אחר שמתאר הקמה של איזו קבוצה סגורה בפייסבוק של "ישרא-פנטומים" יחד עם אליטה מובחרת ונבחרת של ישרא-בלוגרים עכשווים - קשר שמעורר בי אסוציאציה  ל"מדיומים מתקשרים" עם "העולם הבא" כקבוצת סיאנסים.  והפוסט ההוא שהביא באופן תמים קישור לקבוצת הסיאנסים הזו - הורד באופן מסתורי מהבלוג לאחר פרסומו. והוא חזר שוב היום בלי הקישור. וראיתי שרשורי בלוגרים הדנים בעניין הסודיות.

לי אישית אין בעיה עם כל זה. אבל נשאלת השאלה אם הפנטומים כל כך מתגעגעים לישרא - מדוע שלא יחזרו לכתוב כאן? מה יש, כבר לא נאה להם לכתוב מחוץ לפייסבוק? ואם בסלקצית קוראים חפצה נפשם (וזה כנראה מה שעומד מאחורי זה), מדוע שלא יאגדו את יקיריהם ומוקיריהם בבלוג פרטי? או אולי בלוג כבר לא מעניין אותם - כי הם זקוקים לתיקשור בזמן אמת, ויש להם כנראה עודף פנאי למה שמשתמע כבּרבֶּרֶת סמולטוקית נוסטלגית אינסופית ברשת?

אז יש לי אפילו הצעה לקבוצה הזו: מה דעתכם לאמץ לחיצת יד סודית, מיוחדת,  כיאה לכתות כמו הבונים החופשיים - שתזהה אתכם זה בפני זה כשתפגשו ברחוב?  מה שבטוח בטוח -ישראבלוג הוא פלטפורמה פלורליסטית שכנראה כבר לא מתאימה יותר לפנטומים פלצניים. אבל בישרא-בלוג אני אמשיך לכתוב לכל מי שמעונין ללא כל סלקציה ויכול להגיב כאן כל אחד, ובתנאי שרק ישמור על תרבות דיבור. ואפילו בשוליים הימניים תוכלו למצוא קישור למייל ולפייסבוק שלי אם תרצו משהו בפרטי.

שלא תבינו לא נכון. אין בליבי על קבוצת הבלוגרים העכשווים בישרא שהצטרפו למיזם התקשור עם הפנטומים. הם וודאי נתקפו בנוסטלגיה לפורשים ויתכן שזה אפילו מחמיא להם שהם צורפו למועדון האקסלוסיבי הסודי הזה. אבל אם יש להם זמן לפטפטת אינטרנטית - אני מאחל להם את מירב ההנאה.

זהו. מספיק חפירות להפעם.

חגים ומועדים לששון.