חשיבה חופשית

עדיין לא זמן לסכם, ימים יגידו. אבל תגידו, מדוע הדבר החשוב ביותר בסיום מערכה הוא מי ניצח ומי הפסיד? כמה פתטי שהשמאל הקיצוני חובר לימין הקיצוני בהכרזה הפסדנו - כל אחד משיקוליו הוא. משיקולים המזינים את המנטרות הפוליטיות המסרבות להתעדכן. וכי מה יש לצפות מעולמות קיצוניים שבהם קיים רק שחור ולבן?

ואני שואל את עצמי שתי שאלות. האחת, מה הרוויח החמאס מהמערכה הזו? והתשובה בשלב הזה הוא נאדה.שום דבר יותר (רק הרבה פחות) ממה שהיה לו בתחילת המבצע  ובוודאי שום דבר יותר אילו חדל בהפסקת האש הראשונה כשצה"ל עדיין לא נכנס קרקעית לרצועה.

והשאלה השניה היא האם הייתי מוכן להתחלף עם החמאס ב"נצחון" הרברבני שלו? והתשובה היא שרק משוגע ירצה לעשות זאת.

לא אהלל כאן את ההישגים הצבאיים של ישראל במערכה הזו (ובל נזלזל בהם), גם לא את ההישגים המדיניים  שאני מקווה שנשכיל לשמרם לטובתנו. למעשה אני מקווה שהבלוג הזה יחזור לעסוק בענייניו הרגילים ויזנח עניינים פוליטיים. יש כאן בישרא מספיק בלוגרים שעוסקים בפוליטיקה כל ימות השנה.

ביום הלוחמה האחרון לפני הפסקת האש, יצאתי מביתי בירושלים לעבר הדסה הר הצופים - לועדה רפואית  במחלקת השיקום. אירוע שנדחה בחודש ולאחר שאני מחכה לו כבר חודשיים. לפני כן  בבוקר הספקתי לסקור מאמר מדעי שנשלח אלי לשיפוט. התבקשתי לשלוח חוות דעת למאמר הזה תוך עשרה ימים, אבל הבדיקה התעכבה, כי לא היה לי מצברוח משהו בעת שכוחות צה"ל נלחמים בעזה. אבל יומיים לאחר שלא החזרתי תשובה, קיבלתי מכתב נזיפה מעורך כתב העת האירופאי, על כך שהתחייבתי לשלוח את מסקנות השיפוט כבר לפני יומיים. התחייבתי - עלק, ממתי אני עובד אצלו? הרי אני עושה זאת בהתנדבות. בכל אופן המאמר היה גרוע ושלחתי לעורך מכתב מנומק וכתוצאה נדחה לפרסום.

יצאתי לכיוון בית החולים מעט לאחר פיגוע טרור של נהג הדחפור - אירוע  במרחק ארבעה קילומטר מביתי. בראש הועדה ישבה מנהלת מחלקת השיקום ועוד אנשים שאף אחד לא ראה לנכון להציגם בשמם ותפקידם. ובועדה הזו הגיעו למסקנה הגאונית שחייבים להתאים בית גדם חדש לפרוטזה שלי. כי אלו הם השלפוחיות שנגרמות לקצה הגדם בהליכה (וסליחה ממי שאינו מורגל לראות מראה זה יומיום).

רק מהתמונה ברור לכל בר דעת שדרושה התאמה חדשה לפרוטזה, אבל לפי תקנות הפטרון (משרד הבריאות) מגיעה לי התאמה חדשה רק בפברואר 2015. כדי לקצר את התהליך דרושה המלצת ועדה רפואית מטעם משרד הבריאות - זו שהתקיימה ביום שני האחרון.

אז כאמור הועדה הגיעה למסקנה הגאונית שדרושה בנייה של בית גדם חדש והפעם גם עם כרית סיליקון בתחתית שתמנע חיכוך. ונקבע לי תור לנובמבר, לביקורת והחלטות לגבי המשך השיקום.  וכששאלתי מה לגבי המשך השיקום שהופסק במכון לפזיותרפיה - קיבלתי תשובה ש"אנחנו עדיין לא שם". לאחר שיילקחו מידות , אצטרך להמתין שבועיים שלושה עד שאקבל את בית הגדם החדש. בינתיים אמשיך לצעוד עם כאבים בכל צעד ושעל ולדדות עם הליכון ונשיכות שפתיים. אבל כשאקבל את בית הגדם החדש אני לא מתכוון להשאר בבית ככה סתם ולהמתין עד נובמבר לביקור החוזר. ברשותי נותרה התחייבות מקופת חולים לעוד עשרה מפגשים במכון לפזיותרפיה. מפגשים שלא נוצלו ואני מתכוון להשתמש בהם ללא בושה ברגע שיתקינו את בית הגדם החדש. וזהו הישן:

כחמש דקות לאחר שעזבנו את שטח הדסה הר הצופים, אירע פיגוע הירי על החייל כ-400 מטר משם. וכשירדתי במדרגות ביתי הסמוך, שמענו סירנות אמבולנסים ומשטרה, ואת שיקשוק להבי ההליקופטר שחג במרום לאתר את המחבל שברח לואדי ג'וז הסמוך. אבל הוא הצליח לחמוק, למרות כוחות המשטרה שכתרו את ואדי ג'וז (ואם הוא עדיין מסתתר שם בבית של משתפי פעולה, לא ממש אתפלא). אזור ואדי ג'וז מאד פופולארי במוסכים שלו, המוצפים בעמך ישראל שמגיעים לתקן מכוניות ברבע מחיר. ובתנאי שהם משלמים במזומן ולא בצ'ק, שיוביל בוודאות לפריצת מכוניתם עוד באותו הלילה מחניית ביתם. נו טוב, מה אתם רוצים? הגנבים צריכים השלמת שכר כדי לקנות שוקולד לילדים שלהם.

וכל זה הזכיר לי שאנחנו נמצאים בסיר הלחץ המזרח תיכוני. ועכשיו כשלעת עתה נסתם השסתום בעזה, האדים מתחילים להתפרץ בירושלים ו...?

ורציתי לכתוב עוד כל מיני דברים על המלחמה הזו. על דברים כמו על המוגדרים "הפצועים הבינוניים" במלחמה הזו, שחלק ניכר מהם נוסף למועדון קטועי גפיים, ואני מקווה שנכי צה"ל עוברים פחות בירוקרטיה ממני בשיקום שלהם. ורציתי לכתוב על דברים כמו אבא עזתי בוכה שנושא בכפות ידיו את גופת ילדתו שהוצאה מהריסות ביתו. אבא שהירשה לחמאס לחפור מנהרת תופת מתחת לביתו, כדי שיוכל לקנות שוקולד שישמח את ילדיו. שוקולד התרעלה. ורציתי לכתוב על תושבי עוטף עזה שמפחדים לשוב לבתיהם, ושרק תמול שלשום עוד דברו שם על ביטול שמירה של כוחות הביטחון. ורציתי  לכתוב על השד האנטישמי העולמי ששוב פרץ מהבקבוק ועל הצביעות של אומות העולם - שצריכות לדאוג הרבה יותר מאפקט הרחם של האיסלם הפונדמנטליסטי ההולך ומתרבה במדינותיהם, מאשר ל"אכזריות" היהודית הבלתי נסבלת. גם לא אשבית כאן את שמחת התקווה להסדר מדיני ש"יפרז" את עזה ושממשלת טכנוקרטים בראשות הכל-יכול אבו מאזן תשגיח בקפדנות על הכסף הקטארי והמלט הישראלי, ותמנע התעצמות החמאס והג'יהד. שרק ישמרו לנפשותיהם מהחמאס בקומות קרקע, או ברבי קומות ללא חלונות.

אבל אחדל כאן. אכריז על הפסקת אש מפוליטיקה ואשוב לכתוב כאן בנושאים המשעממים הרגילים.

ולפרידה מצוק איתן (ד"א, מסכים עם אלה שחושבים שזהו שם מוזר למבצע ובוודאי למלחמה), אסיים בשיר שכתבתי בסיום מבצע עמוד ענן. נראה כי לא נס ליחו.