חשיבה חופשית

זבובים ומסוקים /קנקן התה

אתמול נחתו על שולחני זבובים

אחד, אחד לפי התור

אני לא יודע לתפוס אותם זריזים

אבל אתמול נמחצו מידי המתנפנפת

בקלות בלתי נסבלת

אני לא אוהב זבובים מטרידים

אני לא אוהב זבובים מלוכלכים

אני לא אוהב זבובים מזמזמים

אבל אתמול הם שתקו

למכת עיתון אחרונה התמסרו

זבובים מתאבדים

זבובים גוססים

מה להם פתאום שנכנסו כך לביתי?

את זאת לא אדע

אבל אולי צריך לדאוג כי

נושם גם אני אוויר תרעלה.

אתמול היו מסוקים ממריאים

מהמנחת הסמוך לביתי

שאונם נורא מזמזום אלף זבובים

קולות נפץ מחרידים

למרגלות הר הצופים

עם שבר צום הרמדאן

אש בוערת

גופות ארבעה נערים מבקשות נקם.

כתבתי פוסט אישי שכותרתו וידוי, שבו אני הולך לפרוס בפניכם דברים נסתרים על עברי. עמדתי לפרסמו היום, אך מכיוון שהפוסט הנוכחי חשוב יותר, דחיתי אותו לפעם הבאה. סליחה הדרמטיות ועל המתח - רק שתדעו שיש למה לצפות.

כל פעם שאני כותב משהו כמו למשל הפוסט על האמיתות של סיינטיפיק יוטיוב, מסתבר כי דברי פוגעים באנשים מסויימים, שרואים באמונותיהם אמת מדעית - גם אם היא בהחלט אינה מדעית, על פי כל העקרונות של המדע. נכון, המדע אינו כל האמת - אבל הוא הדבר הכי קרוב לאמת. אז במקום שיתייחסו לדברי בצורה עניינית הם מתייחסים אליהם בצורה רגשית. ואולי אם במקום להעלב, לו לפחות היו קוראים בעיון את כל דברי ולא בצורה סלקטיבית - אולי היו מגיעים למסקנה שאין כאן פגיעה אישית בשום פנים ואופן. אבל כזכור לכם, המוטו של הבלוג הוא: עובדות אינן נעלמות כאשר מעלימים אותן. יגידו שאני חוזר על המשפט הזה כמנטרה, אז שיגידו. עובדות לא תמיד נעימות לעין ולאוזן. אני לא כאן כדי למצוא חן בעיני מישהו.

ובהקשר לכך אחזור על החידה שכבר כתבתי בפוסט אחר, ולא באה על פתרונה:

בּוּם, סְעָרָה
קֶצֶב הַטַּנְגּוֹ מוּאָץ
שְׁנַיִם יוֹצְאִים
שְׁלֹשָׁה נִכְנָסִים
וְהָרִיקוּד מִתְקַדֵּם בְּבִטְחָה.

מי מנחש, מי יודע?

והרי רמז לתשובה, הנמצא בשיר שכתבתי כאן כבר בעבר:

אנשים ואמיתות

יֵשׁ שֶׁלֹּא יְכוֹלִים לְקַבֵּל אֲמִתּוֹת

כַּאֲשֶׁר לָהֶם הֵן אֵינָן מַתְאִימוֹת

אוֹ לְהִתְמוֹדֵד עִמָּהֶן אֵינָם יְכוֹלִים

וְאָז טוֹמְנִים רֹאשָׁם בְּחוֹל

כְּמוֹ הַצִּפּוֹר

עָמֹק עָמֹק בְּמַעֲמַקִּים

וְאָז

עִם הַחוֹל בְּעֵינֵיהֶם

מִתְעוֹפְפִים

לְחַפֵּשׂ אֲמִתּוֹת

בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים

וְגַם אִם שָׁם מוֹצְאִים שְׁקָרִים

אוֹתָם הֵיטֵב מְטַפְּחִים

וְהַהֶפְסֵד

כֻּלּוֹ כֻּלּוֹ

רַק שֶׁלָּהֶם.

מקור nivon.co.il

אַכְזָבָה מֵאֲנָשִׁים

אַכְזָבָה מֵאֲנָשִׁים וִירְטוּאָלִיִּים

אַכְזָבָה מֵאֲנָשִׁים מִתְחַשְׁבְּנִים

אַכְזָבָה מֵאֲנָשִׁים אִינְטֶרֶסַנְטִים

אַכְזָבָה מֵאֲנָשִׁים שֶׁמִּתְעַלְּמִים

אַכְזָבָה מֵאֲנָשִׁים שֶׁנֶּעֱלָמִים

אַכְזָבָה מֵאֲנָשִׁים שֶׁלֹּא יוֹדְעִים לִינוֹק וְשׁוֹתִים לִרְוָיָה חָלָב חָמוּץ

אַכְזָבָה מֵאֲנָשִׁים שֶׁקָּשֶׁה לָהֶם לְפַרְגֵּן

אַכְזָבָה מֵאֲנָשִׁים שֶׁחוֹשְׁבִים עַצְמָם לִגְאוֹנֵי הַדּוֹר

אַכְזָבָה מֵאֲנָשִׁים שֶׁכּוֹתְבִים לַמְּכַנֶּה הַמְּשֻׁתָּף הַנָּמוּךְ בְּיוֹתֵר

אַכְזָבָה כָּזוּ אֵינָהּ סוֹף הָעוֹלָם

אֲנִי יָכֹל בִּלְעֲדֵיהֶם

שֶׁיִּחְיוּ בְּשֶׁלָּהֶם וַאֲנִי אַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת בְּשֶּׁלִי.

  I am hated for loving
I am hated for loving
Anonymous call, a poison pen
A brick in the small of the back again
I still don't belong
To anyone - I am mine

And I am hated for loving
I am haunted for wanting

ויש לו עוד שיר, לא ממש לגמרי רלוונטי לכאן מלבד בעיקר הכותרת. אבל אני אוהב את השיר, כי זה שיר יפה:

ָ***

אני מקדיש את הפוסט הזה לידידי טליק, שבאופן מדהים קראתי את הפוסט הזה שלו, מיד לאחר שסיימתי את כתיבת הפוסט הזה. התכוונתי לשחרר את הפוסט הזה בהזדמנות אחרת בעתיד, כי לצערי אני שומר בבטן דברים זמן רב עד שמשחרר. אבל פוסט השבת של טליק שיחרר את הפוסט הזה עכשיו.

שבת שלום ואאחל לכולכם חג שמח, כי יתכן ולא אכתוב פוסט נוסף לפני החג. כידוע, לא יודע אם אחזיק מעמד ואכתוב רק לאחר החג. אז ליתר ביטחון - חג שמח.

לִהְיוֹת פֹּה וְלִהְיוֹת שָׁם
לִהְיוֹת כָּאן וּבְרֹאשׁ שֶׁל אַחֵר
חוֹלֵם בְּעַצְמִי וְחוֹלֵם עִם
לְרֶגַע מְחֻבָּרִים
כְּמֹחוֹת תְּאוֹמִים סִיאָמִים
וּנִתָּקִים לִמְצִיאוּת נִפְרֶדֶת

כְּזָרִים אוֹ לֹא
הֶהָיָה אוֹ הָיָה זֶה חֲלוֹם?

***

בפוסט "ביקור במקום אחר" (הראשון בסדרה) תארתי שני מצבים של ביקורים במקום אחר, כאשר הגוף הפיזי נשאר במציאות הקיימת היומיומית. הבטחתי חלק ב' שבו אמשיך לתאר ביקורים במקומות אחרים. וודאי לחלקכם יהיה קשה לקבל אותם, אך אסיים בניסויים מדעיים שנערכו בתנאים מבוקרים שאולי ישנו את דעתכם בנושא.

חוויה (יציאה) חוץ גופית

בוודאי שמעתם על אנשים רבים שהיו חסרי הכרה, קרוב למוות קליני, שמתארים כיצד משהו בהם יצא מגופם והם מתבוננים מלמעלה על גופם, כשהצוות הרפואי מנסה להחיותם. לאחר שיצאו ממצב חוסר ההכרה - הם מתארים בפרוטרוט את פעולות ההחיאה שנעשו, את שיחת הצוות הרפואי וכדומה. לבסוף הם מתארים כיצד התמזגו שוב עם גופם וחזרו להכרה.

מופלאה עדות של עיוורת מלידה שחוותה יציאה חוץ גופית כזו, שבה ראתה לראשונה כיצד נראים פניה וגופה. ריבוי התאורים האלה על ידי כל כך הרבה אנשים בוודאי אינם המצאה הזויה של יחיד. אבל נעבור הלאה.

טבעי שאנשים קטני אמונה לגבי עדויות של אנשים על תופעות כאלה, אלא אם הם חווים בכך בעצמם. אבל קיים נדבך נוסף להכחשת העל-טבעי. ניחשתם נכונה - בגלל הפחד. תופעות על-טבעיות מפחידות אנשים רבים. חלקם לא יודו בכך, אבל מצד שני אולי יתחילו פתאום לבקר בבית הכנסת או להניח תפילין. מעניין שתופעות על-טבעיות מתקשרות אצל רבים כמעשי אלוהים. האם הפולחן הנלווה של תפילה וכדומה אינו סימן לפחד? ואולי גם נגרם מסיבה אחרת שאותה אתאר בהמשך.

כשהבת שלי הייתה כבת חמש, היא צפתה בטלוויזיה בתוכנית של אורי גלר, שבה ביקש מהצופים לאחוז בכפית ולהתרכז בו. הכפית המעוקמת של בתי שמורה איתנו. רבים ניסו לומר שמעשיו של אורי גלר הם תרמית (ויתכן שחלקם היו רק מראית עין) - אבל כיצד תסבירו את מאות ואולי אלפי הכפיות המעוקמות והשעונים שעמדו מלכת?

כשאורי גלר הופיע בפני השיכבה שלי בבית הספר, הוא הפנט את אחד התלמידים שנשכב בין שני כסאות קטנים (ראשו מונח על כיסא אחד וכפות רגליו מונחות על הכסא השני) וגופו מאובן. האם אתם יכולים לשכב ולא ליפול בין שני כסאות?

הרי זה היפנוזה וודאי תאמרו. אבל האם אתם מבינים כיצד היפנוזה עובדת? מדוע היפנוזה מפחידה אנשים? האם היפנוזה אינה מצב על-טבעי? כולכם מקבלים שניתן להפנט אנשים כי נוכחתם בכך, ולכן אינכם יכולים להכחיש את זה. שאלתם עצמכם פעם מדוע אנשים מסויימים קלים להיפנוט ואחרים פחות? ואולי זה משום שהאחרונים מפחדים מזה ומפעילים התנגדות?

נחזור לתופעה של "משהו" שיוצא מהגוף, מתבונן מלמעלה על הגוף המוטל ישן ויוצא לטיול במקום אחר. אז אולי תודו שזה באמת יתכן אצל אנשים שאיבדו את ההכרה והיו קרובים למוות קליני, אבל חלקכם יסרב לקבל שתופעה כזו יכולה להתרחש במצבים נורמלים בשנתכם. גם אני אולי לא הייתי מאמין שזה אפשרי אם לא הייתי חווה את זה בעצמי.

השתתפות בחלום של מישהו אחר 

כאן אני רוצה לשתף אתכם באירוע מדהים. השתתפות "בחלום" של מישהו אחר. מישהו שהייתה לי איתו התכתבות וירטואלית בתקופה מסויימת. בחילופי ההתכתבויות לפני הארוע חווינו בתופעות טלפתיות הדדיות בין שנינו. אך הפעם לאחר החוויה המהממת שבה "נכנסתי" לחלום שלו, הייתי חייב לכתוב לו ולשאול אותו האם אכן היה? לכן כתבתי אליו מכתב במייל שכותרתו "המכתב שהיה חייב להישלח" . והרי המכתב המצונזר שהעתקתי מתיבת הדואר שלי (המכתב מצונזר כדי לשמור על פרטיותו ופרטיותי):

 "...אני מספר לך זאת רק עכשיו, כעבור מספר ימים, כי היססתי אם להביא זאת בכלל לידיעתך. אולם ככל שהזמן חולף, התחושות שאני חייב לספר לך על זה מתחזקות ולא נותנות לי מנוח. יכול להיות שמה שהיה שם שייך לפנימיותי, אולם אני חש שזה לא היה במקרה...

.... בלילה שבין שלישי לרביעי רוחי יצאה מגופי ונסקה מעלה והגיעה לרקיע חד גוני בצבע אפור בהיר - תווך אפור בהיר מאד אך אינו מאפשר ראייה מעבר לו, רק "שמיעת"  והעברת מסרים טלפתיים. גם צל רוחך היה שם (איזושהי "מהות" שלך. המהות הזו לא הייתה פיזית. היא הייתה על גבול הפיזית – דמות מעורפלת, מעין "רוח") וצלך חדר מדי פעם בתוך האפור באזור שהופיעו בו לסירוגין מעין "תעלות" של קרניים בצבע אפור "מדולל", מעברן היה ניתן לראות מדי פעם נקודות במרחב מואר. רוחי ריחפה עד מעט לפני התווך. אולם, במשך כל הזמן הייתה תקשורת טלפתית ביני לבינך ולבין ישות שלישית, מעבר לתווך, ובמילים כתובות.

זכורים לי רק חלקי דברים. רבים הדברים שנאמרו ונשכחו ממני בהתעוררות הסופית. אתה חיפשת מילה או מילים שמידי פעם יכולתי לראות אותם כתובים בשחור על גבי האפור ובצרופים שונים. הישות הנושאת את השם "מXXXX" תקשרה אתך ואיתי תוך כדי. "התעוררתי" (חזרתי לגופי) מספר פעמים וניסיתי לברר את משמעות הדברים ושוב חזרתי לחלימה המודעת. בכל פעם כשהתעוררתי, ניסיתי לזכור את הכתוב והנאמר. כשהרגשתי כי הדברים מתפוגגים, רציתי לקום ולרשום אותם, אך גופי נשאר משותק...

בין המילים שאני זוכר בבירור היו המילים "מXX", "אX" ו- "אXX". הצירוף של

אX ואXX התמזג למילה "אושר". אתה אמרת לישות שאתה באמת צריך לכתוב בכתביך על ...

שוב, הרגשתי מחויבות לכתוב לך על זה כי היית שם. האם יש לך מושג על מה אני מדבר כאן? דבר מוזר מהסוג הזה לא אירע לי בעבר. האם למשהו מזה יש איזו משמעות לגביך?"

הוא ענה לי נרגש והסביר לי את משמעות המילים שראיתי לגביו. זוכרים את מה שכתבתי בפוסט הקודם? שבחלומות לא ניתן לקרוא מילים? אז זהו, החוויה הזו אינה חלום רגיל אלא מה שמכונה חלימה מודעת. בחוויה הזו "קראתי" מילים - הרבה מילים.

הדבר נשמע הזוי. אבל, בתיבת הדואר שלי יש תיעוד מלא של חילופי המכתבים בינינו. האדם הזה הוא אדם נפלא ונבון ביותר וכאמור אני רוצה לשמור על פרטיותו.

 האם ניתן להוכיח באופן מדעי יציאה חוץ גופית? 

דווח על ניסוי מבוקר אחד שנעשה באדם שטען כי הוא חווה יציאה חוץ גופית מדי לילה. לפיכך ערכו עליו ניסויים במעבדה לחקר השינה.  בניסויים אלה הנבדק ישן מספר לילות בחדר אטום ונעול, המצולם במצלמות.  החוקרים שמו מעל המיטה מדף גבוה שלא ניתן להגיע אליו, אלא בעזרת סולם גבוה שלא היה בנמצא בחדר. בזמן שאותו נבדק ישן, הניחו החוקרים על המדף  פתק ועל הפתק היה כתוב מספר, בעל מספר ספרות. בכל לילה החליפו את המספר שרשום בפתק. 

את המספר שרשום בפתק, כמובן לא ידע הנחקר שאמור היה לעבור את הניסוי ואכן לאחר שהנחקר התעורר מהשינה, הוא אמר למדענים שהוא חווה יציאה חוץ גופית ושהוא ראה את הפתק ואמר להם את המספר שהיה רשום בפתק, שהיה כאמור על המדף בגובה כזה שהנחקר שנבחן לא היה יכול להגיע ולהציץ. לתדהמת החוקרים אמר את המספר המדוייק שהיה רשום על הפתק שהיה מונח על המדף. כבונוס הוא גם סיפר לחוקרים את הפרטים שראה בחדר הסמוך. זוכרים, חדר השינה היה אטום ונעול ואותו נחקר לא ראה לפני הניסוי את החדרים הסמוכים.

אני כבר רואה קוראים שאם לא זנחו את הקריאה עד כה כבר קצה רוחם והם מתכוונים לנטוש את המשך הקריאה. אבל עכשיו אני עומד לכתוב על מדע אמיתי ששיחזר יציאה החוץ גופית וחלימה מודעת. מדובר בפיתוח מיוחד של מדען בשם פרסינגר ובשני מאמרים מדעיים שפורסמו בכתב העת המדעי מספר אחת - SCIENCE. המחקר הזה פורסם בכתבה לעמך כאן. והרי קטעים נבחרים מהכתבה:

שני ניסויים חדשים שהתפרסמו בגיליון השבוע של כתב העת Science הצליחו לשחזר חוויה רוחנית של ריחוף מחוץ לגוף.

אחד מכל עשרה אנשים ברחבי העולם חווה בזמן כלשהו בחייו חוויה על חושית של ריחוף מחוץ לגוף. בחודשים האחרונים השתתפו מאות מבין אותם אנשים בניסויי ה"מציאות המדומה" ואישרו בהתרגשות את השיחזור במדויק לתחושה המופלאה שחוו בעבר. הנבדקים אף הצליחו לראות את עצמם מרחפים מחוץ לגוף על מסך הוידיאו שהוצב מולם וצילם את הניסוי.

זו לא הפעם הראשונה שחוקרים מצליחים לשחזר בתנאי מעבדה חוויות מיסטיות עוצמתיות, אבל עד היום כל הניסויים היו כרוכים בהקרנה אלקטרומגנטית על המוח. המדען המוביל בתחום הוא פרופסור מייקל פרסינגר, נוירולוג קנדי ואתאיסט מושבע, שחוקר כבר 30 שנה את החוויה העל-חושית. פרסינגר טוען בלהט שהחוויה העל-חושית אינה קשורה כלל לאלוהים אלא אך ורק לתהליכים נוירולוגיים שמתרחשים בתוך המוח.

פרסינגר סבור שהניסוי מוכיח את טענתו ש"אלוהים הוא בסך-הכל שדה אלקטרומגנטי". לעומתו, רוב החוקרים בתחום אינם פועלים מתוך להט אנטי-דתי אלא מתוך סקרנות גדולה בנוגע לחוויה העל-חושית. למרבה האכזבה, מטרתם טרם הושגה. אמנם עכשיו כבר ברור שחוויות על-חושיות ניתנות לשחזור בתנאי מעבדה, אבל אף אחד מהחוקרים לא הצליח להסביר עדיין את מהותה של החוויה, איך ולמה היא מתרחשת במציאות.

יותר מכך, הצלחת החוקרים מוגבלת אך ורק לשחזור חוויה מהעבר ועד היום איש מהם לא הצליח לייצר חוויה על-חושית ראשונית במוחם של נבדקים אשר מעולם לא התנסו בה קודם. פרסינגר ניסה לעשות זאת באמצעות הקסדה המגנטית שהמציא, אך לאחר כישלונות חוזרים ונשנים הודה שהניסוי "לא פועל על ספקנים".

ובכן, מכאן ניתן לראות שעל ידי הפעלת אמצעים מלאכותיים על המוח, ניתן לגרום לאנשים לחוות חוויות רוחניות כמו לראות את אלוהים, יציאה חוץ גופית ותופעות אחרות. בבדיקות MRI, מואר במוח איזור מסויים כאשר אנשים חווים חוויות רוחניות - החל מראיית אלוהים ועב"מים וכלה בחווית תפילה בבית כנסת או הנחת תפילין. זהו גם אזור במוח הפעיל מאוד באנשים שעוברים אקסטזות דתיות ורוחניות.

אז האם הניסויים של פרסינגר מוכיחים את ההיפך - שבעצם חוויות על טבעיות מקורן בדמיון של המוח?

התשובה היא שלא בהכרח. באמצעות הפעלת גירויים מלאכותיים על המוח, ניתן לגרום לאדם לראות למשל נקניקיה בצלחת, להריח את ריח הנקניקיה ולחשוב שהוא אוכל אותה בהנאה. למעשה לא היה ולא נברא, אך האדם בטוח שראה הריח וטעם נקניקיה. אז האם מכאן ניתן להסיק שאכילת נקניקיות היא דמיון? וודאי שלא, כולנו יודעים שאכילת נקניקיות היא דבר מאוד מעשי ומציאותי. באותו אופן, לא ניתן להוכיח שיציאה חוץ גופית היא רק יד הדמיון.

שֶׁטֶף זִכרוֹנוֹת מוּאָץ שֶׁל חֶלְקִיקַי
מְאַיְּמִים לְהִתְפָּרֵק וּלְהִתְאַחֵד עִם הָאוֹר
וַאֲנִי עֲדַיִן לֹא מוּכָן
לְהִתְלַכֵּד עִם הָאֵינְסוֹף
אוֹסֵף חֲזָרָה שְׁאֵרִיּוֹת תּוֹדַעְתִּי

וְנִשְׁאַר כָּאן.

זכרונות. אין הדבר נדיר שלעיתים אני שוקע בזכרונות העבר. כמו פְלֶשְׁבֶּק חווה שנית מהלך זה או אחר של חיי. מהלכים וארועים טובים וטובים פחות ומהרהר.

והנה אני מוצא עצמי בתוך זכרונות - תחושות מהרחם שמתגלגלות אל שנות חיי הראשונות באופן כרונולוגי סדור. ואירועי חיי מתקדמים אחד לאחד כסרט ומואצים במהירות-על כמו במאיץ חלקיקים. ברקע נשמע הדהוד פעימות ליבי. וכבר חלפו נעוריי ושרותי הצבאי ותקופת הלימודים האקדמיים, והנה אני בארה"ב בפוסט דוקטורט ובתי בת השנה יושבת מבוהלת על ברכיו של סנטה קלאוס לצילום, וכבר היא יושבת בוכיה במטוס אל על החוזר לישראל לאחר שש עשרה שעות טיסה שאת מרביתן עמדה בגבורה.

והנה לאחר שהכריזו בשמי בקריזה, מקבל את פני בשדה התעופה נציג של משרד החקלאות הבודק את אישורי היבוא של העכברים המהונדסים שהתלוו אלי בטיסה בכלובי קרטון עם פתחי איוורור מרושתים. איזה מזל שהנוסעים לא העלו בדעתם מהן הקופסאות האלה המונחות באישור מתחת למושבים שלנו, ושפאניקה לא פרצה במטוס. 

וכבר אנחנו יוצאים דרך עמדת המכס של שדה התעופה - שני תושבים חוזרים ותינוקת שעל דרכונה האמריקאי הוטבע אישור כניסה לארץ כתיירת לשלושה חודשים. הסבים והסבתות ופמליה משפחתית מתנפלים על הנכדה שאותה הם רואים לראשונה והיא עייפה מהדרך ומבוהלת מהפרצופים הלא מוכרים שרוצים לחבקה. פורצת בבכי.

ואנחנו בהלם תרבותי בארץ הולדתנו, מתמודדים כמעט כעולים חדשים עם המציאות הישראלית שנשתכחה מאיתנו בארבעת השנים בנכר. מתחילים חיים חדשים, סידורים אינספור ובירוקרטיה. חיים בדירה הריקה ללא ריהוט, ממתינים שעמיל המכס יועיל לשחרר הטובין מהנמל בחיפה.

זכרונות ההמשך כבר חצו את מהירות הקול במאיץ החלקיקים של המוח בבּוּם על-קולי של פעימת ליבי, והם הולכים ומואצים במנהרה ארוכה של קוורקים ובוזונים. 

והנה יחד עם התחושה המשכרת להמשיך לצפות בסרט חיי, מתגנבת תחושת התודעה שהסרט הזה מתקדם אל נקודת האל-חזור של הסוף החלקיקי שלי, שיהפוך בעוד מספר שניות לפוטונים של אור שיבלעו בחור שחור במרחב היקום.

וממש בהתקרב מהירות הסרט למהירות האור, לפני שה-M (המסה) של תודעתי הופך לאפס על פי הנוסחה E=mc² הידועה של איינשטיין, אני מנסה בשארית כוחותיי  לעצור את כל זה ולהילחם בכוח האדיר השואב את זכרונותי. אך הסרט ממשיך ואני טס בכוחות דחף אדירים דרך תמונות חיי. 

ואז,שניה לפני האל-חזור, על רקע הידהוד פעימות ליבי, מתגנבות מחשבות מכבידות. אני עוד לא מוכן! יש ילדים שצריך לסדר ואני רוצה לזכות בנכדים מתרוצצים ויש לי הורים ישישים שלא יעמדו באובדן. ועדיין לא כתבתי צוואה, ויש כל כך הרבה דברים שלא השלמתי והגשמתי. המחקר בעיצומו ויש תלמידים שצריכים להשלים את התזה שלהם תחת הדרכתי. ויש עוד מאמרים שצריך לסכם ולכתוב. ויש עוד הרבה פוסטים שאני רוצה לפרסם בבלוג.  ויש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לעשות ומקווה שיתפנה לי זמן כשאצא לגמלאות...

וכל פיסת מחשבה על דברים שאני עוד חייב לעשות הוסיפה עוד ועוד למסת החלקיקים הנעה שלי עד שהיא נעשתה כבדה כל כך ונעצרתי בהווה. מנער מבגדי חלקיקים טעונים שדבקו בהם ויוצא ממנהרת הזמן סחוט ומיוזע.

הי, חזרתי, אני בהחלט עדיין לא מוכן. תובנה חדשה הבזיקה. החיים הם הזדמנות נפלאה לעשות ולהגשים. חלונות הזדמנויות מופיעים ואחר כך נסגרים במהירות. הזמן קצוב ואולי צריך אני לתכנן ולעשות כל דבר משמעותי כאילו היה זה הדבר האחרון שאעשה בחיים עלי אדמות.  

***  

הבלוג חשיבה חופשית מועמד לבלוג השנה בישרא-בלוג בקטגורית הדעה. 

מוזמנים להצביע חשיבה חופשית ולהשפיע כאן.