בפוסט קודם דנו בתהליכי האבולוציה שעיצבו את המין האנושי שלנו ובסימנים שתהליכים אלה לא הסתיימו - האדם מפתח שונות אשר בתנאים סביבתיים, חברתיים ותרבותיים מסוימים, יפרוץ מין אדם חדש. כיום, כמו בעידן הקדום בו חיו מיני אדם אחרים, קיימת שונות משמעותית בין אנשים שונים באוכלוסיה, בהרכב הגנים המשפיעים על רמת האינטיליגנציה והיכולת להמציא טכנולוגיות חדשות. קיימת כמובן שונות באוכלוסיות האדם גם בתכונות אחרות, כמו עמידויות למחלות ועוד שגם הם עשויים לקבוע את עתיד האדם בתנאים משתנים. כפי שציינתי בפוסט הקודם, שינויים מצטברים עשויים להוביל לייצירת אוכלוסיות שיכולת העמדת צאצאים משותפת ביניהם, תחלש ולאחר מכן תיעלם. אז יווצרו למעשה תתי- מינים, או מינים שונים של האדם, שיתקיימו בתחילה במקביל - אלא אם כן יווצרו תנאים סביבתיים בהם יהייה יתרון משמעותי ליכולת העמדת צאצאים של מין אחד על מישנהו. במקרה כזה, מין האדם העתידי עשוי להיות שונה מאוד מהאדם כיום.
בפוסט הזה, נדון בשאלה האם מין האדם החדש יהיה חכם או טיפש יותר.
ראשית אני רוצה לחדד את השאלה, האם האבולוציה היא אקראית? אם נסתכל על התהליכים הגנטיים הגורמים לשונות - כלומר למוטציות - השונות שנוצרת היא אקראית לחלוטין. המוטציות שנוצרות יכולות להיות מזיקות, ניטראליות, או מועילות.
המוטציות המזיקות יכולות להיות קטלניות (כלומר לא יהיה דור המשך) ולכן מחסלות את המשך קיומן. המוטציות הניטראליות לא משפיעות על המשך יכולת הקיום והרבייה,לפחות בתחילה. אבל מאוחר יותר, אם נוצרים תנאי סביבה שונים מסויימים, הן עשויות להיות לרועץ (כלומר להקטין את יכולת ההישרדות של האנשים הנושאים אותן בחומר הגנטי שלהם). לעומת זאת, אם יווצרו תנאים מסויימים אחרים, המוטציות הניטראליות יכולות להפוך למועילות - כי הן תשפרנה את יכולת ההישרדות של האנשים הנושאים אותן. יצירת מוטציות מועילות (שהסיכוי הסטטיסטי להיווצרותן קטן), נותנות יתרון, כבר היום, אם הן מגבירות את יכולת הצאצאים לשרוד או אם הן מגבירות את הפוריות של האנשים הנושאים את המוטציות האלה ולכן מעלות את מספר הצאצאים שלהם. העלייה במספר האנשים המכילים מטען גנטי אשר משפר את יכולת ההישרדות שלהם, נובעת מתהליך הברירה הטבעית (הסלקציה).
בניגוד לתהליך יצירת המוטציות שהוא אקראי, תהליך הברירה הטבעית (הסלקציה) אינו אקראי לגמרי. למשל, תהליך הברירה הטבעית יכול להיות מושפע מתנאים סביבתיים (ואפילו חברתיים ותרבותיים), שמשתנים בעיקבות מעשיו של האדם עצמו (ביעור יערות, אפקט החממה, זיהום הסביבה, מלחמות וכדומה). כל זאת בהנחה שהאדם לא יתערב במטען הגנטי שלו על ידי הנדסה גנטית ו- שיבוט - שאת תוצאותיהם על המין האנושי, בלתי ניתן לחזות מראש.
מעניינת במיוחד וריאציה (מוטציה) שהתפתחה בגן הקשור להתפתחות המוח האנושי. הגן הזה נחקר ע"י גנטיקאים בשל מעורבותו בתסמין גנטי העובר בתורשה (נפוץ במשפחות מסוימות בהודו) – תסמין ילדי "ראש הציפור". השם המדעי של התסמין הוא Seckel syndrome והוא נגרם בגלל פגם בגן המכונה SCKL1 . בין שאר התופעות של הילדים האלה, אופייניים ראש ומוח קטנים במיוחד ורמת משכל שאינה גבוהה מ- 50 (רמת משכל ממוצעת באוכלוסיה היא 100).
ילד ראש ציפור
מסתבר שמאוחר יחסית בתולדות המין האנושי, התפתחה בעקבות מוטציה וריאציה חדשה (נורמאלית) נוספת בגן הנורמאלי SCKL1. לפיכך קיימת שונות בגירסאות של הגן הזה בין בני אדם שונים (בלשון מדעית, מכנים שונות נורמלית בגן בשם פולימורפיזם).
כל אדם נושא שני עותקים של כל גן. אחד מהם ירש מאימו והשני מאביו. על פי חוק גנטי המכונה חוק הארדי ויינברג, כאשר נוצרות שתי גרסאות של אותו גן, אם אין יתרון או חסרון המשפיעים על הרבייה, אזי לאחר מספר דורות יחס עותקי הגנים (הישן והחדש) באוכלוסיה הוא 1:2:1 , בקירוב. כלומר 25% מהאנשים מכילים שני עותקים מהגרסה הישנה, 25% מהאנשים מכילים שני עותקים מהגרסה החדשה ו- 50% מכילים עותק אחד ישן ועותק אחד חדש.
מסתבר שנמצא מתאם בין רמת האינטליגנציה ומורכבות המחשבה לבין מספר העותקים של הגירסה החדשה, לטובת אלה שנושאים שני עותקים של הגירסה החדשה. קיים מתאם, אולם יש לציין שהאינטליגנציה נובעת ממכלול של מספר גנים ולא אחד בלבד. למרות שכביכול יש יתרון תרבותי לחוכמה, היחס של נושאי שני עותקים של הגירסה החדשה באוכלוסיה הכללית יציב ואינו עולה. זאת משום שלנושאי שני הגנים "החכמים" אין יתרון רבייתי (כלומר, אין ברירה טבעית). נהפוך הוא - לאנשים חריפי שכל, סקרנים, בעלי רעיונות חדשניים, יש במקרים רבים פחות ילדים מהממוצע באוכלוסייה. כך למשל סטודנטים דוחים את ההתרבות בשעה שרבים מבני כיתתם בתיכון, שציוניהם היו נמוכים מדי, מתחילים להביא תינוקות לעולם מיד בתום לימודיהם. אם להורים פחות אינטליגנטים יש יותר צאצאים, הרי שבימינו האינטליגנציה היא מעמסה דרוויניסטית ולכן האינטליגנציה הממוצעת של האדם עשויה לעבור אבולוציה כלפי מטה.
כלומר, לפי גישה מדעית זו, במצב כיום, כאשר האנשים נושאי הגנים המקנים להם רמת משכל גבוהה, דוחים משיקולי קריירה או שיקולים אחרים את גיל העמדת צאצאים ו/או את מספרם, יש להם חסרון אבולוציוני – הפחתת מספר צאצאים מסוגם. לעומת זאת, כאשר אנשים נושאי גנים בעלי רמת משכל נמוכה נישאים מוקדם בשיא גיל הפוריות, יש להם יתרון אבולוציוני – הגדלת מספר הצאצאים מסוגם. בחברת השפע כיום, אין לאנשים בעלי רמת משכל נמוכה יחסית חסרון בהישרדות, כפי שהיה בעבר. לפיכך, כן צפויה נסיגה במספר האנשים בעלי רמת משכל גבוהה ואיתה הקטנה במאגר הגנים "החכמים". האם ידעתם שגודל המוח הממוצע של ההומו ספיינס (אנחנו) היום קטן יותר מההומו ספיינס הקדום? היום נפח המוח הממוצע הוא 1,350 סמ"ק ובתקופת האבן נפחו הממוצע היה 1,450 סמ"ק.
ציינתי שכיום ישנו שיווי משקל באוכלוסיה בין גירסת הגן החכמה לבין הפחות חכמה. אם כך, מתי כן עשויה להיווצר התפלגות באוכלוסיה? הדבר יוכל להיווצר אם מבחינה חברתית, יימשכו למשל "החכמים" אל בני מינם. עם היבדלות גיאוגרפית או חברתית מרצון, עשויים הגנים שלהם לעבור שינויים עד כדי יצירת מין חדש.
תארו לכם מצב של"חכמים" ימאס לחיות בין האחרים והם יחליטו לפרוש מהאחרים ולהתבודד ביבשת אנטארקטיקה. החוכמה שלהם תאפשר להם לפתח אמצעי מחייה בסביבה הקפואה הזו. כבאוכלוסיות מבודדות, במשך הדורות הבאים יחולו בהם מוטציות שיביאו לשינויים נוספים, שחלקם יתאימו אותם עוד יותר לסביבה. לאחר דורות רבים שינויים האלה יובילו לכך שהאנשים החכמים מאנטארטיקה כבר יהיו כל כך שונים מהמין המקורי שלנו, עד שלא יכולו להעמיד יותר צאצאים פוריים בזיווג בין שתי האוכלוסיות. הם יהיו על כן כבר מין אדם חדש.
במצב כזה יחיו במקביל שני מיני אדם - מין האדם שלנו ומין האדם החכם יותר, המותאם לחיים בקור. כמה זמן יחיו שני מיני האדם במקביל? הדבר תלוי אם ילחמו זה בזה בתנאי סביבה משתנים שיתנו יתרון למי מהם. למשל אם תחול התקררות של כדור הארץ וכניסה לתקופת קרח חדשה, יהיה יתרון הישרדותי למין האדם החדש, שיפלוש לשטחים הקפואים החדשים.
לעומת זאת, אם תחול התחממות של כדור הארץ ויופשרו הקרחונים באנטארקטיקה, מין האדם "החכם פחות" יפלוש לאנטארקטיקה וינסה להשמיד את המין המקומי, כדי להשתלט על מחצבים וטכנולוגיות של המין החדש.
כלומר, במצב שקיימים שני מיני אדם,תנאי סביבה קיצוניים משתנים בכדור הארץ יכריעו מי משני המינים ישרוד ומי יוכחד. בכל מיקרה המין שישרוד יהיה שונה מאיתנו - חכם יותר או חכם פחות.
***
גישה אחרת טוענת את ההיפך: שגם אם תהליכים אבולוציוניים של הגדלת המוח ושיפור כישוריו פעלו רק לפני דורות ספורים, וגם אם הושפעו מהופעת הגירסה החדשה של הגן SCKL1, הרי שכיום, בחלק ניכר מאוכלוסיות האדם, הם פסקו.
מדוע? על פי טענה זו, חברת השפע ומדיניות הרווחה, כמו גם אמצעים יעילים למניעת הריון, שינו באחת תהליכים אבולוציוניים באדם. לפיכך, קיימת גישה שגם בעתיד הרחוק, המוחות של צאצאי צאצאינו לא יהיו גדולים יותר ולא מתוחכמים יותר מאלה שלנו.
המצדדים בגישה הזו טוענים שלמעשה האבולוציה של האדם תמה. כי הבידוד הגיאוגרפי של קבוצות שונות, נעלם כמעט כליל עם התפתחות אמצעי התחבורה ועם פריצת המחסומים החברתיים ששמרו בעבר על ההפרדה בין גזעים. טורפים טבעיים אינם משפיעים עוד על כללי ההישרדות. לכן מאגר הגנים האנושי מתערבב בימינו בהיקף שלא היה כמוהו בכל תולדות המין. נטען גם שהיום אנחנו בעצם מונעים ברירה טבעית באמצעות הטכנולוגיה והרפואה. במרבית המקומות בעולם ירדה מאוד תמותת התינוקות. אנשים הלוקים בפגמים גנטים שהיו קטלניים בעבר, ממשיכים לחיות ולהעמיד צאצאים בגלל התפתחות הרפואה.
עוד טוענים המצדדים בגישה זו שכמעט לכל אחד בארצות המפותחות, יש הזדמנות להגיע לגיל הפוריות ושלעשירים ולעניים יש סיכויים שווים להוליד ילדים. התפתחות עמידות תורשתית למחלות כמו לאיידס, עדיין עשויה להקנות יתרון הישרדותי. אבל לטענתם תרבות, ולא תורשה גנטית, היא הגורם המכריע כעת אם אנשים יחיו או ימותו. כלומר האבולוציה היום היא ממטית – התפתחות של רעיונות – ולא גנטית.
לעומת זאת יש הטוענים שאבולוציה גנטית מתרחשת גם כיום, אבל בכיוון ההפוך. דווקא הקידמה ומאפיינים של החיים המודרנים עשויים להניע לשינויים שיורידו את סיכויינו לשרוד, בתנאי סביבה משתנים בעתיד.
***
קיימת אפשרות סבירה שדור העתיד לא ירצה להיות מכוון על ידי האבולוציה הטבעית, אלא יכוון בעצמו את האבולוציה. בני האדם כיוונו ומכוונים את האבולוציה של מינים רבים של בעלי חיים וצמחים. לכן לא מן הנמנע שדורות ההמשך ישאלו מדוע לחכות שהברירה הטבעית תעשה את העבודה, כשאנו יכולים לעשות אותה מהר יותר בעזרת הנדסה גנטית, באופן שיעזור לנו?
המכשול העיקרי הניצב בפני ההנדסה הגנטית בבני אדם הוא המורכבות האדירה של המטען הגנטי. כל גן אחראי, בדרך כלל, ליותר מפעולה אחת, ולכל פעולה אחראים, בדרך כלל, כמה וכמה גנים. ולכן כל שינוי בגן אחד עשוי לגרום תוצאות בלתי צפויות.
אולם, למרות המורכבות, הלחץ לשנות גנים יבוא, כנראה, מהורים שירצו להבטיח לעצמם בן או בת; להקנות לילדיהם יופי, אינטליגנציה, אופי נוח וכישרונות שונים. זה עשוי להיות גם כוח מניע עצום כדי למנוע הולדת בני אדם דיכאוניים, היפראקטיביים או אלימים. לחץ חברתי דומה יופעל גם כדי להילחם בהזדקנות.
אם אמנם יתאפשר לנו ביום מן הימים לשנות את הגנים שלנו, כיצד ישפיע הדבר על האבולוציה העתידית של המין האנושי? מן הסתם במידה רבה. נניח שהורים ישנו את ילדיהם טרם לידתם לבעלי IQ של 150 ומשך חיים של 150 שנה. ילדים כאלה יוכלו להעמיד יותר צאצאים ולצבור יותר עושר מן האחרים. מבחינה חברתית, הם יימשכו, קרוב לוודאי, אל בני מינם. עם היבדלות כזו מרצון (גיאוגרפית או חברתית), הגנים שלהם עשויים לעבור שינויים עד כדי יצירת מין אדם חדש. ההחלטה אם ללכת בנתיב מלאכותי זה של יצירת אדם חדש תהיה בידי צאצאינו.
לסיום אצטט מכתבה שפורסמה בעיתון Scientific American : "אם אין מצפים לנו מוחות ענק, מה כן צפוי לנו? האם ניעשה גדולים יותר או קטנים יותר, חכמים יותר או טיפשים יותר? איך יעצבו אותנו הופעתן של מחלות חדשות והתחממות כדור הארץ? האם יקום יום אחד מין אנושי חדש? או שמא תחול האבולוציה העתידית של האנושות לא בגנים שלנו כי אם בטכנולוגיה שלנו, שתאפשר לנו לחשל את גופנו בסיליקון ובפלדה? האם איננו אלא בוני התבונה השלטת הבאה – המכונות?"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה
