עם הופעת הצמחים ובעלי החיים המהונדסים גנטית, החל הוויכוח בין המצדדים לבין המבקרים את ההנדסה גנטית בעיקר בתחום המזון.
היתרונות של ההנדסה הגנטית בחקלאות וברפואה ברורים ועל כך כבר כתבתי בפוסט קודם.
ההתנגדות נובעת מן השאלה האם זה בטוח, אך גם מפחדים הנובעים מחוסר ידע.
יש גם הסוברים כי בעוד חברות הביוטק משקיעות כל כך הרבה בהנדסה גנטית במוצרי מזון או בתרופות המיוצרות על ידי צמחים מהונדסים, יש מיליונים רבים בעולם השלישי שנאבקים על מזון קונבנציונאלי. לפיכך, לדעתם יש להתנגד למזון ותרופות מהונדסות גם משיקול אידיאולוגי זה.
בשל קיום הפחדים, הסטיגמות והאמונות בציבור, מצאתי צורך להבהיר את הנושא ולכתוב פוסט זה.
הפחד הקיים בציבור מודגם בקריקטורות רבות והרי מדגם קטן:
במדינות האיחוד האירופאי, רבים מתנגדים לאכילת מזון שהונדס גנטית, ורבות הכתבות שפורסמו על כך. למשל:
למעשה יש באירופה כל כך הרבה מתנגדים לאכילת מזון מהונדס, שיסכימו לקנות אך ורק מזון המסומן בתווית הבאה:
בשנת 2004 הועלתה ההצעה לסמן גם את המזון בארץ, אך אהוד אולמרט - שר התמ"ת דאז, התנגד לסימון זה.
בשאלון אינטרנטי שערך ה-CNN נשאל האם את/ה תאכל/י מוצר מזון שהונדס גנטית. לשאלון ענו 136,040 אנשים והרי התוצאות:
כן - 33% (44,721 מצביעים)
לא - 49% (66,134 מצביעים)
לא בטוח - 19% (25,185 מצביעים)
לפני שנמשיך, מהי עמדתך האישית בשאלה זו?
כיוון שעמדת הציבור מונעת בחלקה מפחדים ורגשות, שרובם נובעים מחוסר ידע בתחום, נשאלת השאלה אם החשש מוצדק. כדי שנוכל לענות באופן אובייקטיבי אם החשש מוצדק, אתאר כאן בקצרה את דרך היצירה של המזון המהונדס גנטית. בפוסט זה אתמקד בעיקר בצמחים מהונדסים. בעיקרון, הדבר דומה גם בבעלי חיים מהונדסים, אך בהם אדון בהרחבה בפוסט נוסף בעתיד.
ההנדסה הגנטית מבוססת על טכנולוגיות של החדרת דנ"א (DNA) זר לתאים באופן שהוא ישנה את רמת הביטוי של גנים קיימים, או יחליף גן קיים בגן זר, או יקנה לתאים גנים זרים חדשים. בכך מוקנות לתאים גם תכונות גנטיות חדשות.
היות והדנ"א הזר מוטמע בחומר התורשתי של התאים, התכונות החדשות מועברות לכל התאים החדשים שיווצרו בעתיד עקב חלוקתם של התאים המהונדסים. אם הדנ"א הזר מוחדר לתאי רביה - יווצר צמח או בעל חיים עם תכונה חדשה, שתועבר בתורשה לכל הצאצאים. הצאצאים מכונים טרנסגנים.
יעילות החדרת הגן הזר (גן המטרה) אינה 100%. לכן, כדי לדעת שפעולת החדרת הגן הצליחה, מוסיפים לדנ"א הזר גם גן המשמש לסלקציה של התאים בהם החדירה הצליחה - כמו גן המקנה עמידות לאנטיביוטיקה מסויימת, ו/או גן מדווח - למשל גן של גחליליות.
מבנה מקטע דנ"א להחדרה של גן מטרה זר והמכיל גם גן סלקציה וגן מדווח:
רק התאים שבהם אירע המחדר של מקטע הדנ"א ישרדו במבחנה בנוכחות נוזל גידול המכיל אנטיביוטיקה. התאים שבהם המחדר לא הצליח ימותו ולא ישרדו. בנוסף, רק התאים בהם אירע המחדר יזהרו בחושך כמו גחלילית. התאים השורדים בנוכחות אנטיביוטיקה וזוהרים, יכילו עתה בדרך כלל גם את גן המטרה הרצוי להקניית תכונה גנטית חדשה.
אם החדרת המקטע נעשית על ביצית מופרית, התוצאה תהייה צמח או בעל חיים המבטא את הגן לוציפרז של הגחלילית, בנוסף לגן שגורם לביטוי התכונה הרצויה. והתוצאה נראית כך:
או
ביום ובלילה
האם אתם בשוֹק? נו טוב, אולי ירגיע אתכם לדעת שרק חלק קטן מאד מהמהונדסים מבטאים גן מדווח זורח. גם אלה שכן זוהרים, הגן המוחדר אינו גורם להם לאיזה שהוא נזק או בעיה רפואית כל שהיא. מלבד הצד האסטטי הגן הזוהר ניטראלי.
לפני הדיון בהשלכות האתיות והחברתיות, ברשותכם אתאר בקצרה את שיטות ההחדרה של מקטע דנ"א זר לתאים. רצוי לדעת, אך ניתן גם לדלג על קטע זה. להחדרת הדנ"א הטרנסגני קיימות שיטות רבות ולכל אחת יש גם וריאציות אחדות.
בקיצור אציין שהשיטות נחלקות לשיטות החדרה מלאכותיות ולשיטות החדרה טבעיות.
שיטות ההחדרה המלאכותיות כוללות מספר אפשרויות:
א) החדרה ישירה - בשיטה זו מדגירים תאים שטופלו בחומרים המגבירים את חדירות התא, יחד עם מולקולות דנ"א של הגן הזר. שיטה זו, מתבססת על מנגנוני התיקון הטבעיים של הדנ"א בתא. מנגנוני תיקון אלה גורמים לכך שרצף דנ"א "יתום" שחדר לתא, מודבק ומוטמע לעתים (אחוזים בודדים) בדנ"א המקורי של התא. במקרים אלה ישתלב דנ"א זר בתא.
ב) החדרה באמצעות הפעלת פולסים חשמליים על התאים. השדה החשמלי מגביר את חדירות מקטע הדנ"א הזר הטעון במטענים שלילים ומכפיל את שיעור התאים שמאחים את המקטע הזר.
ג) הזרקת מיקרו שבה מזריקים את החומר הגנטי תחת מיקרוסקופ ישירות לתא, באמצעות מזרקים עדינים.
ד) שימוש באקדח חלקיקים (ביוליסטיקה).
בשיטה זו מצפים חלקיקי מתכת כבדה ברצף הדנ"א
אותו רוצים להחדיר לרקמה עוברית,תוך כדי האצת החלקיקים למהירות המאפשרת להם לחדור
את דופן התא ללא גרימה למות התאים.
שיטות ההחדרה הטבעיות מתבססות על מנגוני הדבקה טבעיים של תאים על ידי חיידקים או נגיפים (וירוסים). בשיטות מולקולריות מוציאים מתוך החומר התורשתי של החיידק או הנגיף את הרצפים הגורמים למחלה ובמקומם מחברים את המקטע המכיל את גן המטרה הזר, כך שבהדבקת התאים על ידי החיידקים או הנגיפים - יטמע גן המטרה בדנ"א של התא, ללא גרימת מחלה. לאחר ההטמעה מקטע גן המטרה ייצר חלבון חדש, כלומר תתבטא בתא המודבק תכונה רצויה חדשה.
לאחר שכעת אתם יודעים את עקרונות ההנדסה הגנטית (אם כי במציאות התורה הרבה יותר מורכבת), הבה נשוב ונראה מהם החששות של המתנגדים להנדסה הגנטית.
החששות נחלקים לאספקטים בטיחותיים, אספקטים אקולוגיים ולאספקטים חברתיים:
מבין הסיכונים הבריאותיים אותם מעלים המתנגדים להנדסה גנטית, היא האפשרות של יצירת תגובות אלרגיות לחלבונים חדשים המיוצרים על ידי הצמחים והחיות המהונדסים, שאותם גוף האדם אינו מַכיר. חשש נוסף נובע מהשימוש בגנים המקנים עמידות לאנטיביוטיקה והמעבר של העמידות הזו בין המינים –בעיקר אל חיידקים גורמי מחלות. עם כי זו נראית הסכנה הבריאותית הרצינית ביותר, יש לזכור שקיימות היום גם אלטרנטיבות אחרות לשימוש בגנים לעמידות.
המתנגדים להנדסה גנטית מעלים גם אספקטים אקולוגיים סביבתיים. בטיעוניהם הם מעלים את החשש לאפשרות של מעבר גנים מהונדסים ממינים חקלאיים למינים בטבע. הם גם מעלים את האפשרות שלצמחים חדשים שהונדסו לייצר קוטל חרקים בכל תאיהם, כדי שיפגעו במזיקים, תהיה גם פגיעה בחרקים מועילים לצמחים ובכך ישובש המאזן האקולוגי. קיים גם החשש שבעקבות הרחבת היקף החקלאות המהונדסת, תיווצר הגדלת שטחים נרחבים של מין צמחי יחיד, וכתוצאה מכך פגיעה נוספת במגוון הביולוגי.
בגלל החשש לגבי השפעה אפשרית לטווח ארוך על הצרכנים והן בגלל חשש לפגיעה אפשרית בסביבה שגידול מזון זה אולי יגרום. בדומה לתרופות, חייב מזון מהונדס בארה"ב לעבור אישור קפדני של רשות התרופות והמזון, הדורשת הערכות בטיחות וגורמי סיכון. באירופה בנוסף לבדיקת המזון ואישורו ישנה חובה לסמנו כמהונדס גנטית.
בארה"ב פורסמו גם הנחיות לביצוע ניסויים בהנדסה גנטית. בין השאר נקבעו קטגוריות סיכון שונות לפי סוג הניסויים. לכל קטגוריה כזו נקבעו תקנים מיוחדים, כשהעיקרון המנחה היה להפריד את החומר הניסויי מן הסביבה, בדרגות בידוד שונות. הוקמו ועדות לבקרת העבודה בתחום. גופים דומים הוקמו גם באירופה.
כיום, לאחר למעלה מ-30 שנות מחקר, התברר שהסיכונים מניסויים בהנדסה גנטית וכי החששות מפני ייצור "מפלצות גנטיות" היה בהחלט מוגזם. יחד עם זאת, שחרור של צמחים ובעלי חיים מהונדסים לסביבה ייתכן וצופן בחובו סיכון אקולוגי מסוים, אך גם חברתי. מבין ההשלכות החברתיות, ראוי לציין את הפגיעה במקורות ההכנסה של החקלאים לטובת השתלטות הייצור החקלאי ע"י חברות קונצרניות מועטות. מטרידה גם האפשרות של פגיעה בסחר הבינלאומי, כמו הפגיעה בזכויות קניין רוחני (פטנטים).
בשל כל אלה מקובלים היום בעולם עקרונות משותפים לבקרה ופיקוח על עבודה וניסויים, הנעשים בשיטות של הנדסה גנטית: קיימות פעילויות לאומית ובינלאומיות ליצור איזון בין הצורך להגן על הסביבה והצורך בפיתוח הביוטכנולוגיה של ההנדסה הגנטית. קיים גם שיתוף במידע בין מדינות וגופים בינלאומיים, כמו ארגון המזון והחקלאות (FAO ), ארגון הבריאות העולמי
(WHO ), הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח (OECD) ואחרים. כל אלה פועלים לתיאום הפעילות והסטנדרטים בתחום בכל ארץ לפי פרוטוקול משותף, כדי למנוע בעתיד מחסומים והפרעות לסחר הבינלאומי.
עתה קוראים יקרים, לאור המידע בפוסט זה, מהי עמדתכם האישית לגבי הנדסה גנטית?
לפיכך, אפנה אל כל אחד מכם בשלוש שאלות:
א) האם את/ה מוכן/ה לאכול מזון מהונדס גנטית ומדוע?
ב) האם את/ה מוכן/ה לצרוך תרופות המיוצרות ע"י צמחים/ בעלי חיים מהונדסים ומדוע?
ג) האם לדעתך יש חובה לסמן את מוצרי המזון שיוצרו בהנדסה גנטית ומדוע?
לצורכי אובייקטביות כדאי לקרוא את שכתבתי בפוסט קודם, העוסק ביתרונות ההנדסה הגנטית!
על נושא הנדסה גנטית בבעלי חיים ובאדם ארחיב בעתיד בפוסטים נוספים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה
