את הפוסט הזה וודאי מאוד לא יאהבו יצרניי המים המינרלים. כעת בהתקרב הקיץ, עולה הצריכה של בקבוקי מים מינרלים. חברות המשווקות מים מינרלים מתעשרות על חשבוננו ובעצם משווקות אותם ממקורות מים של המדינה, שחסומים בגלל זכויות בלעדיות של היצרנים. לא רק מרבית חופי הארץ נגזלו מאיתנו על ידי יזמים פרטיים, אלא גם מקורות מים כמו מעינות הפכו לרכוש פרטי. חברות המים המינרלים משווקות לנו את מי הגזלה (אני קורא לזה גזלה גם אם רכשו רישיון כדין), בטענה שהם מים טעימים יותר ובעיקר בטענה שהם בריאים ואינם עשויים להיות מזוהמים כמו מי ברז השתייה. בפוסט זה אראה לכם שטיעונים אלה של חברות המים המינרלים הם עורבא פרח. הם לא בהכרח טעימים יותר, הרכבם אינו בהכרח הרכב המים "המושלם" והבריא ביותר והכי חשוב – הם יכולים להיות גם מסוכנים לבריאות. איכות מי הברז בישראל (העוברים ניטור מתמיד) אינה מצדיקה את בזבוז כספכם ברכישת מים מינרלים. אתם בעצם קונים אותם בשל שטיפת המוח והשיווק האגרסיבי של יצרניי בקבוקי המים המינרלים. במילה אחת – שערורייה!
מדוע המדינה שותקת ובעצם משתפת פעולה? התשובה פשוטה מאוד. האוצר גורף הרבה כספים מהתמלוגים ומהמיסוי עבור המים המינרלים שאנחנו שותים. אנחנו חוסכים כביכול מים לשתיה מהברז, אבל משלמים הרבה יותר על מים בבקבוקים.
המיתוסים של המים המינרלים
השיווק של מים מינרלים לצריכה אישית, בבקבוקי פלסטיק כחולים או ירוקים נפוץ מאוד. צבע הפלסטיק הוא חלק מפסיכולוגית השיווק של היצרנים. הצבע נותן לנו את ההרגשה, כביכול, של שתיית מי טבע זכים ובריאים. כל אחת מהיצרניות מציינת שהמים שלהם הם בעלי ההרכב המושלם, אך הרכב המלחים במים של כל אחת מהן שונה. כפי שתראו בהמשך, הם מציינים רשימת תכולה של מספר מלחים, שאין להם חשיבות בריאותית ומצד שני לא מציינים הרכב של מלחים ומרכיבים אחרים, שאינם כל כך בריאים, בלשון המעטה.
גם הטענה השיווקית כי המים המינרלים טעימים יותר ממי ברז מוטלת בספק רב, כפי שמראים מבחני טעימה עיוורת, שנערכו במחקרים מדעיים רבים.
מקובל גם לחשוב בציבור כי "מים מינרלים" מקורם בשאיבה ממעיינות טבעיים איכותיים, הסופגים תכולת מינרלים ייחודית מהאדמה ומסלעי הסביבה. האמת היא שבתעשיית המים המינרלים נכללים גם מים שמקורם אינו ממעיינות, אלא, ממי בארות – כלומר, כמו מי הברז שלכם. גם מי הברז שלכם הם מים מינרלים, המכילים מלחים. שתיית מי גשם זכים, או מים מזוקקים במעבדה, הייתה בעצם מפוצצת לכם את תאי דופן המעי. האמת היא (כפי שאראה לכם בהמשך) ש"מים מינרלים" כאלה, שהם בעצם מי ברז משודרגים ומנוטרים, אינם נופלים מאיכות המים המינרלים הנשאבים ממעיינות. האמת היא שאם כבר אתם מחליטים לבזבז את כספכם על מי ברז משודרגים כאלה, הם אולי עדיפים על מי המעיינות. כי בשתיית האחרונים, אתם בעצם תורמים לייבוש המעיינות וזה כבר בעצם מפגע אקולוגי.
בקיצור, משווקי המים המינרלים מנצלים את חוסר הידע המדעי של הציבור ומבססים את השיווק על מיתוסים ופחדים בלתי מבוססים. בהמשך אביא לכם נתונים המצביעים על הטעייה שיווקית של הציבור. אסתכן ואומר שרוב הציבור קונה מים מינרלים בגלל פסיכולוגיה שיווקית.
האם המים המינרלים טעימים יותר ממי ברז?
בניסויי טעימה עיוורת, לא נמצאה עדיפות למים מינרלים בבקבוק על מי ברז בבקבוק. כן נמצאה אצל הטועמים עדיפות למים מינרלים, כאשר הטועמים שתו אותם מבקבוק הפלסטיק, לעומת אותם המים שהוגשו מקנקן.
במחקר מדעי שפורסם בשנת 2006 על ידי Miguel F. Doria בכתב העת
" Journal of Water and Health "', זכו מי ברז מניו יורק להעדפה של 45% ממשתתפי סקר טעימה עיוורת, לעומת המים מינרלים יוקרתיים "אוויאן" שזכו להעדפה של 12% בלבד. במחקרים לא נמצא כל קשר בין הרכב המלחים של המים המינרלים או מי הברז לחוויית השתייה. מגוחך להפליא שהסועדים אניני הטעם במסעדה צרפתית יוקרתית, הסכימו לשלם 5 יורו עבור בקבוק שמולא מברז המטבח, שעליו הודבקה מדבקה רבת רושם ששמה "המסחרי" L'eau Du Robinet (בצרפתית – מי ברז) ודחו את אותם מים בקנקן. מסתבר גם שמי ברז פשוטים שנארזו בבקבוק מים מינרלים, היו טעימים לחיכם של הנבדקים שטרחו לסחוב אותם הבייתה, מאשר לאחר שתית אותם המים, שמוזרמים לברז שבכיור המטבח. אז האם לא הכול פסיכולוגיה?
האם מים מינרלים עדיפים מבחינה בריאותית על פני מי ברז רגילים בישראל?
על פי משרד הבריאות ובדיקות מים יום יומיות, ישראל נמצאת בין המדינות המובילות בעולם באיכות מי שתייה ובאחוז נמוך ביותר של חריגות מהסטנדרט המחמיר ביותר. במזון שאתם אוכלים במזנונים ובחלק מהמסעדות, עשויות להיות חריגות משמעותיות גבוהות, פי אלפי מונים. למעשה במים מינרלים בבקבוק, שמאוחסנים לתקופה ארוכה, עשויה להיות תכולת חיידקים גבוהה מהסטנדרט ולכן חובה להרתיחם, בעיקר כאשר הם משמשים לשתיית תינוקות ופעוטות.
כלומר, מבחינה בריאותית אין כל סכנה בימינו לשתות מי ברז וגם מפני שהם מנוטרים כל העת על ידי רשויות המים. מתברר שלציבור קשה להתגבר על פחדים ישנים (מגפות במאות הקודמות) ובפרט כשיש מי שיכול להרוויח מהם. יצרניי המים מנצלים למעשה חששות של הציבור מאירועים היסטוריים של זיהום או חששות מאיכות מים ירודה, כדי להזין את שיווק המים המינרלים.
יצרניי המים המינרלים טוענים שבמים יש כמות קטנה של מינרלים (מלחים) מומסים כמו סידן, אבץ, מגנזיום, מנגן, יוד ואחרים המועילים לבריאות. זה נכון, אבל כיום המזון מגוון דיו לספק את כל צריכת המינרלים שגופנו זקוק לה. לכן, שתיית מים מינרלים אינה נחוצה. אפילו רוב מי השתייה שלנו בברז, מגיעים ממילא ממי תהום (אקוויפר החוף ואקוויפר ההר) שאינם עניים במינרלים וכך גם מי הכנרת. לכן אין כל יתרון בריאותי לצריכת המים המינרלים על פני מי הברז.
הפסיכולוגיה וההטעיה בשיווק מים מינרלים
כאמור הטענה שהמים המינרלים מכילים את ההרכב המושלם לבריאותכם אינה נכונה. בארץ חמשת מותגי המים המינרלים העיקריים הם נביעות, מי עדן, עין גדי, סן בנדטו ואקווה נובה. חמישתם טוענים כהצדקה ליוקר המים, שהמים עוברים בקרת איכות. לצורך כך הם מציינים באותיות קטנות על אריזתם הרכב של 8 חומרים. בנוסף מציינים גם את ערך ההגבה – כלומר, את מידת חומציותם של המים. ערך הגבה טוב לשתיה הוא בתחום של 7.5-8.0. כל אחת מהיצרניות מציינת שהמים שלהם הם בעלי ההרכב המושלם, אך הרכב המלחים במים של כל אחת מהן שונה. אז של מי מהן הרכב המים "אידיאלי"? הבה נשווה את ההרכבים ונראה את ההבדלים:
|
הרכב המים
(מספר מיליגרמים בליטר מים) |
יצרנית מים |
|
נביעות |
מי עדן |
עין גדי |
סן בנדטו |
אקווה
נובה |
|
נתרן |
9 |
32 |
46 |
6.8 |
5 |
|
אשלגן |
0.8 |
3.5 |
2.9 |
1.1 |
13 |
|
סידן |
70 |
26 |
62 |
29.4 |
80 |
|
מגנזיום |
16 |
18 |
28 |
30.5 |
16 |
|
כלוריד |
19 |
24 |
80 |
1 |
170 |
|
דו-פחמות |
260 |
198 |
224 |
306 |
10 |
|
גפרות |
7 |
6 |
31 |
4.4 |
18 |
|
חנקות |
17 |
15 |
33 |
8.2 |
0.8 |
|
ערך הגבה |
7.5 |
7.8 |
7.9 |
7.68 |
6.8 |
הערך החשוב ביותר לנו הוא כמות החנקות לליטר. ריכוז גבוה של חנקות במים מהווה בדרך כלל סימן לזיהום של המים, לרוב כתוצאה מחומרי דישון והדברה או משפכים ( דליפות ביוב ). חנקות בריכוז גבוה עשויות לגרום בעיות בריאותיות. התקן המותר לחנקות בארץ הוא עד 45 מ"ג/ליטר (עבור תינוקות מומלץ שלא לעבור על ריכוז של 15 מ"ג/ליטר) בדומה לאירופה ולארה"ב. צריכה גבוהה ועודפת של חנקות מפריעה לקליטת החמצן בתאי הגוף , בעיקר בקרב תינוקות ופעוטות . החנקות חשודות גם כגורם מסרטן.
חלק מהיצרניות מתהדרות בהרכב הנתרן הנמוך, החשוב לאנשים הסובלים מיתר לחץ דם. אך תגידו, האם הכמות של הנתרן במים אינה בטלה בשישים, לעומת כמות הנתרן (מלח) שאתם אוכלים במזון?
זכור לי שלפני כמה שנים, בעת ביקור באיטליה, הגישו לנו במסעדה מים מינרלים, מחברה שכבר שכחתי את שמה. המים האלה גרמו לי להשתנה כזו נוראית, שכמעט איחרתי את הרכבת שיוצאת אחת לשעה. ההשתנה הזו נגרמה כפי הנראה מריכוז מגנזיום גבוה במים.
מכאן שרק לפריט מידע אחד – ריכוז החנקות (ניטראטים) יש חשיבות למה שמעניין את הצרכן: עד כמה המים נקיים! לפי חוק, רשויות המים חייבות לערוך ניטור יום יומי של רמת החנקות במי הברז שלכם. לכן במי הברז רמת החנקות נמוכה בהרבה מהתקן והם בסדר גמור.
רשויות המים עורכות גם בדיקות תמידיות של רמת החיידקים המזהמים (קוליפורמים) במי הברז. דווקא נתון חשוב זה אינו מפורסם על התוויות של המים המינרלים הנמכרים לנו. אמנם גם יצרניות המים המינרלים עורכות בדיקות לרמת הקוליפורמים. אך, אתם אינכם יודעים מה רמת החיידקים האלה, שאתם שותים מבקבוקי מים, עד שמגיעים לפיכם. על בקבוקי המים הנמכרים מצוינים רק תאריכי תפוגה.
המים בדרך כלל נקיים מבחינה בקטריולוגית וכימית כאשר שותים אותם "בשער המפעל", אבל היצרניות לא מציינות כיצד יש לנהוג בהם לאחר הפתיחה ומה איכות חומרי האריזה. דווקא מי ברז מכילים כמות של כלור שמחסלת זיהום שיתרחש לאחר שהם מוזרמים בצינור או נמזגים לקנקן, אבל מים מינרלים חסרים את ההגנה הזו.
האמת שגם חומרי האריזה של המים המינרלים,עשויים לעיתים להיות מסוכנים ועל כך אדון בהמשך.
לא כל מים מינרלים מקורם במעיינות!
טעות נפוצה של הציבור היא המחשבה שהמים המינרלים הנמכרים מקורם במעיינות. האמת שכיום רק מי עדן, מי עין גדי ומי סן בנדטו הם מים הנשאבים ממעיינות. נביעות הפסיקו לשאוב מים ממעיין די זהב לפני שנים אחדות וכיום הם שואבים את אותם המים המגיעים לברזים של תושבי הצפון. הידעתם?
כלומר חלק מיצרניות המים המינרלים רק אורזות ומשווקות מים מאספקת המים הכללית. מפעלים אלו מעבירים את המים שמתקבלים מאספקת המים הכללית מספר תהליכים של סינון ולעיתים העשרה (תוספת) של מינרלים מעבדתיים.
השימוש במים מינרלים עשוי גם להיות מסוכן!
מקור: http://www.mako.co.il/home-family-kids/healthcare/Article-bed9884b9298f11006.htm
בוודאי לחלק מכם זכור הבנזן (חומר רעיל ומסרטן) שהתגלה במי מים מינרלים של אחת היצרניות בעשור שעבר. גם מפעל מי עדן סגר את מעגל ייצור המים למשך מספר שבועות, בשל זיהום שנמצא במי המעיין.
מלבד זיהום חיידקי העשוי להימצא בבקבוק המים המינרלים, לאחר עזיבת שערי המפעל, קיימים סוגי זיהום כימי שמהם ניתן לחשוש במים שמאוחסנים זמן רב בבקבוק פלסטי. הבקבוק האופייני למים מינרלים עשוי מחומר הנקרא בראשי התיבות PET, שהוא חומר בעייתי. אמנם החומר הזה אינו מסוכן לאחר תהליך הפלמור (יצירת הפלסטיק), אבל בדיקות מעבדה מראות כי כמויות מסוימות שלו דולפות לתוך המים. מציאות חומר זה במים עשויה לשבש פעילותם של הורמונים וביניהם הורמוני המין.
יצרניות המים המינרלים לא משתפות אותנו באינפורמציה על הבקבוק. למשל, אין אנו יודעים על חומר נוסף שעשוי לדלוף אל המים - היסוד אנטימון. חומר הזה משמש להאצת התגובה ליצירת הPET שבפלסטיק ומחקרים הראו כי גם החומר זה משבש פעילות הורמונלית.
כאמור, המידע על אופן היצור של הבקבוק ומידת דליפת האנטימון וחומרים אחרים אינו זמין לצרכן.
עוד תופעה מדאיגה היא היכולת של הפלסטיק בבקבוקי המים המינרלים, לספוג אדי דלק וגזים רעילים. אלה עשויים לזהם גם את המים. כיוון שבקבוקי מים מינרלים נמכרים גם בתחנות דלק, אני לא הייתי מסתכן לקנות מים כאלה מתחנות דלק. מכאן שיש לעיתים גם סכנות בשתיית מים מינרלים!
השימוש במים מינרלים פוגע גם באיכות הסביבה!
כמובן ששאיבת מים ממעיינות מיבשת את המעיינות ולכן עשויה לפגוע בטבע ובסביבה. טענה נוספת כלפי יצרני המים המינרלים, היא שהשימוש הגובר במיכלי הפלסטיק לצריכת מים מגביר את צריכת הנפט, פליטת גזי החממה ותורם לזיהום הסביבה.
ראוי לציין את יצרנית המים אקווה נובה, שהקטינה את תכולת הפלסטיק בבקבוקים ב-44%. כידוע מוצרי הפלסטיק מזהמים ופוגעים באיכות הסביבה. לכן בהקטנת אחוז הפלסטיק בבקבוקים, אקווה נובה תרמה לתהליך ייצור ירוק וידידותי יותר לסביבה.
מידת נכונות המיתוסים וסיכום:
- מים מינרלים בריאים יותר ממי ברז בישראל – לא נכון!
- הרכב המינרלים במים המינרלים אידיאלי – מה זה אידיאלי, אם ההרכב של המים מחברות שונות שונה?
- המים המינרלים עוברים ביקורת איכות – גם מי הברז עוברים בדיקות איכות!
- מי הברז לעיתים מזוהמים – מי הברז מכילים כלור ברמה לא מסוכנת, שמבטיחה חיסול חיידקים מהצנרת. לא כן הדבר במים מינרלים, שיכולים להזדהם לאחר עזיבת שערי המפעל.
- מים מינרלים יותר טעימים ממי ברז – מבחני טעימה עיוורת קפדניים הוכיחו שלא כך הדבר.
- הפלסטיק של בקבוקי המים המינרלים עשוי לשחרר למים חומרים מזיקים באחסון ממושך –נכון!
- ייצור המים המינרלים עשוי לפגוע באיכות הסביבה ומייבש מעיינות – נכון!
- יצרניות המים המינרלים לא מציגות באופן גלוי במידע לצרכן את כל הפרמטרים הרלבנטיים לאבטחת איכות הפלסטיק וזיהומים אפשריים לאחר עזיבת המפעל – נכון!
- מים מינרלים הם מי מעיינות – לא כולם! חלקם הם מים שנשאבים מאותם מקורות מי הברז שלכם.
- בישראל אין הגיון לרכוש מים יקרים בצורה של מים מינרלים. אם תמשיכו לרכוש מים מינרלים כעת, כדאי שתשאלו את עצמכם למה?
הערת המחבר –אין לראות בפוסט זה המלצה להפסיק לרכוש מים מינרלים וההחלטה היא של הצרכן בלבד, לפי ראות עיניו. פוסט זה מצטרף למספר כתבות שפורסמו בנושא בעבר על ידי מקורות אחרים, שניתן לחפשם בגוגל.
***
כתבה זו משתייכת לסדרת כתבות בנושאי בריאות וצרכנות. בסדרה זו התפרסמו הכתבות "סודות צמחי המרפא" ו"ההתקרחות הצעירה". כתבות נוספות תתפרסמנה בעתיד והודעה על פרסומן תשלח למנויי הבלוג. למנויי הבלוג אני שולח מעת לעת גם נספחים מעניינים נוספים לפוסטים. ניתן להצטרף כמנוי על ידי שליחת כתובת המייל שלכם בתיבה הלבנה הנמצאת בשוליים הימניים למעלה. נא לא לשכוח לאשר את המייל שישלח כתגובה, כדי שתכללו ברשימת המנויים.
תוספת עריכה: כאשר נעדרים מהבית לתקופה ארוכה (או לאחר הפסקת מים), יש להזרים את מי הברז לדקות אחדות, כדי לסלק חלודה ומשקעים, שהשתחררו מהצנרת אל המים העומדים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה
