חג הסוכות הוא אחד מחגי ישראל המסמלים את הטבע וכמה אבסורדי הוא שדווקא חג זה הפך לחג השחתת הטבע. למשל, הדקלים משמשים הן ללולבים והן לסכך. חשבתם פעם מאין מספקים את הדרוש לקיום מצוות החג? בפוסט הזה תלמדו כיצד. במילים פשוטות, בעזרת כסאח של הדקלים. ואחרי שתקראו תבינו מדוע בסוכות הבא תשלמו יותר עבור הסכך והלולבים שלכם. 

 צילום רב הכותל

 מקור: לולבים לולבים לולבים, חברת הספקת לולבים וסכך

ראו את זה למשל, כותרת ממאמר שפורסם בעיתון הארץ:

וכיסחת בחגיך: עשרות עצי דקל בנחל חרוד הושחתו בשביל הלולבים

יערני קק"ל, שערכו סיור שגרתי בנחל, הופתעו לגלות עצי דקל עירומים מענפיהם. "מדובר בפגיעה אנושה בעצים. נפגע אמיר הצמיחה שלהם, דבר שיביא קרוב לודאי למותם של העצים, אמר גיל עצמון מקק"ל

אלי אשכנזי 30.08.2009

מאיר קאופמן, יערן קק''ל בגלבוע, לצד תמר שהושחת. מקור: הארץ

בגלל מצוות סוכות, היו מקרים שעצים שלמים  נעקרו ממקומם.

אבל גם גיזום הבלתי מבוקר מביא לכך שעצים רבים נותרו עירומים מכל ענפיהם. רבים חושבים לא נורא,עד סוכות הבא העצים יתחדשו. אז זהו שלא ! 

הצמיחה של ענפי הדקל אינה נעשית לאורך כל הגזע אלא רק בקצהו. הקצה הזה הוא קודקוד הצמיחה ומכונה לב הדקל. אם ענפים נגזמים - אין יותר צמיחה מתחת לגיזום, לכן גיזום פרוע יכול להשאיר דקל מכוער (ארוך כמו תורן עם ציצית זעירה בראשו). ובשנה הבאה, ה"מאכרים" של הסככות יצטרכו לטפס גבוה יותר כדי לגזום ולכער עוד את העץ - לכן גם תצטרכו לשלם יותר עבור הסכך והלולבים.

אבל לידיעתכם, אם חלילה  נגזם לב הדקל בראש העץ - משמעו הריגת העץ!

תשאלו אם כן לשם מה יגזמו את לב הדקל?

ראשית בשל טעות וחוסר ידע. שנית, על פי הרמב"ם לבבות דקל הם סגולה להגברת פוריות הגבר.לב דקל - קודקוד הצמיחה של מיני דקל שונים נחשב גם מעדן ותוסף מקובל לסלטים. עכשיו אחרי שקראתם זאת, אולי יהיו לכם יסורי מצפון כשתאכלו לבבות דקל.

ובכלל הידעתם שכרבע ממיני הדקליים מצויים בסכנת הכחדה ברמות שונות?

על ההכחדה  של תמר יריחו מלפני 2,000 שנה והניסיון להקימו לתחיה, כבר כתבתי בפוסט "מתושלח מחפש שידוך".

המאמץ המדעי לשמר מיני דקליים בהכחדה הוא מועט, כמו לגבי כלל הצמחים. קל יותר לעשות מאמצים כדי להציל בעל חיים חמוד מכוסה פלומה או ציציות מאשר לגייס כסף עבור צמחים. בדרך כלל שימור צמחים, אם נעשה, הוא במסגרת שמירת אזור המחיה של חיות בסכנה.

בשנים קודמות יצאו הרבנים הראשיים נגד התופעה של הגיזום הפיראטי של הדקלים,  ואפילו ציינו כי "סוכה עם סכך גנוב בעצם אינה כשרה". בשנים עברו אף הוטלו פה ושם קנסות של אלפי שקלים על גיזום עצי בר, למי שנתפס.

בקק"ל מנסים להילחם בתופעה גם על ידי חלוקת סכך, שנאסף מפעולות דילול שגרתיות, בחינם.

אני לא רב ולא פוסק הלכה, אבל אני אשכנזי המבין בבוטניקה, בהגדרות צמחים ובמיקרוביולוגיה.

הבה נראה אם יש הצדקה באיסור אכילת קטניות ואורז, כמנהג האשכנזים בפסח.

על פי דין התורה ודברי חז"ל, רק בחמשת מיני דגן ישנו חשש חימוץ, בעוד מינים אחרים אינם יכולים להיות חמץ. חמשת מיני הדגן הם חיטה, שעורה, כוסמת, שבולת שועל ושיפון. הרמב"ם כתב זאת במפורש: "אבל הקטניות כגון: אורז ודוחן וכיוצא בהן - אין בהם משום חמץ, אלא אפילו לש קמח אורז ברותחין וכסהו בבגדים עד שנתפח כמו בצק שהחמיץ, הרי זה מותר באכילה, שאין זה חמוץ אלא סרחון‏‏".

צדק הרמב"ם שקטניות (למשל שעועית, חומוס, אפונים, פול ועדשים) אינם משתייכים מבחינת הגדרה בוטנית למשפחת הדגנים.

אבל הרמב"ם טעה בהגדרה של האורז, כמשתייך למשפחת הקטניות. האורז דווקא כן משתייך מבחינת הגדרות בוטניות למשפחת הדגנים. אך האורז, שלא משתייך לחמשת הדגנים האסורים, אינו הופך לבצק תופח כמו דגנים אלה. מי שאחראי לתהליך ההחמצה (התפחה) של קמח חמשת הדגנים הם השמרים.

השמרים הם פטריות חד תאיות. יצורים חד תאיים זעירים אלה מרחפים באוויר. השמרים ניזונים בעצם ממולקולות הסוכר (גלוקוז) שבמזוננו - הם מפרקים את הסוכר בתהליכים ביולוגיים המספקים להם אנרגיה. 

שמרים בהגדלה במיקרוסקופ

השמרים מפרקים את סוכר הגלוקוז שבבצק, בתהליך ביוכימי הדורש חמצן. בתהליך זה תאי השמרים מפרקים את הגלוקוז למולקולות המספקות להם אנרגיה (המכונות ATP)  ובנוסף נפלטים מים ופחמן דו-חמצני, והחמצן אובד. גז הפחמן הדו-חמצני (הכבד מהאוויר) שנפלט, הוא זה שמתפיח את הבצק. תהליך זה הוא ההחמצה ולכן בצק מותפח הוא חמץ.

האורז והקטניות לא מותפחים על ידי השמרים, אך הם, כמו הענבים, יכולים לתסוס בהעדר אוויר - גם הם על ידי השמרים. בהעדר חמצן, השמרים מייצרים אנרגיה הדרושה לחייהם בתהליך ביוכימי אחר - תהליך תסיסה כוהלית. בתהליך זה גם נוצרות מולקולות ATP המספקות לשמרים אנרגיה ובנוסף נוצר גם אלכוהול (אתנול).

לכן, האורז והקטניות לא מחמיצים במובן שהם תופחים, אלא יכולים רק לתסוס בהעדר אוויר. התסיסה הזו אינה מוגדרת הלכתית כחמץ ואפילו יין, שהוא תוצר התסיסה של ענבים על ידי שמרים - שתייתו מצווה בפסח.

בנוכחות אוויר (חמצן) האורז והקטניות, כמו כל שאר המזון, יכולים להתקלקל  ולהסריח, כדברי הרמב"ם - על ידי חיידקים המרחפים באוויר. אך אוכל מקולקל אינו חמץ.

אם כך, קטניות ואורז אינם חמץ, מהסיבות שתארתי.

אז מדוע הם חמץ בעיני האשכנזים? ראשית במאה השתים עשרה, לא כל כך ידעו להבדיל בין צמחים ממשפחת הדגנים למשפחת הקטניות. יותר מכך, לא ידעו אז מיקרוביולוגיה. כלומר, לא ידעו על קיומם של השמרים והחיידקים, שאותם ניתן לראות רק במיקרוסקופ. כידוע, במאה השתים עשרה, עדיין לא המציאו את המיקרוסקופ.

אתחיל בזה שאת חגי הפסח וראש השנה במשפחתנו המורחבת, מקדימה חשבונאות וקומבינטוריקה סבוכות. למרות שהמשפחה שלנו קטנה יחסית, אנחנו כמעט ולא מצליחים להתכנס כולנו לחגים.

מי כלולים במשפחה המורחבת? ראשית, הורי והורי רעייתי (שכבר אינם בין החיים) הם שורדי השואה ולכן אנחנו לא הכרנו אף פעם את הסבים והסבתות שלנו. לרעייתי נותר אח. אח נוסף נפטר בילדותו בפולין ממחלה. אך האח היחיד שלה נשוי לרעייתו, שלה אח ואחות ושלושתם מאוד מלוכדים, כי איבדו את שני הוריהם בגיל מאוד צעיר. לכל אחד משני האחים יש שלושה ילדים ולמעט שניים מבין השישה, לילדים עצמם כבר יש שני ילדים לכל אחד. חשבון פשוט, הכולל גם את האימא של בעלה של האחות, מורה שאם גיסתה של רעייתי רוצה לחגוג ביחד עם כל משפחתה (וזה מה שבדרך כלל קורה. אנחנו מצטרפים לעיתים רחוקות) - מדובר כבר ב- 23 אנשים ויחד עם ארבעת ילדיו של אחיה של רעייתי, ששניים מהם נשואים, מדובר בעוד 8 אנשים וזה לפני החברים והחברות של הלא נשואים. כלומר אם אחיה של רעייתי רוצה לחגוג עם כל משפחתו, אנחנו מדברים כבר על 33 מוזמנים ואם נוסיף את רעייתי, אותי, ילדינו (שעדיין אינם נשואים) ואת הורי - אז לשולחן החג צריכים להסב 40 אנשים.

ומה עם אחותי? - שלה 3 בנים, האחד נשוי עם תינוק בדרך, ולרעייתו הורים, אח ואחות. ולבעלה של אחותי יש אמא ואחות עם ארבעה ילדים - שניים נשואים עם ילדים.

חשבון פשוט, אם לא התבלבלתי, מורה שאם רעייתי ואני רוצים לחגוג עם כל משפחתנו, צריכים לערוך שולחן ל- 57 אנשים, לא כולל חברים וחברות של הלא נשואים.

כמובן שזה בלתי אפשרי ולכן כל חג נעשית חשבונאות וקומבינטוריקה מסובכת, כיצד לחגוג ולא לקפח אף אחד. וחלילה להשאיר מישהו לבד.

אז אתמול חגגנו את הסדר אצל אחותי. נעדרו משפחתו של גיסי, שבעלה של אחותו חזר בערך בתשובה. אבל חוץ מהמצוות שהוא אינו עושה, הוא הפסיק לנסוע בשבתות וחגים ולכן חלק המשפחה שלו, ירד לשמחתי (אני מודה)  ממצבת  המוזמנים. אני שמח במיוחד, מפני שהוא היה מאחר כרוני והיינו צריכים  תמיד  לחכות לכבודו שעה וחצי לפחות.

לצערי נעדר אתמול גם בני הצעיר, שנשאר בכוננות בצבא. בליל הסדר הקודם הוא היה איתנו, כי היה אז בקורס, והוציאו את כולם לרגילה לקראת ליל הסדר. השנה יצא שהוא נשאר כאמור בכוננות. מבחינתנו הדבר היה מצער, אך לפחות הוא עומד להגיע הבייתה מחר, יום ראשון. חבריו שנשארו בכוננות, יחזרו לביתם רק ביום שלישי, לקראת החג השני. אך הבן קיבל צ'ופר והיציאה המתוכננת שלו הוקדמה ביומיים ובנוסף קיבל עוד יום חופשה אחד, בגלל ניצחון ביום ספורט ביחידה. וואו, אתם מאמינים? תמורת סגירה של יומיים בפסח, הוא זכה לשמונה ימי חופש. וחוץ מזה, מפני שהוא משרת ביחידת עילית, הם זוכים כל הזמן לאוכל גורמה, שלא נופל (ואפילו יותר) מהאוכל שזוכים לו טייסים בצבא. הילד שזכה לאכול אוכל גורמה, לא מעט בחייו האזרחיים, מספר לנו שבחיים לא אכל אוכל כזה טוב באזרחות, כפי שהוא אוכל בצבא. 

אז לפחות אנחנו יודעים שחגג ליל סדר עם חבריו בצבא בצורה הכי טובה שאפשר.

לשמחתי חגגנו אצל אחותי אתמול רק 12 איש, מהסיבות שציינתי. אצל אחותי וגיסי מחלקים לכל הנוכחים הגדות וכיפות לבנות, ועורכים בדרך כלל את הסדר, פחות או יותר כהילכתו. השנה, שמחתי שקראתי בהגדה רק קטע אחד ומשום מה גיסי לקה בתסמין דילוגיי קטעים, וההגדה נקראה רק בחלקה הראשון עד לארוחה. היה די נורא לשמוע את רוב הצעירים קוראים קטעים מההגדה, כי למרות שהיא מנוקדת, ברור שהם לא כל כך מבינים את מה שהם קוראים.

ומה היה בארוחה? אנחנו משפחה מעורבת ממוצא פולני, רוסי, רומני וגרמני, אך ה"פולניות" שולטת. זה אומר, שעל השולחן כמות אוכל להתפקע. ומה הכיל התפריט?:

מנות ראשונות:

 1. געפילטע פיש שהשנה היה טעים במיוחד (ואת זה אומר מישהו שאינו מתלהב מדגים בלשון המעטה). את קציצות הדג האלה, אני חייב לתבל בחזרת (שנקראת אצלנו חריין). את החזרת הכין אבא שלי (שמכין באופן מסורתי גם את החרוסת). עדות המזרח צוחקים עלינו, האשכנזים, שאצלנו האוכל תפל, כנראה בגלל שנעדר החריף. אני רוצה לראות את כל המתרברבים האלה, אוכלים את החזרת חריף אש של אבא שלי, שחריפות הסחוג מתגמדת לעומתו.

2. סלט כבד קצוץ במרקם עדין (פאטה) ברצועות בצל מטוגן - אם נתעלם מכמות הכולסטרול, טעים להפליא.

3. סלט ביצים עם בצל ירוק ששווה כל טעימה.

4. סלט תפוח אדמה במיונז, בטעם ביתי שלא ישווה אפילו במעט לאלה שנמכרים במעדניות. 

5. סלטי ירקות וחסות למיניהן, עם רטבים מעוררי תיאבון.

מרק עוף מסורתי, איך אפשר בלי!:

ואצלנו המרק לא הולך בלי קנעיידלאך (כופתאות מקמח מצה), שאחותי הכינה משני סוגים: האחד מסורתי, אבל במרקם עדין ואוורירי, שאינו סותם את התיאבון לשאר הארוחה. הסוג השני, היה חידוש טעים ולא מוכר לי - כופתאות העשויות מאגוזים טחונים. כופתאות האגוזים האלו נפלאות.

מנות עיקריות:

1. עופיונים ממולאים, שלא טעמתי מחמת ריבוי המנות, אך נראו יפים וטעימים.

2. מנת שוק כבש אפוי שנפרסה לפני ההגשה. אכלתי פרוסה קטנה שהייתה מאוד טעימה.

3. קציצות בקר על מצע של גביעי ארטישוק. אכלתי מעט מהם והיה נפלא.

תוספות למנות העיקריות: 

1. צימעס מגזר גמדי בחמוציות. אחותי מכינה אותו במתכונת דיאטטית נפלאה, ללא תוספת סוכר. טעים מאוד וקליל.

2. פרוסות תפוחי אדמה אפויות ברוטב שהכינו הורי. אני מת על התוספת הזו שמתובלת בסודות המטבח שלהם.

3. פירות יבשים ברוטב על מצע אורז. מנה ססגונית וטעימה שהכינה אחותי. הפעם ויתרתי על המנה הזו.

4. מנת פסטה (תוצרת יד, כשרה לפסח) ברוטב וירקות, שהכינה רעייתו של אחייני (שנמצאת בחודש השישי להריונה, עם בטן כמו של חודש שמיני לפחות). גם על המנה הזו ויתרתי כדי לא להתפקע. אלה שטעמו, חילקו שבחים על התוספת הנפלאה.

5. גלילת מצות ממולאות (בורקאס של פסח), שהכינה רעייתי כמדי שנה. גלילת המצות האלה היא מלאכת מחשבת, שמוזמנת שנה אחר שנה על ידי כל הנוכחים. אי אפשר לוותר עליה במשפחתנו. סוד ההצלחה תלוי באיכות המצות עצמן (מצות ששמן מתחיל בי' והן לטעמי המשובחות ביותר), בסוד הרטבת המצות במידה הנכונה - כדי לגלגלן, בתיבולן ותיבול המליות. בדרך כלל רעייתי ממלאת את הגלילות בפירה תפוח אדמה מתובל עם בצל מטוגן. הגלילות עצמן עוברות טיגון מתון, עם מינימום שמן קנולה. השנה רעייתי הכינה גם סוג נוסף, הממולא על בסיס כבד ופטריות. מחמת עודף מזון, אכלתי אתמול רק את הגלילה מהסוג השני. פנטסטי.

6. סלטי ירקות חיים למיניהם, כי לפי מסורת האשכנזים לא אוכלים קיטניות.

לאחר שסיימנו את הארוחה, ויתרנו על המשך קריאת ההגדה, כי לאף אחד כבר לא היה חשק וכוח. אנחנו התיישבנו ממוטטים בסלון, למעט גיסי שעסק בפינוי הכלים, שטיפתם וניקוי המטבח - בגבורה ראויה לשבח. רעייתי עזרה לו.

שוחחנו על כל כך הרבה דברים ואני בעצם לא זוכר שום דבר ראוי לציון. הבן התקשר מהצבא ואיחל לכולם חג שמח בסבב. המשכנו בטקס חלוקת המתנות. השנה הופתענו, ובמקום מתנות יקרות ולא שימושיות, זכינו השנה במתנות כלבבי. ראויה לציון המתנה של אחותי - קערת יקינטונים, עם פקעות מבצבצות מבין חלוקי נחל. והריח - משכר.

לאחר שנחנו קמעה, הוגשו הקינוחים מעשה ידיה של אחותי, הידועה כקונדיטורית החובבת של המשפחה. ומה כללו הקינוחים?:

1. אגסים אפויים במישרה יין, בלווית גלידת וניל איכותית עם פתיתי שוקולד.

2. עוגת פסח קרמית ללא קמח, בשתי שכבות צבעים - שחור ולבן. מעולה!

3. משקה אטרקציה - לקנקן תה שקוף מזכוכית, נמזגו מים רותחים. לתוך המים הרתוחים הוכנסה פקעת לוטוס סינית (מתוך מבחר פקעות שהביאה רעייתי כשי).

בתוך מספר דקות, הפקעת נפתחת לצורה של פרח מרהיב והמים הופכים לתה צבעוני בטעם משגע.

המשכנו לשוחח עד שאחייני ורעייתו קמו לעזוב וכמו שבדרך כלל קורה, גם האחרים מתחילים לעזוב. לנו חיכתה נסיעה מהרצליה לירושלים. הנסיעה חזרה הייתה ברובה חלקה פחות או יותר, למעט קטע עמוס שנגרם כתוצאה מתאונת דרכים בין שלוש מכוניות של צעירים. המכוניות האלה היו בשוליים ולא חסמו את התנועה, אך כידוע התנועה התנהלה בעצלתיים, בגלל הסקרנות המעצבנת של הנהגים הישראלים. 

הגענו לביתנו, מעט לאחר שתיים בלילה. מזל שעכשיו אפשר לנוח עד לראש השנה.

חג שמח

הסכיתו ושימעו  

מנהג משותף לשני החגים – פורים והלאין – הוא המנהג להתחפש. בפורים קיימת מסורת של משלוח מנות. בהלאין קיימת מסורת אחרת, שבה כביכול מבקשים משלוח מנות באיום בכוח. זוהי המסורת של 'תעלול או גמול' (ובשפה האנגלית  "trick or treat" ובתרגום לעברית 'תעלול או ממתק'). לפי מסורת הגויים היום, הילדים יוצאים בתחפושות של שדים ורוחות לרחובות, עוברים מבית לבית, דופקים על הדלת ואומרים "תעלול או גמול!". אם מי שנמצא בבית לא נותן להם ממתקים, הילדים מעוללים לו תעלול כלשהו, בדרך כלל זריקת ביצה לבית. למרות שכיום הנוהג הזה מקובל יותר בארצות הברית, הרי שמקורו באנגליה, בליל התעלולים, בו הילדים נהנו מערב אחד ללא עונשים על כל מעשי הקונדס.

גם פורים משמש לנו צורך פסיכולוגי ליום אחד, שבו אפשר לעשות שטויות מצד אחד ומצד שני למלא את הצורך של האדם להתחפש. הצורך הפסיכולוגי להתחפש למי שאנחנו לא, אבל רוצים להיות. לא פלא שהצרכים הפסיכולוגיים האלה מושרשים בשני החגים האלה בעולם.

בניגוד לפורים, חג ליל הקדושים עוסק בדמויות מיסטיות – שדים, רוחות ומכשפות, ומיסטיקה הוא נושא פוסט זה. בעצם בפוסט זה אתרכז בפן מיסטי אחד והוא "החוש השישי" או "התפיסה העל חושית".

***

תוכן הפוסט הזה שינה את עורו בדקה התשעים, בשל אירוע מיסטי אתמול

בפוסט הקודם ציינתי כי אחד הנושאים שבו אעסוק בקרוב היא השאלה האם יכול להיות קשר בין מדע למיסטיקה ורוחניות?. כוונתי הייתה לתקוף נושא זה מזוויות מבט שונות ואחרות לאופן שבו למעשה אני כותב פוסט זה. הסיבה לשינוי הוא כאמור אירוע מדהים אתמול.  

על האירוע הזה אספר בהמשך, לא בשל רצוני להשאיר אתכם במתח, אלא מפני שלכתיבה יש תמיד רצף רצוי משלה. כרגע רק ארמוז שאירוע זה נוגע בקשר התכתבות וירטואלית שהייתה לי עם אדם יקר, שאכנה אותו כאן בשם הבדוי יובל.

יובל, שבו מדובר, עוסק ב- וכותב על- רוחניות ונושאים הקשורים בניו אייג'. ההתכתבות בינינו הייתה בין שני אנשים שעיסוקיהם נחשבו בעיניו לאנטי- תזה. כלומר, לניגוד בלתי אפשרי לגישור בתפיסות עולם. אבל, למרות זאת היו בינינו חילופי דעות מעניינים ביותר, מתוך הערכה אישית אחד לשני.

 בתקופה ארוכה למדיי של חילופי התכתבויות אלה, שנינו חווינו גם חילופי מחשבות הדדיים ללא כתיבה – חילופי מחשבות טלפתיים, חלקם בעצמה גבוהה ביותר. למעשה את הפוסט הזה אני מקדיש לו. אוסיף ואומר שליובל חלק ניכר לסיבות שפתחתי בלוג זה. חילופי ההתכתבויות בינינו פסקו לפני חודשים אחדים, מסיבות השמורות עימו ואיתם גם החלפת המחשבות הטלפתיות. בהקשר לכך כמה מפתיע מה שקרה אתמול - הדבר ההזוי שאספר לכם בהמשך. כאמור, בשל האירוע של אתמול, פוסט זה שינה כיוון והוא יעסוק בהסתכלות מדעית על טלפתיה.

למעשה יש שתי צורות של טלפתיה. הצורה הראשונה היא הצורה הקלאסית של הטלפתיה, כפי שהיא מוגדרת (ביוונית: טֶלֶ = רחוק, למרחק; פתוס = רגש) - היכולת להעביר מחשבות, רגשות ותחושות מאדם לאדם. למעשה מרבית האנשים מספרים שהם חווים מדי פעם מחשבות טלפתיות עם חברים או קרובי משפחה מסוימים. יש אנשים שהם רגישים יותר לקליטת מחשבות טלפתיים של הזולת. למעשה אני קורא אנשים בסביבתי כספר פתוח. את מחשבות הסובבים אותי אני לא קולט בצורה מילולית מדויקת אלא את הלך המחשבה. אני לא מספר את זה לאנשים, כי באופן טבעי זה מפחיד אותם. למשל, כשאני עורך ראיונות עבודה עם מועמדים חדשים, אני מקבל החלטה לאחר כדקה ורק מטעמי נימוס אני ממשיך הלאה את הראיון. לעיתים אני מוסר לקולגות שלי את דעתי על אדם פלוני או אלמוני לגבי מידת הצלחתו בעבודה לעתיד (כפי שאני מבין). אך הם בדרך כלל לא שומעים לי ואחר כך מצטערים על כך. מחשבות טלפתיים רבים הוחלפו בין יובל לביני, למרות שהיה בינינו רק קשר התכתבות וירטואלי.

הצורה השנייה של הטלפתיה היא מורכבת ודרמטית יותר והיא מכונה ראייה מרחוק (Clairvoyance).

ראייה מרחוק  נוגעת ברוב המקרים לאסונות העתידים להתרחש, או שקורים לאדם קרוב באותה שעה ממש, במקום אחר בעולם. אצלי קיים גם סוג כזה של ראייה, לגבי מפגשים העתידים להתרחש בקרוב.

אספר לכם דוגמא. בצבא הכרתי חייל מסוים בקורס. במשך כל שרותי הצבאי לאחר מכן לא ראיתיו יותר. החייל הזה היה ירושלמי. יום אחד, לאחר שכבר למדתי ארבע שנים בירושלים, נסעתי באוטובוס ולפתע נזכרתי בחייל הזה. התפלאתי ביני לביני כיצד לא פגשתי אותו במשך הזמן הארוך שבו אני כבר מתגורר בעיר. בתחנה הבאה עלה אותו אדם לאוטובוס והוא התיישב במושב לידי, בהתרגשות ובשמחה רבה על המפגש. הוא ירד בתחנה המרכזית ואני המשכתי לאוניברסיטה. מאז לא ראיתיו לעולם. התופעה הזו, שאני חושב על אנשים ואז הם מופיעים אינה נדירה אצלי. למעשה זה קורה די הרבה. שמעתי שזה קורה גם לאחרים. 

שניים מהמקרים היותר מפורסמים של ראייה מרחוק עתידית נוגעים לאסון טביעתה של האנייה טיטאניק, ולהתרסקות ספינת האוויר הבריטית הניסיונית R101 באוקטובר 1930.

הנשיא האמריקני אברהם לינקולן חזה את מותו כמה לילות לפני הירצחו.  הבישוף ג'וזף לאניי חזה בחלום את  רציחתו של הארכידוכס פרדיננד מאוסטרו-הונגריה – רצח  שהצית את מלחמת העולם הראשונה. מארק טוויין חזה את מותו של אחיו.

רוב המדענים סבורים כי אין הוכחה מדעית לקיומן של התופעות שתיארתי. הם טוענים שמול מקרה אחד שבו היה מפגש עם אדם לאחר שחשבתם עליו, קיימים המון מקרים שבהם חשבתם על אנשים והם לא הופיעו. הרי כל אדם חולם בימי חייו חלומות רבים על העתיד להתרחש, כאשר רובם אינם מתגשמים. לכן התגשמותם של חלק זעום מהחלומות אינה מוכיחה דבר. ובכלל רוב המדענים שוללים קיומה של טלפתיה, שכן טרם נמצאו ניסויים מדעיים המצליחים להדגים ללא צל של ספק את קיומה. במדע, כמו במערכת המשפט, כל עדות חייבת להיות מוכחת ללא צל של ספק. במערכת המשפט משוחררים פושעים לרחוב מחמת הספק. אלא, שבמדע כל השערה חייבת להיות מוכחת בשיטות מדעיות מדידות ומדויקות.

בהתכתבותי עם יובל, שכעס על כך שמרבית המדענים מתייחסים בביטול לתופעות על – חושיות, ציינתי בפניו כי המדע בטבעו אינו שולל את האין (אלא אם הוכיח שהאין הוא כלום) אלא מוכיח את היש. לפיכך כל עוד המדע לא הוכיח דבר, אין הוא יכול לשלול דבר.

עוד כתב אלי יובל לגבי מדענים: "טענתי היחידה היא נגד אי הרצון הגלובלי לחקור את הרוחניות בצורה רצינית..... לפחות לחקור. לפחות לנסות להקשיב. לנסות להיפתח. אני מקשיב לפעמים לדיבורים של אנשי מדע ואני מתפלץ. כזו סגירות וכזו שמרנות..."

עניתי ליובל: " ........ אני דווקא מאמין בפתיחות האדם כדרישה לחקר וגילויים מדעיים חדשים. בשל כך המדע יכול להגיע לתובנות חדשות על מה שנראה מלכתחילה הזוי. ואם בנבואה עסקינן, לדעתי המדע הוא שיגשים "מסע בזמן" ודילוג בין "מימדים ועולמות", כפי שהאלקטרונים עושים בין קליפות הגרעין באטום (תורת הקוונטים).  הנבואה הזו הזויה לא יותר מאשר האופן שבו חלקיקי האטום נוהגים מימים ימימה."   

האם אכן המדענים הם המתנגדים העיקריים בהכרה בקיום תופעות על-טבעיות? אם נרחיק למאה ה-18, מסתבר שפילוסופים, רופאים ויותר מאוחר גם מדענים היו אלה שניסו לחקור תופעות על–טבעיות. ביניהם אפילו החוקרים מרי קירי ובעלה פייר, שהיו מייסדי מדע הגרעין. חלקם השתכנעו באמיתותן של התופעות. אבל, דווקא הכנסייה טענה בתוקף שהעל-טבעי אינו קיים. גם ליהדות יש יחס אמביוולנטי לתופעות על-טבעיות ובעיסוק בהן.

המפנה הראשון בהכרה בתחום העל–טבעי היה הרופא הגרמני פרנץ אנטון מסמר, רופא מהפנט גרמני בן המאה ה-18 שעסק בהיפנוזה. רבים ממטופליו הצליחו להבחין בעצמים מוחבאים, נעשו סבילים לכאב והצליחו לקרוא ספרים בעיניים סגורות.

הבעיה במחקר העל–טבעי היא בעצם קיום מספר רב של רמאים ושרלטנים הטוענים ליכולתם העל-טבעית. האשמה גם בחלק מהמדענים החוקרים עצמם, שזייפו תוצאות בחקר הילות (אאורות). הזיופים האלה הרחיקו מדענים מלהמשיך במחקר בנושא. לפיכך, עוד בשלהי המאה ה-19, נוסדה האגודה האנגלית למחקר רוחני (SPR), במטרה לבדוק טענות על התרחשויות על-טבעיות.  האגודה כללה אנשי אקדמיה תקיפים וביקורתיים ובדקה תופעות רבות בתחום. האגודה קיימת גם כיום. מטרתה לבדוק ללא משוא פנים, ללא דעות קדומות וברוח מדעית אותם כישרונות אנושיים, אמיתיים או משוערים, הנראים בלתי ניתנים להסבר. אולם, לא כל המדענים העזו להתקרב ולבדוק את העל-טבעי. למשל, המדען החשוב, סר ויליאם תומסון, יצא בביקורת על כל ניסיון לבדוק תופעות רוחניות. הוא גם טען בלגלוג שטיסה במכונה שמשקלה רב ממשקל האוויר (כמו מטוס היום) איננה אפשרית, ושקרני רנטגן הן תעתוע. אם כך, ביקורתו הסתברה כלא נכונה.

כן, אך האם הוכיחו באמת שקיימת חיה כזו המכונה טלפתיה?

כאמור, רוב המדענים שוללים קיומה של טלפתיה שכן טרם נמצאו ניסויים מדעיים המצליחים להדגים את קיומה. אך ממש לאחרונה התפרסם מחקר רציני ראשון בכתב עת מדעי רציני, שעבר ביקורת מדעית לפני פרסומו. והרי לפניכם  צילום הדף הראשון במאמר זה:  

סוף-סוף מתקבל בעבודת מחקר זו רמז מוחשי ליכולות על-טבעיות. ובאופן ספציפי האם ניתן לחזות את העתיד? מחקר פסיכולוגי חדש ומכובד זה  טוען שבני-אדם מסוגלים לעשות זאת. מחקר זה מסכם שמונה שנים של עבודה מאומצת של החוקר דריל בם, עם פרסום תוצאותיהם של תשעה ניסויים פסיכולוגיים, ב- Journal of Personality and Social Psychology.

לפי העיתון New Scientist , חוקרי הפסיכולוגיה גועשים ומתרגשים ממחקר זה, אך חייבים להמתין עד שחוקרים נוספים יחזרו על ניסוייו של בם בהצלחה.

אז מהו האירוע המוזר שהתרחש אתמול?

ראשית אני רוצה להזהירכם שמה שאני הולך לתאר כאן, אינו מיועד לבעלי לב חלש.

כאשר התחלתי להכין את  הפוסט הזה, רציתי לדון בשאלה האם יכול להיות קשר בין הרוחניות למדע. בכתיבת הפוסט, כמובן נזכרתי בחילופי התכתובות שהיו ליובל ולי בנושא. כאמור, הקשר הוירטואלי בין יובל לביני הופסק. אך, כיוון שנושא הפוסט הזה נוגע בשיחות מסויימות שהיו לנו במייל , חזרתי לקרוא את שרשורי התכתובות האלה מהעבר. לפתע ראיתי באחת התכתובות , מספר משפטים שרציתי להעתיק אל הפוסט שבהכנה. ואז קרה דבר מוזר. כשעשיתי קופי ופייסט של הפיסקה למסמך וורד, הועתקו כל השרשורים (ולא רק הפיסקה שבחרתי) - וזה כבר מוזר בפני עצמו. אך מה שעוד יותר מוזר הוא שבסיום הטקסט המועתק של השרשור, השתרבב הטקסט המצמרר הבא (את צבע האותיות האדום, הוספתי אני בעריכה):