עכשיו בפסח מומלץ לטייל בטבע וסביר שתתקלו בצמחי הלוטם. הלוטם הוא צמח המוזכר כנראה במקרא, בצורתו הקצרה "לֹט". הוא נזכר בספר בראשית, ברשימת הבשמים הנישאים על ידי שיירת הישמעאלים שקונה את יוסף מאחיו (בראשית פרק ל"ז, פסוק כ"ה).
שיחי הלוטם נפוצים בכל אזורי ארץ ישראל מלבד הגולן. פרח הלוטם חי יום אחד בלבד ואז נושרים עלי הכותרת. כיוון שמספר הפרחים בכל צמח גדול והפרחים נפתחים בזה אחר זה, הפריחה נמשכת על-פני מספר חודשים. פרחי הלוטם עשירים באבקה ולכן מבקרים בהם חרקים רבים כולל דבורי הדבש.
כאמור, יש מזהים את הלוטם (המרווני) עם הבושם הנקרא בתנ"ך בשם לוט "נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט", בראשית ל"ז, פסוק כ"ה) ובמשנה (שביעית ז' 6) נזכר הלוטם ברשימת צמחי בושם.
יש שני מיני לוטם בארץ ישראל. הלוטם המרווני והלוטם השעיר. שניהם גדלים על קרקע גירנית אחד לצד השני, כשני אחים. לפני שהם פורחים ונותנים פירות, קשה מאד להבדיל ביניהם.
וכך מספרת אגדה עממית על האחים לוטם:
בכל שנה, באביב, היה מזמין שר היער את כל הפרחים, למסיבה מפוארת בקרחת היער. גם האחים לוטם הוזמנו. ביום המסיבה, התעורר אחד האחים השכם בבוקר, גיהץ בקפדנות את חולצתו הלבנה, התרחץ, התגלח, התבסם, לבש את חולצתו הצחורה,יצא לדרך והגיע בזמן למסיבה.
לעומת זאת אחיו העצלן, המשיך לישון עד מאוחר. כשקם, ראה כי מאוחר ולכן לא התקלח, לא התגלח וגם לא התבשם. חטף בחיפזון חולצה מקומטת ובלויה, לבש אותה בחטף ורץ למסיבה. למסיבה הוא הגיע באיחור רב, כולו מיוזע, לא מגולח ועם חולצתו המקומטת.
כשראה שר היער את האח העצל והמרופט גער בו בפני כל המוזמנים עד שהלוטם הסמיק מרוב בושה. שר היער הכועס הוסיף והטיל עליו קללה שישאר כך כל ימי חייו: קמוט, סמוק ושעיר.
מאז ועד עצם היום הזה, לאח לוטם המרווני יש עלי כותרת צחורים ומגוהצים, ריחו נעים והפרי שלו חלק ואילו לאח לוטם השעיר יש עלי כותרת מקומטים, צבעם סגלגל, ללא ריח ניחוח והפרי שלו עטור שערות.
לוטם מרווני לוטם שעיר
הזרעים של הלוטם יכולים לשרוד במשך עשרות שנים במצב של תרדמת. כאשר פורצת שריפה, זרעי הלוטם נובטים בהמוניהם והשטח נשלט על ידי שיחי הלוטם למשך שנים אחדות, עד שמתחדשים העצים.
אם יתמזל מזלכם, תוכלו לראות על שורשי הלוטם המרווני ושעיר כאחד, צמח טפיל יפה להפליא ושמו רימונית הלוטם.
אשמח אם מישהו מכם יצליח לצלם את רימונית הלוטם צומחת בין הלוטם המרווני והלוטם השעיר. למי שישלח לי תמונה כזו, אני מבטיח לפרסם את התמונה בבלוג, עם קרדיט כמובן למצלם. את התמונות ניתן לשלוח אל:
* חופן עלים צעירים וטריים של חרצית עטורה (ניתן לשמור בשקית ניילון לחה מהקטיף ועד לשימוש).
* חופן עלים ופרחים של חמציץ נטוי (את הגבעולים עצמם לא מומלץ להוסיף לסלט, בגלל כמות הסיבים הנשארת בפה. בגבעולים אפשר למצוץ את העסיס החמצמץ - ילדים ממש אוהבים את זה).
* חופן פרחי חרדל השדה , המוסיפים מעט חריפות פיקנטית בטעם חרדל.
* 4 עגבניות.
* 4 מלפפונים
* 1 פלפל ירוק
* מספר עלי חסה (ערבית, מסולסלת, רומית -מה שיש)
* 1 פלפל אדום או צהוב
* 1 בצל ירוק.
(אפשר לוותר על הפלפלים והבצל ולהוסיף במקום עגבניות)
* 2 כפות שמן זית
* מעט מלח ופלפל, לפי הטעם.
אופן ההכנה:
קוצצים דק עד בינוני את חלקי צמחי הבר המתוארים בחומרים ואת עלי החסה.
את הירקות קוצצים לקוביות בינוניות. מערבבים את הכל, מוסיפים את שמן הזית, מלח ופלפל. אין צורך להוסיף לימון בגלל החמציץ.
ניתן לשנות את הכמויות בהתאם למספר המנות שאתם רוצים להכין ולא חייבים לדייק.
****
מצמחי הבר ניתן להכין מגוון גדול של מאכלים טעימים. למנויים ומי שירשם כמנוי כעת, אשלח בהקדם מספר מתכונים נוספים וטיפים. אשלח גם מתכון להכנת חרדל ביתי מצמח הבר חרדל השדה.
כדי להצטרף כמנוי, עליך למלא את כתובת המייל שלך בתיבה הלבנה בשוליים הימניים למעלה וללחוץ שלח. לא לשכוח לאשר את המייל שישלח אליך כתגובה.
רשימת המנויים היא אנונימית וכוללת רק את כתובות המייל.
בתאבון
ההשראה לכתיבת הפוסט הזה היא תמונת הלוטם השעיר שצלמה הבלוגרית צופה מהצד ונאחל לה החלמה מהירה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה
