על חלומות ומשמעותם כבר כתבתי בעבר וציינתי שני חלומות משמעותיים שהופיעו בפרשת דרכים בחיי. החלומות ההם היו במקום והם שימשו לי מגדלור להגיע לחוף מבטחים.

מדוע אני מקדיש פוסט נוסף ובלתי מתוכנן זה? הסיבה כמובן היא שוב חלום. ובכלל באחרונה, גם בכתיבת הפוסטים בבלוג זה, אני מקבל לעיתים אותות לכתיבת פוסט זה או אחר - האותות האלה הם חלומות. אז אמנם בחלומות האלה החולם הוא בעצם המחבר והחווה וגם המוציא לפועל, ולכן ניתן לומר שבחלומות אין כל אותות חיצוניים. הם נובעים מתוך החולם עצמו לעצמו. אבל, כאשר בחלום החולם מקבל פתרון לבעיה בלתי פתירה כביכול, או כאשר החולם מקבל בחלום אות או רמז לבאות (והדברים אכן מתגשמים, אחד לאחד), נוצרת ההרגשה שזו עזרה חיצונית. לגבי נכונות המשפט האחרון , קיים ויכוח בין אלה שמחשיבים עצמם לרציונאלים לבין אלה שנחשבים לא רציונאלים בעיני הראשונים.

אז לפני ימים אחדים חלמתי חלום מוגדר וברור. את החלום והמחשבות שהחלום עורר אתאר עתה לפניכם. אבל כאשר חשבתי מהו באמת המסר מהחלום הזה, המחשבה הראשונה שעלתה במוחי היתה אחת ופשוטה בתכלית - זה היה אות לכתיבת פוסט זה - לשתף את קוראי בדילמות מקצועיות שמעסיקות את התת-מודע שלי. 

מקור: קפה דה מרקר

והרי החלום: אני ניצב באולם גדול (לא אחד מהמוכרים לי מחיי יומיום) ונושא הרצאה בפני סטודנטים, על הנדסה גנטית בחיות. על הנושא עצמו כבר כתבתי את הסיבות והיתרונות שבפיתוח טכנולוגיה כזו בפוסט עולם ההנדסה של החיות המאונשות. למעשה אני מרצה על הנושא הזה במציאות כבר 14 שנה בקורס שאני מעביר באוניברסיטה. האמת שזהו קורס די מבוקש אשר מעניין סטודנטים רבים.  

בעודי עומד ונושא את ההרצאה בחלום, קמה לפתע מבין הקהל פרופסורית בגמלאות מהחוג שלי. מבקשת סליחה ומציינת שהיא חייבת להפריע לרגע למהלך השיעור, כי יש לה דבר חשוב להגיד. מבלי לקבל את רשותי, פנתה אל קהל הסטודנטים ונשאה במשך כדקה ביקורת כנגד שימוש בהנדסה גנטית בחיות. לאחר מכן עזבה את האולם בהפגנתיות וללא אומר.

לפני שאני מספיק להתאושש מתדהמתי ולהוציא הגה, מתחילים לקום התלמידים ובזה אחר זה עוזבים את האולם. אני זוכר את תחושת ההלם והזעם על הפרופסורית בדימוס שהתערבה בשיעור שלי ללא רשות, מעשה לא יעשה, וכן על אפקט הדומינו שהיא יצרה בקרב הסטודנטים שראו ברובם סיבה למסיבה ותו לא. כשנשארתי ללא תלמידים, יצאתי גם אני מהאולם ואני רואה קבוצה קטנה מתלמידי שמחה וצוהלת במדשאה על החופשה הבלתי צפויה שקיבלו או בעצם נטלו לעצמם מהשיעור. כשעברתי לידם סיננתי: חומר ההרצאה של היום יכלל בבחינה ויהיה עליכם להשלים אותו בעצמכם. שמתי לב שחיוכו של אחד התלמידים נמחק ועזבתי את המקום ביודעי שהידיעה תועבר במהירות לכולם.

כשהתעוררתי התחלתי להרהר במשמעות החלום. ראשית תהיתי בליבי מדוע דווקא אותה פרופסורית התערבה בהרצאה? הרי המחקר שלה עצמה נערך על מאות ארנבות במשך עשרות שנים, ואפילו הניב תרופה חדשה המיוצרת היום על ידי חברת התרופות טבע. אז איזו זכות יש לה בכלל להתערב בשיעור שלי העוסק בחיות מהונדסות כמודלים למחלות באדם ולפיתוח תרופות מצילות חיים? רשמתי לעצמי את המילה צביעות. 

היא עצמה גורמת בחיות למחלה באמצעים כירורגים או כימיים,  לעומת זאת בהנדסה הגנטית, נולדות חיות עם פגם גנטי אנושי כמו אצלנו - לא גורמים לחיה ייסורים על ידי אמצעים מכניים או כימיים, אלא חיקוי מחלה כמו באדם, המאפשר עבודה במערכת מחקרית מודרנית וממוקדת יותר. אז רשמתי לעצמי את המילה קינאה. 

ואז חשבתי מדוע חלמתי על אותה פרופסורית מבין כל הנפשות הפועלות בחוג?

הרי רבים הפרסונות בחוג, שכאותה פרופסורית  נחמדה מאוד כלפי חוץ מאחורי הגב מלאים באגו ובתככים. היא לא פחות נחמדה מהאחרים. אז מדוע דווקא היא?  הורדתי מהרשימה את אלו שאינם עורכים ניסויים בבעלי חיים ונשארתי עם רשימה מצומצמת יותר. אבל, לא הגעתי להסבר ודאי. אולי משום שהיא כבר פרופסור אמריטוס (בגימלאות) ולכן כבר אינה יכולה להשתתף יותר בוועדות קובעות מדיניות?  רשמתי לעצמי את המילה תסכול.

אז מה יש לנו כאן בינתיים? צביעות, קינאה, תסכול ותככים. אבל כל התכונות האלה קיימות אצל רבים אחרים, אפילו בקנה מידה גלובלי מחוץ לאוניברסיטה. אמנם אצלה קיים פער גדול במיוחד בין הנחמדות לתככנות אבל חייבת להיות סיבה עמוקה יותר לחלום.

בוודאי אתם חושבים שעל הכי טריוויאלי איני חושב. כי וודאי יש לי יסוריי מצפון על מחקרים בחיות. אני זוכר שאחד מתלמידי חלם פעם על מותו ושהוא נשלח לגיהנום - לגן העדן של עכברי והחולדות הניסוי. שם החיות עשו לו גיהנום. אך, אומר לכם קבל עם ועדה - אין לי כל יסורי מצפון. במחקריי נעשה המינימום הדרוש למטרות הצלת חיי אדם, באמצעים המבוקרים על ידי ועדה ציבורית מקצועית. כל אחד מכם שנוטל אנטיביוטיקה או אופטלגין או כל תרופה אחרת - לא היה יכול להשתמש בהן אם לא נוסו קודם בבעלי חיים. הסיבה שבגללה חלק מהציבור מתנגד לניסוי בחיות, היא חוסר ידע ודמוניזציה שעושות אגודות שאינן בוחלות להפיץ גם שקרים וכזבים. כתבתי על כך פוסט כאן.

אם כך גם זו אינה הסיבה לחלום.

נשארתי עם סוף החלום שבו הודעתי לסטודנטים שעתה יצטרכו להשלים את חומר הלימוד בעצמם וכי הוא יכלל בבחינה. בקורס הספציפי שאני מעביר, החלפתי השנה את מתכונת הערכה על הקורס. במקום עבודה, השנה התלמידים נבחנו לראשונה בכתב במועד א' וכיוון שציוני הבחינה היו נמוכים יחסית, חלקם ניגשו לבחינה בעל פה במועד ב'.

אם במציאות התלמידים היו עוזבים את השיעור במחאה כמו בחלום, לא היה לכך מחיר בשיטה של כתיבת עבודות, ואילו כאשר הם צריכים להבחן בבחינה על כל החומר הנלמד, לפעולת מחאה יש מחיר כבד - לימוד עצמי של החומר. בסופו של דבר אני חושב שהחלום העלה אצלי בעצם את השאלה עד כמה הסטודנטים צריכים להיות מעורבים בחומר הנלמד? והמסקנה היא שמלבד קורסי החובה, לתלמידים יש זכות בחירה של קורסים, אבל אין להם זכות לקבוע למרצה  מה ילמד או לא ילמד בקורס. גם למרצים אין זכות להתערב בחומר הלימוד של משנהו. 

לאחר פשפוש נוסף וטיול בין תת-ההכרה לענייני אקטואליה נפל לי האסימון. לאחרונה מתנהל דיון ציבורי על סגירת חוגי לימוד מסויימים באוניברסיטאות, שאינם נראים לחלק מהציבור כראויים להמשך קיום - בגלל פוליטיזציה של חומר הלימודים. וחשבתי עד כמה צבועים כל הקולות הקוראים לסגירת חוגים (החוג לממשל ופוליטיקה באוניברסיטת בן גוריון והחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב), וזאת כאשר אוניברסיטאות בר-אילן ואריאל יכולות לעשות פוליטיזציה הפוכה בכל תחומי הלימוד, מאז ימים ימימה, ושם אין קול ואין מצפצף. ונזכרתי במילים שנרשמו אצלי בחלום: צביעות, קינאה, תסכול, תככים.

החלום הזה בא בצל הדיון בנושא על ידי המועצה להשכלה גבוהה בלחץ של ציבור מסוים. המחלקה בבן גוריון לא תסגר וטוב שכך. באקדמיה חייבים להשמר פלורליזם, זכות חופש הדיבור והלימוד. אין על אף גוף הזכות לבקר תכני לימוד אקדמאיים ובתנאי שהם נלמדים ברמה ובשיטות אקדמיות.

בניגוד לבתי הספר שבהם נכפית תוכנית לימודים על ידי משרד החינוך, אין מקום לכך באוניברסיטאות שהינן אוטונומיות במדינות דמוקרטיות. לסטודנט בניגוד לתלמיד תיכון יש את זכות הבחירה. באוניברסיטת בר אילן למשל, הלומד לימודי כימיה חייב להבחן במספר קורסים בנושאי דת ויהדות. מדוע מחייבים אותו בכך, הרי בא ללמוד כימיה? בר אילן שהיא אוניברסיטה דתית החליטה שזו המדיניות. לכן על התלמיד לקבל את הדין או לבחור באוניברסיטה אחרת. כנ"ל לגבי בחירת חוגי הלימוד והקורסים.

ביום חמישי שעבר ערכתי בחינה מועד ב' לקורס שלימדתי בשנת הלימודים הקודמת, לתלמידי תואר שני ושלישי. מחצית הסטודנטים שהתאכזבו מהציונים ונרשמו למועד ב' - לא הופיעו לבחינה. הם התחרטו ברגע האחרון. אבל אלה שניגשו, כמחצית העלו את הציון עד 20 נקודות יותר מאשר הציון במועד א', ולמחצית ירד  הציון במידה זו או אחרת.

היתה תלמידה שקבלה במועד א' ציון 64. היא נגשה למועד ב'. המבחן במועד א' היה בצורת שאלון אמריקאי. לפי התקנון אין חובה לערוך מבחני מועד ב' לתארים מתקדמים, כפי שמקובל בלימודי תואר ראשון. אני כן עורך מועד ב', אבל מבחן בעל פה בנוכחות בוחן נוסף.

התלמידה הזו קיבלה שאלון אקראי בן שתי שאלות שלכל אחת תת-סעיפים. השאלון הספציפי שלה שהוגרל יצא השאלון הקל ביותר מבין כולם. אבל, התלמידה הזו גמגמה ולא ידעה כמעט שום דבר. ניסיתי לעזור לה, לשאול שאלות מנחות בסיסיות, שכל תלמיד תואר ראשון אמור לדעת את התשובות. ומסתבר שאינה יודעת יותר מתלמיד תיכון בביולוגיה, במקרה הטוב. הייתי בהלם. כיצד סיימה בכלל תואר ראשון? איך התקבלה ללימודי תואר שני, שמחייבים ציון 75 לפחות בתואר הראשון?

משהו כנראה דפוק במערכת מתן הציונים: העתקות? ניחושים בבחינות אמריקאיות? טוב לב, או חוות דעת משוחדת של מרצים? - ממש אינני יודע את התשובה.

אבל מה התלמידה הזו חושבת לעצמה? שהיא יכולה להגיע למבחן במועד ב' מבלי ללמוד את החומר ולהעלות את הציון? סתם בגלל שהמרצה ירחם עליה או בגלל עיניה היפות יעלה לה את הציון? אז באמת רחמתי עליה נתתי ציון 58 שמחק את ציון 64 במועד א'. הבוחנת הנוספת חשבה שלא מגיע לה גם ציון 30. אבל ציון 58 הוא ציון נכשל כמו 30. לא ראיתי צורך להשפיל את התלמידה. 

כיצד קיבלה 64 במועד א' עם הידע כמעט אפס שהפגינה במועד ב'? כנראה בעזרת ניחוש בשאלון האמריקאי. אין לי תשובה אחרת. אבל מי שמנחש נכון מספר תשובות אמריקאיות אינו יכול לעשות זאת בבחינה בעל פה, שבה הבוחן יכול לחטט בקרביים של התלמיד.

אולי אחדים מכם יאמרו שהתלמידה התרגשה. אני לא חושב כך. גורם ההתרגשות יכול אולי להוריד 10 נקודות כאשר המבחן תלוי זמן. אבל לא הגבלתי בזמן את המבחן של התלמידה, שרשמית היה צריך להיות חצי שעה. ניסיתי לחלוב ממנה את התשובות במשך שעה ורבע. לא עזר, טבולה ראסה.

מדוע אני מספר לכם הסטודנטים כל זאת? קודם כל בכדי שתדעו שמועד ב' מוחק את הציון של מועד א'. וציון עשוי לעלות אבל גם לרדת!

לכן אל תגשו למועד ב' אם אינכם שולטים בחומר. גם אל תערערו על הציון של המבחן במועד א' אם אינכם בטוחים שהמרצה טעה. בערעור הציון עשוי לרדת כי המרצה עשוי להבחין בטעויות שלא הבחין בהן קודם. היו לי תלמידים שערערו והציון תוקן עד 10 נקודות פחות מאשר היה. יש סטודנטים שחושבים שאין להם מה להפסיד אם הם מערערים על הציון - אולי זה נכון לגבי חלק מהמרצים אבל אצל חלק אחר כמוני, הציון עשוי לרדת.

ולאחר שסיימתי לבחון, תקף אותי רעב, ירדתי לאכול משהו בקפיטריה ולא היה לי מה לאכול. הסטודנטים הרעבים רוקנו את הקפיטריה. זה היה יום החופשה האחרון והקפיטריה לא ציפתה לכל כך הרבה סטודנטים לפני תחילת הלימודים. אבל ראיתי המוני סטודנטים מתרגשים וקלטתי שמתחילה שנה חדשה.

ולכל הסטודנטים

שנת לימודים מעניינת ופוריה.

כידוע כל חיינו סובבים סביב אופנות, בכל תחום שהוא, וכעת לפי כתבה בידיעות אחרונות, יש גם אופנה לבחירת מקצוע:

הרישום לאוניברסיטאות: רפואה IN, משפטים OUT

השנה 1,600 סטודנטים התחרו על 440 מקומות פנויים ללימודי רפואה. לעומת זאת, מספרם של המועמדים ללימודי משפטים ומנהל עסקים באוניברסיטאות צנח דרמטית. המרוויחות הגדולות: המכללות

תומר ולמר

אינני מתפלא שחלה ירידה בהרשמה ללימודי המשפטים, כי על פי הסטטיסטיקה שראיתי (כמובן רק בכתבה בעיתון), בארצנו הלוחמנית אחד מכל ארבעה הוא עורך דין (למרות שסביר שחלק מהם אינם עוסקים במקצועם, או מובטלים, או בעלי תעודה שמקשטת את ביתם או משרדם. במיוחד לאחר שנפתחו מכללות למשפטים כמו פטריות לאחר גשם. אין ספק שישראל מחזיקה במספר שיא עולמי של עורכי דין ביחס לאוכלוסיה.

ולגבי רפואה, אין אני רואה בכלל ביקוש ללימוד המקצוע הזה, כפי שעשוי להשתמע מהכתבה הזו. כי לפני כ-25 שנה התקבלו ללימודי רפואה אחד מ- 700 מועמדים לשנה.

לפני כעשר שנים הביקוש ירד, וללימודי רפואה התקבל אחד מ-70 מועמדים. ולפי הכתבה הזו - היום מתקבל אחד מארבע מועמדים בלבד!!!

אז האם זה נקרא ביקוש?

בתנאי העבודה של רופא ממוצע - שכר עלוב לשעות עבודה מטורפות - אין כבר הרבה משוגעים בימינו שירצו ללמוד ולעסוק ברפואה, גם אם יש להם אמא פולניה.

כשלמדתי לתואר ראשון, פורסם סקר שנערך בציבור לגבי מידת הערכה למקצועות האקדמאיים השונים. נפלתי אז מהכסא כשראיתי בראש רשימת המקצועות המוערכים את מקצוע הביולוגיה. מדוע? כי להיות ביולוג בהחלט אינו נכלל ברשימת מאוויה של אמא פולניה. ומצד שני חשבתי, האם כל אלה שנותנים כבוד ללומדים ביולוגיה יודעים שרוב הבוגרים בביולוגיה מובטלים או פונים לעסוק בעבודות שאין ביניהם כל קשר לביולוגיה?

מבני מחזורי כמה מהמסיימים הם מורים לביולוגיה. כמה עשו הסבה לרוקחות (ומוכרים אקמול בבית מרקחת). לרוקחות יש קרבה מסוימת לביולוגיה, אבל דווקא כמה מבני מחזורי עשו הסבה למשפטים (יש הרבה פטנטים שצריך לכתוב ולהגן עליהם). וכמה, לא תאמינו, פנו לתקשורת. שמעתם על שדרן הרדיו מיכאל מירו? ויש עוד כמה אחרים כמוהו שלא אפרט כאן. 

ויש גם רבים מבני מחזורי שמצאו את מזלם בַּנֵּכָר...

גבירותי ורבותי, מכבוד בלבד אי אפשר לחיות!

מסיבה מובנת, הפוסט הזה מתפרסם בשני הבלוגים שלי במקביל: 

חשיבה חופשית        דֵעַ-א-קטואליה  

המועצה להשכלה גבוהה ביו"ש (נא לא להתבלבל - זו לא המועצה להשכלה גבוהה בישראל) קיבלה השבוע "החלטה היסטורית", והפכה את המרכז האוניברסיטאי באריאל לאוניברסיטה השמינית בישראל.

שאלות לרועה כבשים: 

כבשה לבנה או כבשה שחורה

מעשה בכבשה רעבה וצמאה

לאיכר עני אחד היתה כבשה והוא נתן לה אוכל ומים במשורה. יום אחד אמרה הכבשה לאיכר: "אני מתה מצמא ומרעב, כבר בקושי אני יכולה לתת לך חלב".

מה עשה האיכר? הלך לשוק וקנה לו בשארית כספו שה קטן.

אמר האיכר לכבשה: "הבאתי לך טליה קטנה. כשתגדל היא תעזור לך להביא חלב".

מוסר השכל: 

מעשה באכרים שכנים

בכפר אחד קטן גרו שלושה איכרים שכנים, משה, פרידריך ואריאל. אריאל הוא שכן חדש ופרידריך לא סובל אותו כי גזל בדרכים ערמומיות את שדהו של אחמד והפך אותו לשלו.

משה גידל בשדהו שבע כבשים צחורות, שהניבו חלב וצמר משובח.

בשדה של פרידריך באר מים שופעת ופרידריק הנדיב חיבר לבאר צינור מים אל ברז בשדהו השחון של משה. ואפילו התקין שיבר ראשי, כדי למנוע בזבוז מים אם וכאשר יחול פיצוץ בצינור. משה היה מאוד מרוצה, כי כעת הוא יכול להשקות את צאנו הצחור ואת גידולי השדה.

יום אחד חשקה נפשו של אריאל בכבשה וקנה לו כבשה אפורה. ביקש מפרידריק מים עבור הכבשה, אך פרידריק סירב בכל תוקף לספק מים לגוזל קרקעות. ראה משה את מצוקתו של אריאל ואמר לו: "הבא את כבשתך האפורה אל צאני ותשתה מים לרוויה מברז המים בחצרי".

ראה פרידריק את הכבשה האפורה בין עדר הכבשים הצחור של משה וכעס מאוד.

מיד סגר את הברז הראשי של הבאר.

בא משה בוכה אל פרידריק: "מֶה עשית לי? יגווע הצאן ושדותי יִבשוּ". ענה לו פרידריך: "אין לך צורך במים, תשקה את כבשיך והשדה שלך בחלב של הכבשה האפורה".

***

סדר ספח

תם מהו אומר?

מדוע אין הופכים את מכללת תל חי המצטיינת לאוניברסיטה? זה יהיה חג לקרית שמונה וחג למדינת ישראל.

שאינו יודע לשאול מה הוא אומר?

מה בכלל ההבדל בין מכללת תל חי למכללת אריאל?

רשע מה הוא אומר?

מדוע בכלל צריך אוניברסיטאות? נפתח עוד מכללות פרטיות וניפטר אחת ולתמיד מהגרעונות של האוניברסיטאות. 

חכם מה הוא אומר?

באיטליה היפה רופא מקבל דוקטור לרפואה בלימודים תאורטיים בלבד. סטודנט לרפואה לא לומד במעבדות, לא רואה חולים ולומד הכל רק מהספרים. עם התקציבים ההולכים ומדלדלים במדינת ישראל, האם בקרוב גם כאן סטודנטים לרפואה ילמדו רק מהספרים?

ובהגדה שלנו יש אח חמישי - חבר ההסתדרות.

חבר הסתדרות מה הוא אומר?

הגיע הזמן שבמדינת ישראל יהיה תואר לכל עובד בישראל. יבוטלו בחינות הבגרות והפסיכומטרי וההסתדרות תעניק תעודות תואר לכל עובד.

לסיום קראו את זה.

ההכרעה הסופית על שינוי המעמד של המכללה באריאל לאוניברסיטה עוברת למפקד הצבאי של יו"ש.

פרופסור מנואל טרכטנברג - יו"ר הות"ת - בונה על כך שהמפקד הצבאי לא יחתום על החלטת המועצה הגבוהה להשכלה גבוהה יו"ש.

אתם מאמינים? במדינה שלנו נותנים לצבא להחליט החלטות מדיניות!