חשיבה חופשית

הכותרת היא לא סתם גימיק. הקריאה של הפוסט הזה במלואו בהחלט יכולה להציל את חייכם.

לא אכנס כאן לויכוח האם הצרות מזומנות על ידי הגורל. כן, כולנו נולדנו עם נתונים גופניים ונפשיים מסויימים. אכן קיימת גנטיקה, אבל הגנטיקה אינה הכל. גם היא נתונה להשפעות סביבתיות כמו לאורח חיים. ואורח החיים שלנו תלוי בשרשרת בחירות יומיומיות שלנו. פסיביות הנובעת מהאמונה שהכל נובע ממה שמזמן לנו הגורל היא גישה מוטעית, תבוסתנית, ומובילה רק לדברים רעים בחיינו. כפי שתראו בהמשך - "הגורל" האישי שלכם תלוי במידה רבה בבחירות בחיי היומיום. גם אם אתם לא ממש מודעים לכך, הגוף שלכם משדר לתת-מודע. ואתם בעצם בוחרים אם להתעלם (אפילו להכחיש) ולסבול מאוד בהמשך, או להביא את זה למודע ולהציל את עצמכם. ההכחשה הזו מאוד ערמומית. כי בעצם הפחדים פועלים הפוך על הפוך.    

כולם יודעים שאכילה לא נכונה (למשל שימוש מיותר במלח וסוכר) מסוכנת לבריאות. כמו גם עישון. ובכל זאת הידיעה הזו אינה מביאה לשינוי באורח החיים של רבים. למרות הידיעה שהם עשויים לשלם על זה בגהינום עלי אדמות - הם אינם עושים דבר. אם משום "לי זה לא יקרה", או "יהיה בסדר" ,או כל רמאות אחרת שמספק המוח כדי להתעלם מסכנות. אחת "הרמאויות" העצמיות הנפוצות היא ההתעלמות מהידע הרפואי הקונבנציונאלי והסתמכות על אינפורמציות פופולאריות מוטעות בדמות סרטוני יוטיוב, פרסומים פסאודו-רפואיים (שאינם עומדים כלל וכלל בקריטריונים מדעיים), מיתוסים שמפיצים כל מיני גוּרוּז מפוקפקים ומסוכנים. האחרונים שוטפים את מוחכם באינפורמציות מוטעות ולא נכונות.  כמו למשל תאוריות קונספירציה על חברות תרופות שגורמות לכאורה לצריכת תרופות שלא לצורך. מכאן ולהחלטה שלכם שלא לקחת תרופות, או להשתמש במקום בתוסף מזון זה או אחר, או "בצמחי מרפא" - קצרה ביותר. והגרוע מכל הוא הנסיון לשכנע אתכם "בבריאות" שתרכשו עם תעשו דיאטה הזויה או אחרת. אני משתמש במילה הזויה אף שזו מילה עדינה לחוסר הגיון ביוכימי תזונתי ורפואי מוחלט של דיאטות פופלאריות רבות . כמה קל להוליך שולל במאמר (שלא עומד בשום קריטריון מדעי) "בסיינטיפיק ידיעות", בסרטוני יוטיוב ואפילו במחקרים שלא עברו כל בדיקה מדעית אמיתית - כמו "מחקר סין" ואחרים.

א.ב. היא אישה בת חמישים שהגיעה למחלקת השיקום שבה ביליתי בחודש האחרון. היא מבכה כל יום את מצבה עד לצורך בתמיכה תרופתית פסיכיאטרית. היא עברה אירוע מוחי (שטף דם במוח). חצי גופה משותק כמעט לחלוטין, מדברת בכבדות, לא שולטת בצרכים וראייתה הפכה לכבדה - יכולה לקרוא רק כותרות גדולות בעיתונים. מסתבר שהיא סובלת זה שנים מיתר לחץ דם, סוכרת וכולסטרול גבוה. כלומר, מצב קליני ברמת סיכון גבוהה ביותר לאירוע מוחי, התקף לב, פגיעה בכליות (עד לצורך בדיאליזה), עיוורון ועוד. אבל הגברת החליטה פשוט לא לקחת תרופות. והיא לא  לקחה התרופות גם כאשר התרחש האירוע המוחי הראשון שגרם לעיוות השרירים במחצית פניה (מה שמכונה ברפואה פציאליס). האירוע הראשון היה אמור להיות לה כנורת אזהרה, אבל היא המשיכה להתעלם. 

מה שמטריד אותה ביותר הוא דווקא הירידה הקשה בראיה. רופא העיניים שראתה לאחרונה אמר לה שזה לא נובע מהאירוע עצמו ולא פֵּרט. בשיחה שהייתה לי עם הגברת אמרתי לה חד וחלק שהירידה בראיה נובעת מהסוכר הגבוה שלה (עם סיכוי מסוים לשיפור אם תגיע לאיזון רמות הסוכר במשך תקופה מסויימת). אבל יש סכנה שאבדן הראיה שלה הוא כבר בלתי הפיך. את זה כבר לא אמרתי לה, אבל מצבה הנפשי התערער כאשר קלטה סופסוף מה גרמה לה הסוכרת הלא מאוזנת שלה. 

לפחות שליש מהמאושפזים בשיקום הם לאחר אירוע מוחי. כל אחד סובל במידה זו או אחרת משיתוק, אבדן תחושה, פגיעה עד אבדן דיבור, אבדן זיכרון, אי-שליטה על הסוגרים (מצריך קטטר תמידי וחיתולים) ועוד. תשעים אחוז מהם סובלים מיתר לחץ דם ו/או השמנה (עודף משקל) ו/או סוכרת ו/או כולסטרול/טריגליצרידים. משיחה איתם הסתבר שלא הקפידו על משטר תרופתי ותזונתי. הכתובת הייתה על הקיר.

אירוע מוחי יכול להתרחש בכל רגע בכל גיל (אחד הנפגעים שהיו בשיקום היה רק בן 38) והוא חל בפתאומיות . פעמים רבות בשינה. בחלק מהמקרים הנפגעים אינם מודעים בתחילה לאירוע ומגיעים מאוחר לבית החולים. יש חלון הזדמנויות קצר של שעות מעטות לאחר האירוע שבו ניתן למזער את הפגיעה. לא.ב. האירוע החל כשהייתה עם אימא שלה בקניון. פתאום החלה לגרור רגל וחשה מעט בלבול. היא הגיעה לט.ר.ם (מרכז רפואה דחופה בירושלים) ושלחו אותה הביתה לנוח. אין ספק שזה מחדל וכי מצבה היום היה אולי טוב יותר אם הייתה מטופלת מיד. כל מה שרציתם לדעת על אירוע מוחי וחשוב שתדעו תוכלו לקרוא כאן.

בגיל 22 א.א, שהיה נהג משאית (עד לפני כשלוש שנים), הרים את ארגז המשאית שפגע בעמוד חשמל. הוא התחשמל - ידו הימנית ורגלו השמאלית התפחמו. בעקבות התאונה הזו קטעו כמעט את כל ידו הימנית ואת רגלו השמאלית מתחת לברך. הוא השתקם, הלך על פרוטזה ותפקד עם יד שמאל בלבד. למרות שהיה ימני, למד לכתוב ביד שמאל. הוא אפילו מסוגל לסגור רוכסן ביד אחת. אבל א.א הוא מעשן כבד. לפני חודשיים וחצי עבר אירוע מוחי השלישי במספר. כתוצאה מהאירוע האחרון - שותקה רגלו הבריאה והשלמה וכן איבד שליטה על הסוגרים. 

חודשיים וחצי לאחר האירוע והשיקום - הוא עדיין לא שולט על הסוגרים ולרגלו חזרה התחושה אך עדיין תנועה מוגבלת. למרות שלושת האירועים ומצבו הוא ממשיך לעשן כמו קטר. בקושי הוא מסוגל להוביל  עצמו בכסא הגלגלים  לכניסה בבנין השיקום - כדי לעשן בחוץ (גם כשקר מאוד וגשום). שתבינו, בלתי אפשרי להתנייע ביד אחת בלבד בכסא גלגלים. סיבוב גלגל אחד מביא לסחרור הכסא במעגל. לכן כדי להתקדם - א.א אוחז בידו האחת במעקים, בכסאות גלגלים של אחרים, או תופס בידיים של אנשים (ולעיתים מבהיל אותם בכך למוות) ומושך את עצמו בכסא הגלגלים. יום אחד הוא אחז בידית כסא הגלגלים שלי ואני שמשתי לו כקטר. אבל בסיבוב הוא נפל מכסאו ומזל שלא נפגע. תראו באיזה מצב הוא - הוא נשוי ואב לשלושה ילדים- אבל ממשיך לעשן למעלה משתי קופסאות סגריות ליום.

זה מזכיר לי תופעה מדהימה של אנשים החולים במחלת עישון (על רקע גנטי)  המכונה בירגר. האנשים האלה עוברים קטיעות איברים כתוצאה מעישון. ניתן לראות אנשים כאלה שהם קטועי שתי רגליים, יד אחת, ובשניה נותרו רק שתי אצבעות המשמשות אותם לעישון עד שיאבדו גם אותם.  ראו בסרטון. מזעזע. אם אתם מעשנים אתם חייבים לראות!

בשיקום הקודם שעברתי היה נהג אגד שעבר אירוע מוחי. בשתי אצבעות שנותרו בעלות תנועה - היה אוחז בסיגריה ומדליק אותה במצית. הוא שיגע את המטפלים שהיו צריכים להובילו כל חצי שעה כדי לעשן במרפסת. אבל גם זה לא היה מספיק. באחד הלילות הוא הדליק בחדרו סיגריה שהדליק כאשר צינורית חמצן מחוברת לנחיריו. כי בגלל העישון נפגעו ריאותיו. מזל שמערכת גילוי עשן פעלה והזעיקה את הצוות לפני שפוצץ את עצמו ושכניו לחדר.

ציינתי כבר בהתחלה שרבים אינם קשובים לגוף שמשדר "קורה לי משהו, טפלו בי מיד". כמה מכם התעלמתם זמן רב מכאב שיניים (שהופיע בתחילה בתדירות נמוכה)? כידוע כאבי שיניים לא עוברים מעצמם ואם לא פונים מיד לרופא שיניים, במקום סתימה פשוטה עשויים להגיע לטיפול שורש וכתר יקר, או חלילה לעקירה ולהשתלה יקרה. האם יודעים אתם שמדלקת חניכיים מתקדמת ולא מטופלת אתם עשויים לאבד שיניים בריאות? האם שמעתם  על כך שדלקת חניכיים מעלה מאוד את הסיכוי להתקף לב ואפילו להתפרצות סוכרת?

האם אתם יודעים כמה מקרי סרטן היו יכולים למגר לחלוטין אם אנשים היו שמים לב מיד לשינויים קלים המתרחשים בגופם? כמו טיפת דם חד פעמית בשתן, זיעה קרה בלילה, שינוי בהרגלי יציאות, כמו גם גללי צואה בצורות מוזרות, שינויים פתאומיים בשדה הראיה, נקודת חן חדשה שחור משחור וכו'. אבל רבים האנשים שאינם פונים לרופא (כי "זה בוודאי יעבור לבד", או מפחד - "אם אפנה לרופא בוודאי ימצא לי משהו"), או דוחים בדיקות שיכולות להציל את חייהם אם יטופלו בזמן. כמה מכם אפילו דוחים בדיקות דם ושתן שיגרתיות תקופתיות עד חלילה להתרחשות התקף הלב או השבץ המוחי הראשון? וגרוע מכך, כמה מכם נמנעים מנטילת תרופות מסודרת? מתעלמים מיתר לחץ דם, מכולסטרול, טריגליצרידים וסוכר - הרוצחים השקטים?

אני לא מטיף לכם ממגדלי השן. גם אני התעלמתי מאיתות של גופי. הגעתי לקטיעה ועכשיו אני משלם על כך. התעלמתי משבוע שבו הרגשתי חולשה ובחילות כמו סימנים אחרים של שפעת.  לקחתי אקמול - הרי זה מה שעושים בשפעת אם היא באמת שפעת בלבד. אבל לקראת סוף השבוע כשהלכתי במדרכה ביציאה מהסופרמרקט, הרגשתי  לפתע חולשה קשה ואובדן שיווי משקל. כתוצאה מכך נפלתי על פני ודם זלג לי מחיכוך האף באספלט. לא איבדתי את ההכרה ומישהו עזר לי לקום. נכנסתי לספרמרקט קניתי בקבוק מים קרים ותפוח. ישבתי מעט על ספסל לשתות ולאכול את התפוח עד שהרגשתי מחוזק יותר. משם המשכתי עד לבית והרגשתי ממש רע. למחרת יום שישי עלה לי החום למעלה מ-38 מעלות.  הרגשתי שמשהו כנראה לא בסדר, אך דחיתי ליום ראשון ביקור במיון. דחיתי את הביקור בגלל הטראומה שעברתי כחודש לפני כן עם זוגתי שנפגעה פגיעת ראש בסוף שבוע ומהניסיון המר שבסוף שבוע במיון בהדסה אתה יכול להירקב עד שלמישהו מכוח האדם המצומצם יש זמן להגיע ולטפל בך.

ביום ראשון בבוקר כבר הרגשתי ממש רע ואפילו לא היה לי כוח לעלות במדרגות כדי שזוגתי תיקח אותי למיון ברכב. הגעתי למיון באמבולנס. שכבתי במיון עד הערב ועברתי בדיקות מיותרות על ידי סטאז'ר. רק בערב התפנה מקום באחת מהמחלקות הפנימיות והתחילו בסידרת בדיקות. וההמשך בקיצור - איבחון ספסיס (זיהום) של חיידק טורף בדם. בדיקת CT גילתה בועות נוזל ברגל ששחררו החיידקים בתהליך טריפת הרקמות. אם הייתי פונה שבוע לפני, יתכן שהכל היה נמנע במתן אנטיביוטיקה. אבל מצד שני, בסבירות רבה הייתי נשלח הבייתה עם אקמול "לשפעת". וחוצמזה עד אז הייתי כלכך בריא. מי היה מאמין שדבר כזה יכול להתרחש. אבל אם הייתי מגיע למיון מיד לאחר הנפילה - יתכן שאם היו מאבחנים היו יכולים להציל לי את הרגל? אולי? מזל שנשארתי בחיים. שלושה מתוך ארבעה מתים מחיידק טורף בשלב שבו הגעתי לבית החולים. הרופאים אמרו שכנראה מערכת לב-ריאות החזקה שלי היא שמנעה קריסת מערכות.

השאלה האם יכולתי למנוע את הקטיעה תלווה אותי תמיד. אבל אני משתף אתכם בכך בגלל מוסר ההשכל - אנחנו חייבים להיות קשובים לאיתותים של גופנו, אסור להתעלם מהם. אסור לדחות בדיקות או להתעלם מהן. תרופות חייבים לקחת. הגורו או הכתבה שמשכנעים אתכם לא ליטול תרופות או לקחת במקום איזה תוסף - עשויים להרוג אתכם בטרם עת ובמקרים רבים לאחר סבל רב ונכויות קשות. קשה לשנות אורח חיים כמו אכילת יתר, אכילה לא מאוזנת, אכילה של מזונות עתירי מלח וסוכר (מרבית המזון התעשייתי המוכן) - אבל אולי יעזור אם תערכו ביקור במחלקות שיקום ובתי אבות סיעודיים (שבהם חוסים גם אנשים צעירים). לא לכל אחד יש "מזל" למות מדום לב. דמיינו את עצמכם שוכבים חסרי אונים במיטה. לא מסוגלים לדבר ולהגיב כשאתם בהכרה מלאה .כואב לכם מפצעי לחץ. לא יכולים להסתובב לבד ולהחליף צד. מחוברים לקטטר ושורף לכם. מטפלים כועסים עליכם שהיתה לכם יציאה שדלפה מבעד לחיתול.  תסלחו לי שאינני חוסך בתאורים קשים אלה. כשזה קורה - אין מקום לחרטה. חרטה כבר לא תעזור.  גבירותיי ורבותיי, מרבית המקרים אינם יד הגורל אלא תוצאה של מעשי (או אי מעשי) ידנו.

ולסיום מצרף שוב את התמונה שנושאה - החיים בידיים שלנו.

נראה לי שהחזאים עשו יד אחת לקנוניה כדי שלא נצא למנגל היום. אני בכל מקרה לא התכוונתי למנגל, אבל נראה (לפחות בירושלים) שההפחדה מפני גשם הייתה מיותרת. אמנם נושבת רוח שיכולה להביא את עשן המנגל היישר אל אפיכם, אבל דווקא תביא אליהם את הריחות של השכנים. והרוח דווקא מפיחה היטב את הגחלים.

אבל למי שקרא כאן על שיטת THE ZONE ובעיקר אלה שעוקבים אחריה יחד עם חברי המועדון - כמה בלוקים של חלבון אכלתם היום עם המנגל?

נו, נו, נו - האם ידעתם שעודף חלבון עשוי לגרום ל"הרעלת חלבון" ולפגוע בכליות שלכם? והבשר על האש הוא גם מסרטן. והשומן שבסטייקים ובקבבים מתיישב על דפנות העורקים שלכם ומֵיצר אותם. הרי אינכם רוצים לסיים את חגיגות יום העצמאות בבית חולים לאחר התקף לב או שבץ .

אז אני מקווה שלפחות איזנתם את המנגל עם פחמימות - בשביל שיא הכושר שלכם. הפחמימות הן נושא פינת THE ZONE היום.

תוספת עריכה: וחוץ מזה אני רוצה להתייחס לפוסט הזה שהגיע למומלצים, שהוא כנראה מאוד פרובקטיבי בשל ההטפה כנגד אוכלי בעלי חיים. אבל חוץ מההטפה כותב הפוסט אינו נותן פתרון הולם לאלה שבשם הרחמים על בעלי החיים אינם חסים על בריאותם הם. כדאי מאוד שכותב הפוסט ואלה שטופחים לו על השכם יקראו כאן כדי להבין שיש פתרון. פתרון לא קל, אבל לצמחוני או טבעוני שאיכפת לו גם על בריאותו כדאי קצת להתאמץ - לפני שהוא משדל את האחרים לחקות את אורח חייו. הפתרון מצוי בשיטת הזון הנלמדת כעת במסגרת מועדון THE ZONE שהקמתי ובסדרת פוסטים אלה.

למרות שהסיכוי שפוסט זה יגיע למומלצים הוא קלוש (כי יש בו סתם "עובדות משעממות" שנוח להתעלם מהן), בכל זאת אני כותב זאת עם הפניה לפוסט ההוא -לשם האיזון, ולמען בריאותם של הקוראים בישרא.

 ***

4 מועדון THE ZONE

 למדנו שכדי לשמור על יחס הזהב הביוכימי הדרוש לשמור על שיא הכושר של הגוף שלנו ובריאותו, אנחנו צריכים שבכל מה שנכנס לפה שלנו - יהיה בלוק אחד של חלבונים, בלוק אחד של פחמימות ובלוק אחד של שומנים.

 בפוסט 2 בסידרה ( הנמצאת בקטגורית "מועדון THE ZONE") למדנו לחשב כמה בלוקים של חלבונים כל אחד מכם צריך לאכול ביום. מינימום 11 בלוקים לנשים ו- 14 לגברים. זאת אומרת שלכל בלוק כזה צריך להוסיף גם בלוק של פחמימות ובלוק של שומנים.

לחברי המועדון נשלחו טבלאות של מוצרי מזון המכילים חלבון וכמה מהם הוא בלוק אחד. המוצרים האלה נחלקו לשלוש קבוצות: מוצרים מועדפים, מוצרים סבירים ומוצרים שהם בחירה רעה. אבל גם אם אתם עושים בחירה רעה, חייבים להוסיף לה את הכמות הדרושה של פחמימות ושומנים, כדי לשמור על יחס הזהב - בכל ארוחה ונשנוש! 

והפעם על הפחמימות. כל בלוק של פחמימות הוא כ- 9 גרם של פחמימות. אבל יש פחמימות טובות, פחות טובות וגרועות. הטובות הן בעלות אינדקס גליקמי נמוך. אלה הן הפחמימות שגורמות להפרשה מופחתת של הורמון האינסולין מהלבלב. אלה בעלות אינדקס גליקמי גבוה - גורמות להפרשת רמה גבוהה של אינסולין לדם וזה גורם להרבה דברים רעים.

ראשית, הפרשת רמות גבוהות של אינסולין גורמת לירידה מהירה של רמת הסוכר בדם. המוח שהוא צרכן ראשי של הסוכר כמקור אנרגיה מגיב בתחושת רעב שגורמת לנו לאכול עוד.

שנית, הפרשת רמות גבוהות של אינסולין גורמת להצטברות שומן בגוף ומונעת פירוק של שומן. התוצאה - השמנה!

שלישית, הפרשת רמות גבוהות של אינסולין לאורך זמן גורמות לתופעה המכונה עמידות לאינסולין. עמידות לאינסולין היא השלב הראשון בהתפתחות סוכרת בלתי הפיכה.

רביעית (ורבים לא יודעים את זה), רמות גבוהות של אינסולין מעודדות התפתחות סרטן ומאיצות את התפתחותם של גידולים סרטניים. סרטן השד, הלבלב, הריאות והמעי הם אחדים מהם.

אז גם אלה שאינם שמנים - כולל צמחוניים הצורכים עודף של פחמימות בעלות אינדקס גליקמי גבוה - צריכים מאוד להיות מודאגים מהתפתחות סרטן.

מזונות עם אינדקס גליקמי (GI) נמוך - נמוך  מ- 55 - גורמים לעליה הדרגתית ואיטית ברמת הסוכר בדם.

מזונות עם אינדקס גליקמי בינוני - בין 56-69 - גורמים לעליה מהירה יותר של רמת הסוכר בדם.

מזונות עם אינדקס גליקמי גבוה - גבוה מ  70 - גורמים לעליות חדות ומהירות של רמת הסוכר והאינסולין בדם, דבר המהווה סיכון בריאותי

טבלה המסכמת אינדקס גליקמי של מוצרי מזון שונים ניתן לראות כאן. 

וכאן יש לכם מחשבן של אינדקס גליקמי לקבוצות מוצרי מזון שונות.

לחברי מועדון THE ZONE - טבלאות בלוקים של פחמימות לפי אינדקס גליקמי בדרך אליכם.

בפוסט הבא נלמד על הרכבת בלוקים של שומנים. גם כאן יש שומנים טובים, שומנים רעים ואפילו רעילים. לאחר הפוסט הזה יהיו בידיכם כל הכלים הבסיסיים ליישום שיטת הזון.

נמשיך אחר כך בהיבטים מתקדמים ובריאותיים.

חברי המועדון - את שאלותיכם אנא הפנו לכל החברים ברשימת התפוצה במייל.

הסכיתו ושמעו גבירותיי ורבותיי, דתיים כחילוניים, והחכימו. וגם אם קריאת הפוסט הזה תעלה בכם חיוך או חלילה זעם, פסיקה רצינית מובאת כאן לגבי איסור אכילת חרדל בפסח - גם על מיני בשרים כשרים לפסח. וטעה הט"ז שהחרדל הוא קטניות. וכפי שתקראו כאן החרדל הוא בשום פנים ואופן אינו קטניות אלא מצליבים.

נ^גה הביאה לתשומת ליבי כי מצאה שחרדל דינו כקטניות מחשש חמץ, ולכן אין אוכלין אותו האשכנזים בימי הפסח.

אבל נראה כי חל בלבול אצל חכמינו האשכנזים הקדמונים כדרך רבניהם כיום. אמנם גדולים הם בתורה, אבל חלשים בידיעת הבוטניקֶע ׁ(בוטניקהׂ) והמיקרוביולוגיֶע (מיקרוביולוגיה) ולא ידעו כי חמץ הופך חמץ על ידי המיקרובים. כפי שרבי קנקן התה הסביר בהלכתו כאן. 

התבוננו חכמי התורה בצמח החרדל וראו בו תרמילי פירות כדלקמן:

תרמיל חרדל תרבותי

התבוננו רבנינו האשכנזים בצמחי הקטניות והרי גם להם תרמילי פירות:

הקישו מכאן חכמינו דֶעדות אשכנז ועדת המרוֹקנישֶען (חלק ניכר מעדות צפון אפריקה) שבתרמילי פירות גרגרים עסקינן ולכן דין החרדל כדין קטניות.

סיכם הרה"ג דב ליאור באתר האינטרנט שלו: "מצד עיקר הדין קטניות מותרות, וכך פוסקים הרמב"ם והשולחן ערוך, ורק חמץ אסור. יהודי אשכנז, כבר למעלה מ-800 שנה, החמירו לעצמם גם להימנע מאכילת קטניות. אחת מהסיבות, שגם מהם עושים קמח ועלולים לבשל גם קמח מחמשת המינים והוא יחמיץ. כמו כן, מאחר והיו מתבלבלים בגרעינים בינם לבין החיטה".

אולם, הקטניות שייכות למשפחת הפרפרניים מקבעי חנקן, שאין הם יכולין להחמיץ אלא רק להתקלקל ולהסריח, כדברי הרמב"ם. וגם ללא קילקול, גורמות הן לנפיחות ריחניות וצורמות אוזן לאחר אכילתן, אך אין הן מחמיצות כמו הדגנים, השייכים למשפחת צמחים אחרת - משפחת הדגנים. אבל, רבותיינו מעדות אשכנז שראו קלה כחמורה - דנו את הקטניות לחומרא כחמץ לפסח - וגם בשל שמא יתגלגל גרגר חיטה אל שק הקטניות. כי ביום חול היו אורזין ומובילין קטניות בשקים של חיטה. נשאלת לכן השאלה האם כיום יש מקום לדון גם את החרדל כדין קטניות.

לצמחי משפחת הקטניות יש פרחים טיפוסיים כאלה: 

רבי אלעזר מוורמס (סוף המאה ה-12) רבי יצחק מקורביל, בן המאה ה-13 אמרו:

ועל הקטניות... וכיוצא בהם, רבותינו נוהגים בהם איסור שלא לאוכלם בפסח כלל... ומיהו קשה הדבר מאוד להתיר דבר שנוהגין בו העולם איסור מימי חכמים הקדמונים... ולכך נראה לקיים המנהג ולאסור כל קטנית בפסח ולא מחמת חימוץ... אלא מטעם גזירה הוא דכיון דקטנית מעשה קדרה הוא, ודגן נמי מעשה קדרה הוא... אי הוי שרינן קטנית אולי אתי לאחלופי ולהתיר דייסא... וגם יש מקומות שרגילים לעשות מהם פת כמו מחמשת המינים, ולכך אתי לאחלופי לאותן שאינם בני תורה.

אם לא הבנתם מדוע ואינכם מבינים ארמית, לא נורא. קבעו שאסור לאכול קטניות בפסח שלא מטעם חימוץ אלא מטעם גזירה מחמת מראית עין. כלומר, קטניות הן מעשה קדרה, כלומר נוהגים לבשלם בדרך דומה לזו שמבשלים מיני דגן (דייסות למשל). ויש חשש שאנשים שיראו דייסת קטניות הנאכלת בפסח יטעו לחשוב שגם דייסת דגן מותרת בפסח.

אמר רבי עובדיה יוסף שיש לברור את האורז והקטניות בקפידה ואז הם מותרים לאכילה.

וברמ"א תנג, א; מ"ב ח-ט נאמר: אם בישלו מאכל לפסח ונפלו לתוכו מיני קטניות, אם ניתן להוציא את גרגירי הקטניות מהתבשיל – יוציאום, ומה שאי אפשר להוציא בטל ברוב. אבל אם רוב התבשיל מקטניות, הרי הוא נחשב כתבשיל קטניות ואסור לאוכלו. מכאן שאם נפלו מעט קטניות במזונכם - נישט געפיירלֶעך (לא נורא).

היקשה הט"ז: המנהג להימנע מאכילת חרדל בפסח, משום שהוא מופק מגרגרים, דהיינו קטניות.

הרי גרגירי החרדל אינם נאכלים- כמות שהם, ומדוע הם נאסרו? ותשובתו היא שהחרדל גדל בתוך תרמילים, אולם מדברי הרמ"א משמע שגם גרגירים הגדלים בתרמילים, אפילו אם אינם ראויים לאכילה (כמו שהם), מברכים עליהם שהכל ואחר כך אין לגזור עליהם בפסח.

ורבי קנקן התה פסק: אין דינו של החרדל כדין דגנים ואין דינו כדין קטניות. ראשית אין החרדל ממשפחת הדגנים ובעיקר אין הוא ממשפחת הקטניות (כמאמר הט"ז שלא הבין בבוטניקֶע), אלא ממשפחת המצליבים. וודאי שהמצליבים אינם יכולים להחמיץ לפי תורת המיקרוביולוגיֶע בשפורפרת עליה תווית "כּוּשֶר לפּייסעח" בהשגחת רבנות למהדרין.לכן, כשם שהצנון והכרוב מותרין - הרי שאכילתו של החרדל ׁׁ(שגם אין אורזין אותו בבתי אריזה של דגנים וקטניות) מותרת בפסח לכל עדות ישראל.

* יאמרו וודאי המאמינים האשכנזים שקובעת היא המסורת ולא המדע והלכות אריזת הקטניות והחרדל היום. אך מסורת המנהג הזה היא מסורת מאוחרת שלא נקבעה בזמן דוד ושלמה המלך, גם לא בימי האמוראים והתנאים. וכפי שתיקנו רבני האשכנזים את הלכות החמץ בימיי הביניים, אין כל סיבה שלא יתוקנו הלכות אלה בימיינו.

ועל קנקן התה וודאי יאמרו כי רשע גדול הוא, כפי שכתוב בהגדת פסח שחולקה לילדי גן בבאר שבע:

ואת פתח לו שמי שאומר על רעהו היהודי כי רשע הוא, רשע הוא שבעתיים. השם יקום.

***

ועוד ממשנתו של רבי קנקן התה. נאמר במקורות ושמחת בחגיך, ולכן רבים מפרשין כי אין לקמץ במאכל מזונות חג עתירי קלוריות. הרי מצות (שכל מצה שווה לשלוש פרוסות לחם לבן) וקניידלעך (50 קלוריות לכדור קטן במיוחד אחד) אוכלין רק פעם בשנה למשך שבעה ימים ולילות. כנאמר, מזון דל בשאר ימות השנה.

אבל סופגניות ולביבות עתירי קלוריות אוכלין בשמונת ימי החנוכה, ויש כאלה שאפילו מקדימין באכילתם. ובפורים אוכלין אזני המן הרשע ממולאים בדברי מתיקה למכביר, ובכל חג אחר גם אוכלין כיד המלך קלוריֶעס (קלוריות) ממיטב מאכלי מסורת ישראל. וכידוע רבים ימי החגים בשנה.

ורבי קנקן התה אומר: דקה על השפתיים - שנה על הירכיים. שנייה בפה ושנתיים בכרס.

ושמחתם בחגיכם קוראי היקרים, אבל אין הקדוש ברוך אוהב שאתם משמינין. כי מטיל הוא על המגזימין מיני תחלואים ומבישין כרוניים - מהכולסטרול, הסוכרת ויתר לחץ דם ועד התקפי לב ושבץ.

לכן ושמחתם בחגיכם

אבל דאגו כי אין אתם משמינין.

בסיעתא דשמיא

קנקן התה, פסח* תשע"ג

* פורסם במוצאי חג ראשון, כדי לכבד את רעיו הדתיים וכי אין ראוי לפרסם בחג עצמו מאחורי גבם - כאשר אין יכולים הם לקרוא ולהגיב על הפוסט.

*** 

אני מגיש לכם כאן פוסט נוסף בנושא אוכל ובריאות. לא, הבלוג לא שינה את עורו והפך לעסוק רק באוכל ובריאות. אל דאגה, הבלוג ימשיך לעסוק גם בעניינים מגוונים אחרים כפי שהיה.

מי לא שמע על הטרנד החדש של דיאטה ללא גלוטן וללא סוכרים? הבחנתי כי ספרי בישול אחדים לבישול ללא גלוטן כבר מככבים בדוכני הספרים לקראת החג. אז מהפוסט הזה אני מקווה שאתם תשתכנעו שלא עומד מאחורי הטרנד הזה שום דבר חוץ מהרצון של אנשים למצוא את "דיאטה הפלא" שתפתור את בעיית ההשמנה שלהם אחת ולתמיד, וחוץ מהרצון של שרלטנים לעשות קופה על אנשים נואשים. אנשים שאף דיאטה לא עזרה להם והנה הם חושבים שזו תהייה הדיאטה האחרונה שלהם בחיים. 

האמנם???

אז בואו נראה את העובדות הרפואיות. אנשים החולים במחלה הנפוצה צליאק, חייבים להמנע ממזונות המכילים גלוטן. בעיקר דגנים כמו חיטה, שעורה ושיפון. חולי הצליאק שהדגנים היחידים שהם יכולים לאכול הוא האורז, מסתכלים על האנשים הבריאים בעיניים כלות והיו מתים לאכול מיני מאפה כמו לחם, חלות ופסטה. והנה קם טרנד חדש שבו אנשים בריאים מאמצים מדעת דיאטה נטולת גלוטן, כמו אנשים בריאים שמאמצים להם קביים של אנשים נכים.

דיאטה ללא סוכרים היא לא אמצאה חדשה. מיליוני אנשים בעולם משתמשים בממתיקים מלאכותיים מזה זמן רב. ואולי כדי לחדש, מישהו המציא את התוספת ללא גלוטן. ולא אתפלא אם הוא חולה צליאק או מישהו מבן משפחתו.

לגבי ההמנעות מסוכרים - זה לא סוד שצריכה מוגזמת של סוכרים פשוטים בשוקולד, במשקאות ובדברי מתיקה היא משמינה, מזיקה לבריאות השיניים ועשויה להוביל לסוכרת. הסוכרים הם פחמימות בעלות אינדקס גלקמי גבוה מאוד. הם מהווים מעמסה על הלבלב שצריך להפריש הרבה מאוד אינסולין כדי להוריד את רמת הסוכר בדם. האינסולין המופרש ברמות גבוהות כאלה עקב צריכת סוכרים פשוטים גורם לירידה דרסטית ברמת הסוכר בדם ובעקבות זאת לעליה בתחושת הרעב, שמביאה לזלילה נוספת שמעלה שוב את רמת הסוכר בדם, וחוזר חלילה - כניסה ללופ (מעגל קסמים) שמזיק לבריאות.

רמות גבוהות של אינסולין המופרשות לדם לאורך שנים בעקבות צריכה של סוכרים, מביאות למצב של טרום סוכרת,שבו קולטנים בתאי הגוף שאליהם נקשר האינסולין המופרש מהלבלב  מאבדים את הרגישות אליו (עמידות לאינסולין). מכאן ועד למצב שבו הלבלב "נסחט" מאינסולין ו"מתעייף" מייצור אינסולין ללא הרף ולהתפתחות סוכרת, המרחק קצר.

לכן באמת כדאי להמנע מצריכה מופרזת של סוכרים ופחמימות בעלות אינדקס גליקמי גבוה. אך מה ההגיון להמנע מצריכת מזון עשיר בגלוטן כמו לחם שיפון, שעורה וחיטה מלאים (שהם בעלי אינדקס גליקמי מופחת מהדגנים הלא מלאים) ולמשל לצרוך במקום תפוחי אדמה ואורז לבן, שהם בעצמם משמינים ובעלי אינדקס גליקמי גבוה?

אז נכון שמניעה או צמצום אכילת פסטות ומוצרי לחם לבן תפחית את מספר הקלוריות הנצרכת, אבל צריכה של פחמימות נטולות גלוטן בעלות אינדקס גליקמי גבוה כמו אורז, תפוחי אדמה ואפילו "לחם" נטול גלוטן הן "מפוצצות בקלוריות" ומשמינות ועוד איך. והאמת שמדיאטה כזו אפשר דווקא להשמין. ראו הכתבה הבאה.

אז אם אתם אינכם חולי צליאק, תפחיתו את צריכת דברי המתיקה ופשוט תאכלו פחמימות מורכבות כמו לחם מלא, לחם שיפון וכו' (שמכילים אמנם גלוטן) אבל בעלי אינדקס גליקמי נמוך והרבה פחות משמינים.

כאמור, לאדם שאינו נכה - אין צורך בקביים!

אז אולי כדאי להפסיק להגרר אחר דיאטות פלא חסרות הגיון ביוכימי ,שמפרנסות כותבי ספרי בישול ומכוני דיאטה, ומממנים את בניית הוילה שלהם?

ובכלל לגבי כל דיאטה: אם אתם רעבים, סימן שאינה מתאימה לכם. ואם היא גורמת לכם חסך - סמוך ובטוח שתשברו מתי שהוא בעתיד ואפילו תחזרו למשקל גבוה משהייתם לפניה. לכן גם כל דיאטה שמבוססת על קיצוץ גורף של קבוצות מזון מסויימות - אינה נכונה ועשוייה להיות זו שתוביל אתכם בסופו של דבר לעליה נוספת במשקלכם.

ראשית גילוי נאות. צפיתי רק במספר פרקים של מאסטר שף ובתחרות הגמר. באופן כללי אפשר לומר שהתוכנית הזו סבבי אגוזים כפי שאומר ידידי אבו-אלמוג. אין זאת תוכנית גרנדיוזית, אבל בסדר בשביל תוכנית ריאליטי. מבחינה טכנית יש לי תהיות כיצד המתחרים מסיימים תמיד בדיוק בזמן, כאשר עשר שניות לפני - נראה שחלקם זקוקים לפחות לעוד רבע שעה. אך נניח לזה, אין אני מתכוון לעסוק כאן בצדדים הטכניים.

אבל, כפי שאתם וודאי כבר מבינים, יש משהו שמאוד הרגיז אותי בתחרות. וזה צמד המילים שחזר כמו מנטרה בתוכנית, הן מפיהם של חלק מהמתחרים ובעיקר מפיהם של השופטים (של השופטת במיוחד). בעיקר לאחר שהוקדשה תוכנית להכנת  סוג אוכל שכונה כך ואני מתכוון לצמד המילים "אוכל מנחם".

אוכל מנחם הוא תרגום מאנגלית של המושג comfort food. ואתם יכולים לקרוא כאן את המשמעות הפסיכולוגית של המונח באנגלית.

נוותר כאן על ההגדרות המילוליות והפסיכולוגיות ואומר בצורה אינטואיטיבית שידועה לכל אחד - אכילה שלא לצורך ממשי אלא כדי למצוא נחמה באכילה. ולא הייתי מתחיל בכלל לדבר על זה, אילולא הדבר קשור לאחד הגורמים הפסיכולוגיים החזקים ביותר שמביאים אדם להשמנה.

הדבר מתחיל מינקותנו: אנחנו נופלים, מקבלים מכה, מתחילים לבכות, אמא נותנת משהו לאכול, בדרך כלל דבר מתיקה כמו סוכריה או שוקולד - כדי לנחם את הפעוט שיפסיק לבכות. טוב, לא כל אמא כמובן - יש כאלו שאינן מתיחסות ונותנות לפעוט לקום ולהפסיק לילל בעצמו, יש אמא שמחבקת, ויש אמא שנותנת "אוכל מנחם".

ואצל ילדים שקבלו "אוכל מנחם" כזה - נוצרת התנייה בין צער, עלבון, כאב וסבל לבין אוכל. וכשהפעוט גדל ונהיה לאיש הוא אוכל בעקבות כך שמישהו פגע בו או העליב אותו, או סתם אם נכשל במשהו.  וההתנייה הזו היא כאמור חלק נכבד ממה שמכוּנה "הראש השמן" - הגורם הפסיכולוגי מספר אחד לאכילת יתר ולהשמנה.

למה דומה ההתנייה הזו? המדען שהדגים לראשונה התנייה למזון היה רוסי בשם פבלוב. הוא ביצע את אחד הניסויים הקלאסים בענף מחקר המכונה פסיכו-ביולוגיה.

פבלוב השמיע לכלבים צלצול פעמון זמן קצר לפני שנתן להם לאכול. במהרה נוצרה אצל הכלבים התנייה לאוכל בצלצול הפעמון. פבלוב הראה כי מיד עם הישמע הצלצול - בלוטות הרוק של הכלבים החלו להפריש רוק והקיבה שלהם החלה להפריש מיצי עיכול. הוא כינה את התגובה הזו לצלצול הפעמון רפלקס מותנה.

מקור ynet

רפלקס מותנה כזה נוצר אצל חלק ניכר של אנשים שמנים. רק את הפעמון מחליף צער, כאב וכדומה. אנשים כאלה אוכלים כרפלקס מנחם. וכיוון שהם כנראה זקוקים להרבה ניחומים, הם אוכלים ואוכלים ואוכלים.

אז עכשיו אתם מבינים מדוע זה לא חינוכי לדעתי להקדיש בטלוויזיה בפריים טיים תוכנית לעידוד התופעה של אוכל מנחם.  רבות מדובר על הצדדים הפסיכולוגיים המעודדים את תופעת האנורקסיה. מדוע לא מתייחסים לפסיכולוגיה של ההשמנה באותה חומרה? הורים, זו עשוייה להיות תוצאה של אוכל מנחם:

מקור dailymail1

ולסיום, עם יד על הלב - האם אתם אוכלים בשביל הנחמה?

***

הבלוג חשיבה חופשית מועמד לבלוג השנה בישרא-בלוג בקטגורית הדעה. 

מוזמנים להצביע חשיבה חופשית ולהשפיע כאן.