חשיבה חופשית

כבר כתבתי כאן בעבר על חלומות ועל החשיבות שהיתה להם עליי בנקודות מפתח בחיים. על תובנות מחלומות שגרמו לי לנפילת אסימון.

לפני ימים אחדים חלמתי חלום. זה היה מסוג החלומות שזוכרים אותם לפרטים וכשמתעוררים מהם ברור שהם לא היו סתם. אלא דרך של התת מודע לשדר מסרים למודע.

ואולי לא הייתי מספר לכם כאן על החלום, אלמלא הפוסט של רותי קוטלר, שבו שיתפה אותנו במחשבות החמצה כלשהי מהמסע שלה להודו.  

האמת שבשל התחושה שבחלום הזה ישנם מסרים חשובים עבורי, הפכתי בחלום הזה לפִּשְרוֹ במשך ימים אחדים. כעת אני מצטער על כך שלא רשמתי את תאריך החלום, כי אינני זוכר אם חלמתי אותו לאחר הפוסט של רותי, או לפניו. בכל אופן, לאחר נסיון לנתח מצאתי מכנה משותף בין החלום להרהורי המסע של רותי. החלטתי לשתף אתכם בחלום.

ובחלום אני עומד בראש הר גבוה ומגלה עמק עם נוף מעניין שלא ראיתיו לפני כן. ירדתי מספר מטרים לכיוון העמק והתיישבתי על סלע. בעיניי התחלתי לסרוק את מורד ההר, קטע אחר קטע, והתוותי בדמיוני מסלול ירידה אפשרי שאינו מאוד תלול כפי שנראה בתחילה.  קמתי ועמדתי על רגליי כדי להתחיל במסע הירידה מההר. אבל, עתה בעומדי, בזווית הראייה החדשה, הירידה נראתה כל כך תלולה ומסוכנת בקטעים מסויימים, שלא העזתי להמשיך לרדת יותר.

סובבתי על עומדי והתחלתי לעלות חזרה מהסלע אל ראש ההר. כשהגעתי לקו הרכס, רציתי לדעת מה השעה - אך שעון היד שלי אבד ונעלם. אני זוכר את המחשבות שצצו באותו רגע: היכן איבדתי את השעון? כיצד אסתדר עתה ללא השעון שאבד? ואת התובנה שאוכל לדעת מה השעה אם אסתכל בטלפון הנייד שלי. החלום הסתיים כאן. זכרתי את כל הפרטים כשהתעוררתי בבוקר, יחד עם צורך טורדני לפענח את המסר שבחלום. 

אז מה היה כאן?

המחשבה הראשונה הייתה שרציתי לגלות עולם חדש בעמק שלמרגלות ההר שניצבתי. כשישבתי על הסלע ותכננתי את המסלול ממרחוק, חשבתי שהמסלול אפשרי. אבל לבסוף לא אזרתי אומץ לרדת. אולי נתתי למוחי להיות מושפע יותר מהמבט שהתגלה בעמידה, לעומת המבט שנגלה בישיבה. מדובר כביכול בפחדנות. האם העלמות השעון מסמלת את תחושת ההחמצה. ההחמצה לרדת אל העמק. ואולי את אובדן האינטואיציה?

אולי ברגע שרציתי לרדת מההר הייתי צריך להמשיך גם במחיר אי הוודאות והסיכון? אולי הייתי מוצא פתרונות להתגבר על המכשולים כשהייתי מגיע אליהם? האם הייתי צריך להגיע למכשול בלתי עביר כדי להגיע למסקנה שאני צריך לשוב כלעומת שבאתי? ואולי זה מה שמסמל השעון - בזבוז זמן בנסיונות סרק?

אך מצד שני, בחרתי שלא לרדת אלא להישאר גבוה. אולי אני מפחד מ"ירידות" בחיים? ואולי אני צריך להסתכל על זה דווקא בצורה חיובית? ואולי תחושת ההחמצה המסומלת באבדן השעון צריכה להתחלף בהרגשה שהמעשה לא היה החמצה, כי נשארתי עם הטלפון הנייד - שנותן לי גם את תחושת הזמן וגם אינפורמציה נוספת שאין בשעון? 

אולי הייתי צריך להיות מודאג יותר אם לא היה לי אומץ לטפס על ההר, מאשר לרדת ממנו? אולי הטיפוס בהר מסמל את ההתקדמות בדרך הנכונה והירידה מסמלת דרך שגויה? 

ונזכרתי בשני הבתים הראשונים בשיר THE ROAD NOT TAKEN של רוברט פרוסט:

Two roads diverged in a yellow wood,

And sorry I could not travel both

And be one traveler, long I stood

And looked down one as far as I could

To where it bent in the undergrowth;

Then took the other, as just as fair,

And having perhaps the better claim

Because it was grassy and wanted wear,

Though as for that the passing there

Had worn them really about the same

מה דעתכם?

כידוע בלוג זה עוסק באמיתות מול אמונות ומנסה להפריד ביניהם. קיימת כמובן בעיה בהגדרת אמיתות, כי רבים רואים באמונה כאמת שלהם. המדע הוא הדבר הקרוב ביותר להגדרת האמת - כי הוא אינו מבוסס על אמונות (שאנשים נתלים בהן "כדברי אלוהים חיים", ונראה שקשה יותר להזיז אנשים מאמונות מאשר לטוס במהירות האור).

 בניגוד לאמונות, המדע מתעדכן ואפילו שולל מסקנות קודמות, כאשר מתגלים ממצאים חדשים בעזרת שיטות וטכנולוגיות חדשות ומדויקות יותר.

המאמינים נתלים בכך שהאמונות שלהם תמיד יהיו שרירות וקיימות (כל עוד המדע לא הפריך אותן ויש כאלה שימשיכו להאמין גם אם המדע סתר את אמונתם). הם מאמינים שיום יבוא והמדע יוכיח את האמונות. משל למה הדבר דומה? נניח אתם רואים ילד זר שחמק מכם ברחוב ומחליטים ששמו משה. אם לא תמצאו את הילד לשאול לשמו - לא ניתן להוכיח או להפריך את הטענה שזהו אכן שמו.

 תופעות מיסטיות (המכונות על-טבעיות), בדרך כלל אינן יכולות להיות מוסברות על ידי המדע, ולכן נחשבות על ידי רבים ללא רציונליות - בעיקר לאלה שלא חוו אותן בעצמם. רבים יהיו אולי מוכנים להאמין בקיומן רק אם הם עצמם יחוו בתופעות האלה, גם אם אין להן כרגע הסבר רציונלי.

 ומה יקרה לכם אם תחוו בתופעה "על -טבעית"? האם תוכלו להבחין אם מדובר במציאות או דמיון? האם תוכלו להבחין אם היה הדבר במציאות או שהיה זה רק חלום?

 אז אם אתם נתקלים במצב שכביכול נראה לכם לאחר מכן כחלום, ויש בו אחד משלושת הסממנים שציינתי - אז אתם כנראה לא חלמתם. אולי גם לא הייתם במציאות, אבל הייתם במציאות אחרת. נסו להתרכז בשקט ואולי תזכרו במצבים כאלה שחוויתם.

 בסדרה בת שתי כתבות (זו והבאה) אשתף אתכם במצבים כאלה שחוויתי אני, מהקל אל הכבד - מצבים שאני מכנה אותם " ביקור במקום אחר". לאחר שחלקכם יאמרו - לא אפשרי! אתאר לכם ניסויים מדעיים מבוקרים שהוכיחו את האפשרות הזו לפחות לגבי אדם אחד. ואם יש אחד כזה בוודאות, יש כנראה עוד אחרים כמוהו.

להיות כאן ושם

המדריך שלי לשעבר לדוקטורט היה מרבה להירדם בהרצאות בכנסים ובסמינרים של תלמידים. אך להפתעת כולם,  ידע לחזור על כל דברי המרצים בסוף ההרצאה בדיוק מפליא.

 שאלו את רעייתי והיא תאשר לכם שלעיתים נופלת עלי תרדמה כבדה כאשר אנו צופים בהצגת תיאטרון (בעיקר כאשר אני לאחר יום עבודה מעייף). אבל אני לא באמת ישן. אני נמצא "במקום אחר" שבו אני רואה אירוע שאינו קשור כלל וכלל להצגה, לא סתם רואה - אני משוכנע שאני נמצא שם. אבל כשאומרים לי הסובבים בחיוך "ישנת טוב, הא?", אני מפתיע אותם ומספר להם כל מה שנאמר והתרחש בהצגה.

 יש לי הסבר לכך, שאין אני מבין מדעית את המנגנון שלו - קיימת הפרדה בין חוש הראיה והשמיעה שלי. בשמיעה אני נמצא במציאות, אבל בראיה אני עשוי להמצא במציאות אחרת.

חוויה מיסטית ביום כיפור - חוויה מחוץ לזמן ולמקום

כבר סיפרתי לכם באחד הפוסטים הקודמים שיש לי זכרונות מדוייקים ומאומתים על ידי המבוגרים מגיל ממש צעיר. כעת אספר על חווית ילדות יוצאת דופן הזכורה לי. גם אם רבים מכם עשויים לפקפק בנכונות הדברים. אני זוכר כאילו היה זה אתמול - בגיל כמעט שש, אבא שלי לקח אותי ביום כיפור, לבית הכנסת הגדול בעיר (אז עיר יחסית קטנה). אבא שלי אדם חילוני בהכרה מלאה, אך לקח אותי בחגי תשרי לבית הכנסת. לא יודע מה הסיבה, הוא עצמו לא התפלל. הוא אף פעם לא הלך יותר לשם לבדו.

 בערב יום כיפור, בית הכנסת המרכזי היה הומה אדם. לא היו מקומות ישיבה ואני לא יכולתי לראות דבר, מלבד טליתות ותקרת הבית. רגלי כאבו מעמידה ולא היתה לי סבלנות להשאר. לפיכך, יצאנו לסבב בתי כנסת בעיר, כדי למצוא אחד צפוף פחות עם מקום ישיבה. גם האחרים היו צפופים מאד ולבסוף אבא שלי הוליך אותי לעבר אחד נוסף, שבו הבטיח לי שיהיה מקום ישיבה.

 ירדנו שלוש מדרגות ואנו עומדים בקצה מרכז אולם מלבני (בצלע הארוכה שלו). אני מימין לפתח, אוחז בידו של אבי שעומד לשמאלי. קירות האולם לבנים בוהקים באור חזק. אין בו חלונות ולא מקור תאורה. לא מנורות ונברשות המאפיינים בתי כנסת, גם לא ארון קודש. משמאלנו, במרכז האולם, שלוש שורות כסאות לבנים. אף לא אחד יושב עליהם. משמאלנו ומימיננו פזורים עשרה "אנשים" עם גלימות ארוכות לבנות, הדוקות לגופם ושיער ראשם לבן ארוך. כל אחד עומד במקום אחר, גופם פונה לכיוונים שונים ובזוויות שונות.

 מספר ימים אחר כך, עברתי שוב עם אבא שלי בקטע הרחוב הזה וחיפשתי את פתח הכניסה ההיא. כמובן, ראיתי רק חנויות. שאלתי אותו אם הוא זוכר כיצד עשינו סבב בתי כנסת ביום כיפור. הוא ענה לי בחיוב. כששאלתי אותו איפוא נעלם בית הכנסת האחרון שהיה כאן, הוא הסתכל עלי בתמיהה ושאל איזה בית כנסת. חזרתי על מה שראינו בו לפני מספר ימים. הוא הסתכל עלי במבט כזה, כאילו ירדתי מדעתי ואמר שבוודאי חלמתי. ואני כועס עליו, בטוח שזה היה, לא מבין כיצד הוא שכח. כשגדלתי, כל פעם שעברתי בקטע הרחוב הזה, חיפשתי את פתח האולם הנעלם...

אינני יכול להסביר מה משמעות החזיון שראיתי, אך הוא חרוט חזק במוחי שנים רבות לאחר מכן.

 בשיחה שהייתה לי בנושא, מישהו העלה את האפשרות שבנוסף לעולם בו אנחנו מתקיימים, קיימים גם עולמות מקבילים. בעולמות המקבילים האלה יכולות הסיטואציות להיות זהות לאלה שביקום שלנו, יכולות להיות עם שינויים קלים, עם שינוייים משמעותיים יותר, או שונות בתכלית השינוי.

בהחלט נשמע כמדע בדיוני, אבל פיזיקאים מודרנים מכובדים יכולים לקבל זאת כאפשרות.

קיימות עדויות מדעיות אמפיריות וחישוביות התומכות בקיום יקומים מקבילים - עדויות הנתמכות גם על ידי מכאניקת הקוונטים. אחת התורות המרכזיות בפיזיקה המודרנית. 

יקומים מקבילים. מקור: הידען 

ואת הכל עדיין לא סיפרתי. אך על זאת אכתוב בכתבה השניה. אלה שמתעניינים בנושא ואינם רוצים להחמיץ את ההמשך - מוזמנים להצטרף כמנויים לבלוג.

 תוספת עריכה:

יש מי שנותן דעתו לבלתי מובן

יש מי שאצלו הבלתי מובן פשוט אינו קיים

ויש מי שמתייחס לבלתי מובן ומנסה לחקור אותו.

ראשית אני רוצה לציין שקופת חולים כללית פרסמה שלשום כתבה "רופא ושמו קפה" של ד"ר שמואל גבעון וד"ר דנה פלורנטין  - כתבה דומה לכתבה שפרסמתי כאן על נפלאות הקפה. אהה, הקדמתי אותם

לצערי הפוסט "ניסויים בבעלי חיים - התעללות?" לא זכה בביקורים רבים, למרות הנושא הטעון והמעורר מחלוקת. בפוסט אני מתאר את צידי המטבע ובסופו את דעתי האישית, המבוססת על נסיוני האישי.

היכן כל האנשים המוחים נגד "התעללות" בבעלי חיים? אני די מאוכזב שהם לא קראו את הכתבה הזו. יתכן והפוסט הזה לא הגיע לידיעתם. אך עדיין לא מאוחר - ניתן לקרוא אותו כאן. למי שרוצה להגיב בנושא, אנא הגיבו שם ולא בפוסט הנוכחי.

וכעת נעבור לענייני החלומות.

 *** 

משמעות החלום ידועה והיא ענף בתחום הפסיכולוגיה. לפי אחת הגישות, החלום הוא דרך של התת-מודע להביא דברים לידיעת המודע.

אינני פסיכולוג ורבים החלומות שלי שאין בהם שום מסר והגיון. לפחות אני לא מוצא בהם כאלה. אבל, אספר לכם שכשהייתי על פרשת דרכים בחיי לפני למעלה מעשור. חלמתי שני חלומות ברורים יום לאחר יום - הם הביאו לנפילת אסימון ולהסתכלות אובייקטיבית על המצב ופתרונו. לא אפרט מה הייתה פרשת הדרכים, אבל אספר כאן על שני החלומות.  

חלום אחד:

אני מוצא עצמי מסתובב עם חברים וחברות בקמפוס גבעת רם באוניברסיטה העברית, שבו למדתי בעבר. אנחנו מסתובבים "שעות" בשבילי הקמפוס, ולא מצליחים למצוא את שער היציאה. פתאום הגענו למתקן כמו בלונה פארק, של מטוסים הממריאים ומסתובבים במעגל. בחלום העלתי את המטוס שלי גבוה מעל כולם ואז ראיתי היכן שער היציאה. כשהתעוררתי הבנתי שכדי למצוא את "השער" בחיים, צריך גם מבט מלמעלה.

חלום שני:  

אני יוצא מהבית ומוצא ברחוב מיקרוסקופ ושק אביזרים הכולל הרבה סליידים מזכוכית, עם דגימות של פרחים, כנפי פרפרים ועוד. מכיוון שהמיקרוסקופ והאביזרים אינם שלי, המשכתי מעט בדרכי - עד שבשל סקרנותי, התחרטתי ושבתי ליטול את המיקרוסקופ והשק, להסתכלות מחודשת לעומק. כששבתי למקום, המיקרוסקופ נעלם וראיתי צל חולף של אדם שכבר לקח אותו. המשך החלום היה מרדף אחרי האיש שנעלם, במבוכים, במשרדים עם דלתות נעולות, במדרגות נעות ובתחנת רכבת. התעוררתי לפתע משנתי מבלי שהצלחתי למצוא את המיקרוסקופ. החלום הזה אותת לי שאני צריך לעשות התבוננות מיקרוסקופית על עצמי. וגם שצריך לנצל בחיים חלון הזדמנויות, שיסגר בקרוב.

שני החלומות האלה הביאו אותי להסתכלות אחרת וליציאה מוצלחת מפרשת הדרכים. דבר שאולי גם עשרים ישיבות פסיכותראפיה עם פסיכולוג או קוצ'ר לא היו עוזרות. 

פעם גם "השתתפתי" בחלום של מישהו אחר ויכולתי לחלוק איתו אחר כך רשמים על החלום המשותף. קצת קשה להבין את זה. אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר.

***

במחקר שנערך והתפרסם לפני כמה עשרות שנים, נשאלו אנשים רבים האם הם חולמים בשחור-לבן, או בצבעים כמו בחיים. תוצאות המחקר היו שלמעלה מ-60% חלמו בשחור-לבן. נמצא גם מתאם בין ה- IQ שלהם לבין צבעי החלום. אנשים אינטליגנטים חלמו לרוב בצבעים.

לפני מספר שנים פורסם מחקר דומה שנערך לאחרונה והתוצאות היו שונות לגמרי: 95% חולמים בצבעים. עורכי המחקר הגיעו למסקנה שההבדל בין תוצאות שני המחקרים נובע מכך שבזמן שנערך המחקר הקודם - הסרטים ושידורי הטלוויזיה היו בשחור-לבן. המסקנה אינה מוכחת, אך נשמעת הגיונית.

האם אתם חולמים בצבעים או בשחור לבן?

ובהקשר למשמעות הצבעים עצמם שרואים בחלום: פותרי חלומות מקצועיים (שזה ענף בפסיכולוגיה) קובעים שעצמים מסויימים שמופעים בחלומות מסמלים דברים. למשל נחש מסמל מין. כמו כן הם טוענים שיש משמעות להופעת צבעים שונים בחלום, למשל:  

שחור

הצבע השחור בחלום מסמל את הלא מוכר, מסתורין, חושך, מוות וסכנה.

אפור

האפור בחלום מסמל חששות, פחד, דכאון ובלבול. 

כחול

כחול בחלום מסמל את השמים, החוכמה, זכות, מחשבה על נצח, דבקות במטרה, נאמנות ופתיחות.   

חום

הצבע החום בחלום מסמל גשמיות, מעשיוּת, שמרנות, ביתיות, נוחות פיזית ונהנתנות.    

ירוק

הצבע הירוק מסמל בחלום רוגע, בריאות, חיוניות ומרץ, תקווה, פוריות, חיבור לטבע, ועושר. 

טורקיז

צבע הטורקיז מסמל בחלום עצמה וגבריות.

אדום
הצבע האדום בחלום מסמל בעיות רפואיות וגעגועים.

צהוב
הצבע הצהוב בחלום מסמל שני כיוונים: חיובי ושלילי. מצד אחד - הוא מסמל אנרגיה, הרמוניה, ואושר. ומצד שני הוא יכול לסמל פחד, אזהרה, או מחלה.

כתום
הצבע הכתום בחלום מסמל חיים, תקווה, ידידות, ואופקים רחבים.

ורוד
הצבע הורוד מסמל בחלום אהבה, מתיקות וחיבה.

ורוד עז
צבע ורוד חם בחלומות מסמל תשוקה, סקס ומשיכה פיזית.  

סגול
הצבע הסגול בחלום מסמל התמסרות מצד אחד, וכן אהבה וטוב לב, מצד שני.

כסף
צבע הכסף מסמל געגועים. 

זהב
צבע הזהב בחלום מסמל עושר, ריפוי ורוחניות.

לבן
הצבע הלבן כולל בו את כל הצבעים ולכן הוא מסמל שלמות, טוהר, תמימות והשראה.

אינני יודע כמה נכונות הקביעות האלה וזה נתון לשיפוטכם האישי.

בכל אופן  את החלומות שלי אני רואה בצבעים ריאליסטים כמו בחיים. אף פעם לא זכורים לי צבעי הזהב או הכסף.

יש אנשים הטוענים שאף פעם לא חולמים. זה לא נכון - הם פשוט אינם זוכרים את החלומות. מי שאין לו שנת חלום ימות תוך שבועות ספורים. החלום הוא הכרחי לשמירת הבריאות הפיזית והנפשית.

שיהיו לכם חלומות נעימים.

הפוסט הבא יעסוק בנושא: "מה יש לצבעים וצורות לומר על האישיות שלך?"

יהיו שם שני מבחנים מכוונים, שבעזרתם תוכל/י ללמוד על אישיותך תוך שתי דקות. תוצאות מדהימות. תנסו ואולי גם אתם תחשבו כך. נשאלת גם השאלה, האם יש בכלל צורך בבחינות אישיות של שאלונים בני 500 שאלות?

*** 

לבסוף אני רוצה להזכיר כאן את קיומו של הבלוג השני שלי.

הבלוג השני, החדש יותר, אינו זוכה עדיין לביקורים כמו הבלוג הזה.

השבוע פרסמתי בו פוסט סאטירי עשיר ומגוון.

כדאי, כדאי להכנס.

***

הפוסט הזה היה השראה לנושא החם של סופ"ש.

האמת שהופתעתי

תודה למערכת