חשיבה חופשית

יש אנשים במאה העשרים ואחת

שרוצים לעלות במעלית

ובמקום ללחוץ על החץ למעלה

הם לוחצים על החץ למטה

כדי אותה להוריד

וכשהמעלית מגיעה

הם מתפלאים או מתרגזים 

שבמקום לעלות הם יורדים.

יש אנשים במאה העשרים ואחת
שאינם מבינים שבחיים

כמו במעלית

כשמושכים למטה

יורדים.

יש אנשים במאה העשרים ואחת

שנכנסים  למעלית

גם אם אינה נוסעת לכיוון הנכון.

יש אנשים במאה העשרים ואחת

שאין להם כיוון

גם אם חושבים שיודעים הם 

לאן פניהם מועדות

ובמעלית החיים

הם מבולבלים, מוּבלים

נגררים.

יש אנשים במאה העשרים ואחת

שאינם יכולים לעלות

מבלי לרדת תחילה

מדוע, מדוע כה קשה

ללחוץ על הכפתור הנכון?

על חלומות ומשמעותם כבר כתבתי בעבר וציינתי שני חלומות משמעותיים שהופיעו בפרשת דרכים בחיי. החלומות ההם היו במקום והם שימשו לי מגדלור להגיע לחוף מבטחים.

מדוע אני מקדיש פוסט נוסף ובלתי מתוכנן זה? הסיבה כמובן היא שוב חלום. ובכלל באחרונה, גם בכתיבת הפוסטים בבלוג זה, אני מקבל לעיתים אותות לכתיבת פוסט זה או אחר - האותות האלה הם חלומות. אז אמנם בחלומות האלה החולם הוא בעצם המחבר והחווה וגם המוציא לפועל, ולכן ניתן לומר שבחלומות אין כל אותות חיצוניים. הם נובעים מתוך החולם עצמו לעצמו. אבל, כאשר בחלום החולם מקבל פתרון לבעיה בלתי פתירה כביכול, או כאשר החולם מקבל בחלום אות או רמז לבאות (והדברים אכן מתגשמים, אחד לאחד), נוצרת ההרגשה שזו עזרה חיצונית. לגבי נכונות המשפט האחרון , קיים ויכוח בין אלה שמחשיבים עצמם לרציונאלים לבין אלה שנחשבים לא רציונאלים בעיני הראשונים.

אז לפני ימים אחדים חלמתי חלום מוגדר וברור. את החלום והמחשבות שהחלום עורר אתאר עתה לפניכם. אבל כאשר חשבתי מהו באמת המסר מהחלום הזה, המחשבה הראשונה שעלתה במוחי היתה אחת ופשוטה בתכלית - זה היה אות לכתיבת פוסט זה - לשתף את קוראי בדילמות מקצועיות שמעסיקות את התת-מודע שלי. 

מקור: קפה דה מרקר

והרי החלום: אני ניצב באולם גדול (לא אחד מהמוכרים לי מחיי יומיום) ונושא הרצאה בפני סטודנטים, על הנדסה גנטית בחיות. על הנושא עצמו כבר כתבתי את הסיבות והיתרונות שבפיתוח טכנולוגיה כזו בפוסט עולם ההנדסה של החיות המאונשות. למעשה אני מרצה על הנושא הזה במציאות כבר 14 שנה בקורס שאני מעביר באוניברסיטה. האמת שזהו קורס די מבוקש אשר מעניין סטודנטים רבים.  

בעודי עומד ונושא את ההרצאה בחלום, קמה לפתע מבין הקהל פרופסורית בגמלאות מהחוג שלי. מבקשת סליחה ומציינת שהיא חייבת להפריע לרגע למהלך השיעור, כי יש לה דבר חשוב להגיד. מבלי לקבל את רשותי, פנתה אל קהל הסטודנטים ונשאה במשך כדקה ביקורת כנגד שימוש בהנדסה גנטית בחיות. לאחר מכן עזבה את האולם בהפגנתיות וללא אומר.

לפני שאני מספיק להתאושש מתדהמתי ולהוציא הגה, מתחילים לקום התלמידים ובזה אחר זה עוזבים את האולם. אני זוכר את תחושת ההלם והזעם על הפרופסורית בדימוס שהתערבה בשיעור שלי ללא רשות, מעשה לא יעשה, וכן על אפקט הדומינו שהיא יצרה בקרב הסטודנטים שראו ברובם סיבה למסיבה ותו לא. כשנשארתי ללא תלמידים, יצאתי גם אני מהאולם ואני רואה קבוצה קטנה מתלמידי שמחה וצוהלת במדשאה על החופשה הבלתי צפויה שקיבלו או בעצם נטלו לעצמם מהשיעור. כשעברתי לידם סיננתי: חומר ההרצאה של היום יכלל בבחינה ויהיה עליכם להשלים אותו בעצמכם. שמתי לב שחיוכו של אחד התלמידים נמחק ועזבתי את המקום ביודעי שהידיעה תועבר במהירות לכולם.

כשהתעוררתי התחלתי להרהר במשמעות החלום. ראשית תהיתי בליבי מדוע דווקא אותה פרופסורית התערבה בהרצאה? הרי המחקר שלה עצמה נערך על מאות ארנבות במשך עשרות שנים, ואפילו הניב תרופה חדשה המיוצרת היום על ידי חברת התרופות טבע. אז איזו זכות יש לה בכלל להתערב בשיעור שלי העוסק בחיות מהונדסות כמודלים למחלות באדם ולפיתוח תרופות מצילות חיים? רשמתי לעצמי את המילה צביעות. 

היא עצמה גורמת בחיות למחלה באמצעים כירורגים או כימיים,  לעומת זאת בהנדסה הגנטית, נולדות חיות עם פגם גנטי אנושי כמו אצלנו - לא גורמים לחיה ייסורים על ידי אמצעים מכניים או כימיים, אלא חיקוי מחלה כמו באדם, המאפשר עבודה במערכת מחקרית מודרנית וממוקדת יותר. אז רשמתי לעצמי את המילה קינאה. 

ואז חשבתי מדוע חלמתי על אותה פרופסורית מבין כל הנפשות הפועלות בחוג?

הרי רבים הפרסונות בחוג, שכאותה פרופסורית  נחמדה מאוד כלפי חוץ מאחורי הגב מלאים באגו ובתככים. היא לא פחות נחמדה מהאחרים. אז מדוע דווקא היא?  הורדתי מהרשימה את אלו שאינם עורכים ניסויים בבעלי חיים ונשארתי עם רשימה מצומצמת יותר. אבל, לא הגעתי להסבר ודאי. אולי משום שהיא כבר פרופסור אמריטוס (בגימלאות) ולכן כבר אינה יכולה להשתתף יותר בוועדות קובעות מדיניות?  רשמתי לעצמי את המילה תסכול.

אז מה יש לנו כאן בינתיים? צביעות, קינאה, תסכול ותככים. אבל כל התכונות האלה קיימות אצל רבים אחרים, אפילו בקנה מידה גלובלי מחוץ לאוניברסיטה. אמנם אצלה קיים פער גדול במיוחד בין הנחמדות לתככנות אבל חייבת להיות סיבה עמוקה יותר לחלום.

בוודאי אתם חושבים שעל הכי טריוויאלי איני חושב. כי וודאי יש לי יסוריי מצפון על מחקרים בחיות. אני זוכר שאחד מתלמידי חלם פעם על מותו ושהוא נשלח לגיהנום - לגן העדן של עכברי והחולדות הניסוי. שם החיות עשו לו גיהנום. אך, אומר לכם קבל עם ועדה - אין לי כל יסורי מצפון. במחקריי נעשה המינימום הדרוש למטרות הצלת חיי אדם, באמצעים המבוקרים על ידי ועדה ציבורית מקצועית. כל אחד מכם שנוטל אנטיביוטיקה או אופטלגין או כל תרופה אחרת - לא היה יכול להשתמש בהן אם לא נוסו קודם בבעלי חיים. הסיבה שבגללה חלק מהציבור מתנגד לניסוי בחיות, היא חוסר ידע ודמוניזציה שעושות אגודות שאינן בוחלות להפיץ גם שקרים וכזבים. כתבתי על כך פוסט כאן.

אם כך גם זו אינה הסיבה לחלום.

נשארתי עם סוף החלום שבו הודעתי לסטודנטים שעתה יצטרכו להשלים את חומר הלימוד בעצמם וכי הוא יכלל בבחינה. בקורס הספציפי שאני מעביר, החלפתי השנה את מתכונת הערכה על הקורס. במקום עבודה, השנה התלמידים נבחנו לראשונה בכתב במועד א' וכיוון שציוני הבחינה היו נמוכים יחסית, חלקם ניגשו לבחינה בעל פה במועד ב'.

אם במציאות התלמידים היו עוזבים את השיעור במחאה כמו בחלום, לא היה לכך מחיר בשיטה של כתיבת עבודות, ואילו כאשר הם צריכים להבחן בבחינה על כל החומר הנלמד, לפעולת מחאה יש מחיר כבד - לימוד עצמי של החומר. בסופו של דבר אני חושב שהחלום העלה אצלי בעצם את השאלה עד כמה הסטודנטים צריכים להיות מעורבים בחומר הנלמד? והמסקנה היא שמלבד קורסי החובה, לתלמידים יש זכות בחירה של קורסים, אבל אין להם זכות לקבוע למרצה  מה ילמד או לא ילמד בקורס. גם למרצים אין זכות להתערב בחומר הלימוד של משנהו. 

לאחר פשפוש נוסף וטיול בין תת-ההכרה לענייני אקטואליה נפל לי האסימון. לאחרונה מתנהל דיון ציבורי על סגירת חוגי לימוד מסויימים באוניברסיטאות, שאינם נראים לחלק מהציבור כראויים להמשך קיום - בגלל פוליטיזציה של חומר הלימודים. וחשבתי עד כמה צבועים כל הקולות הקוראים לסגירת חוגים (החוג לממשל ופוליטיקה באוניברסיטת בן גוריון והחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב), וזאת כאשר אוניברסיטאות בר-אילן ואריאל יכולות לעשות פוליטיזציה הפוכה בכל תחומי הלימוד, מאז ימים ימימה, ושם אין קול ואין מצפצף. ונזכרתי במילים שנרשמו אצלי בחלום: צביעות, קינאה, תסכול, תככים.

החלום הזה בא בצל הדיון בנושא על ידי המועצה להשכלה גבוהה בלחץ של ציבור מסוים. המחלקה בבן גוריון לא תסגר וטוב שכך. באקדמיה חייבים להשמר פלורליזם, זכות חופש הדיבור והלימוד. אין על אף גוף הזכות לבקר תכני לימוד אקדמאיים ובתנאי שהם נלמדים ברמה ובשיטות אקדמיות.

בניגוד לבתי הספר שבהם נכפית תוכנית לימודים על ידי משרד החינוך, אין מקום לכך באוניברסיטאות שהינן אוטונומיות במדינות דמוקרטיות. לסטודנט בניגוד לתלמיד תיכון יש את זכות הבחירה. באוניברסיטת בר אילן למשל, הלומד לימודי כימיה חייב להבחן במספר קורסים בנושאי דת ויהדות. מדוע מחייבים אותו בכך, הרי בא ללמוד כימיה? בר אילן שהיא אוניברסיטה דתית החליטה שזו המדיניות. לכן על התלמיד לקבל את הדין או לבחור באוניברסיטה אחרת. כנ"ל לגבי בחירת חוגי הלימוד והקורסים.

כידוע בלוג זה עוסק באמיתות מול אמונות ומנסה להפריד ביניהם. קיימת כמובן בעיה בהגדרת אמיתות, כי רבים רואים באמונה כאמת שלהם. המדע הוא הדבר הקרוב ביותר להגדרת האמת - כי הוא אינו מבוסס על אמונות (שאנשים נתלים בהן "כדברי אלוהים חיים", ונראה שקשה יותר להזיז אנשים מאמונות מאשר לטוס במהירות האור).

 בניגוד לאמונות, המדע מתעדכן ואפילו שולל מסקנות קודמות, כאשר מתגלים ממצאים חדשים בעזרת שיטות וטכנולוגיות חדשות ומדויקות יותר.

המאמינים נתלים בכך שהאמונות שלהם תמיד יהיו שרירות וקיימות (כל עוד המדע לא הפריך אותן ויש כאלה שימשיכו להאמין גם אם המדע סתר את אמונתם). הם מאמינים שיום יבוא והמדע יוכיח את האמונות. משל למה הדבר דומה? נניח אתם רואים ילד זר שחמק מכם ברחוב ומחליטים ששמו משה. אם לא תמצאו את הילד לשאול לשמו - לא ניתן להוכיח או להפריך את הטענה שזהו אכן שמו.

 תופעות מיסטיות (המכונות על-טבעיות), בדרך כלל אינן יכולות להיות מוסברות על ידי המדע, ולכן נחשבות על ידי רבים ללא רציונליות - בעיקר לאלה שלא חוו אותן בעצמם. רבים יהיו אולי מוכנים להאמין בקיומן רק אם הם עצמם יחוו בתופעות האלה, גם אם אין להן כרגע הסבר רציונלי.

 ומה יקרה לכם אם תחוו בתופעה "על -טבעית"? האם תוכלו להבחין אם מדובר במציאות או דמיון? האם תוכלו להבחין אם היה הדבר במציאות או שהיה זה רק חלום?

 אז אם אתם נתקלים במצב שכביכול נראה לכם לאחר מכן כחלום, ויש בו אחד משלושת הסממנים שציינתי - אז אתם כנראה לא חלמתם. אולי גם לא הייתם במציאות, אבל הייתם במציאות אחרת. נסו להתרכז בשקט ואולי תזכרו במצבים כאלה שחוויתם.

 בסדרה בת שתי כתבות (זו והבאה) אשתף אתכם במצבים כאלה שחוויתי אני, מהקל אל הכבד - מצבים שאני מכנה אותם " ביקור במקום אחר". לאחר שחלקכם יאמרו - לא אפשרי! אתאר לכם ניסויים מדעיים מבוקרים שהוכיחו את האפשרות הזו לפחות לגבי אדם אחד. ואם יש אחד כזה בוודאות, יש כנראה עוד אחרים כמוהו.

להיות כאן ושם

המדריך שלי לשעבר לדוקטורט היה מרבה להירדם בהרצאות בכנסים ובסמינרים של תלמידים. אך להפתעת כולם,  ידע לחזור על כל דברי המרצים בסוף ההרצאה בדיוק מפליא.

 שאלו את רעייתי והיא תאשר לכם שלעיתים נופלת עלי תרדמה כבדה כאשר אנו צופים בהצגת תיאטרון (בעיקר כאשר אני לאחר יום עבודה מעייף). אבל אני לא באמת ישן. אני נמצא "במקום אחר" שבו אני רואה אירוע שאינו קשור כלל וכלל להצגה, לא סתם רואה - אני משוכנע שאני נמצא שם. אבל כשאומרים לי הסובבים בחיוך "ישנת טוב, הא?", אני מפתיע אותם ומספר להם כל מה שנאמר והתרחש בהצגה.

 יש לי הסבר לכך, שאין אני מבין מדעית את המנגנון שלו - קיימת הפרדה בין חוש הראיה והשמיעה שלי. בשמיעה אני נמצא במציאות, אבל בראיה אני עשוי להמצא במציאות אחרת.

חוויה מיסטית ביום כיפור - חוויה מחוץ לזמן ולמקום

כבר סיפרתי לכם באחד הפוסטים הקודמים שיש לי זכרונות מדוייקים ומאומתים על ידי המבוגרים מגיל ממש צעיר. כעת אספר על חווית ילדות יוצאת דופן הזכורה לי. גם אם רבים מכם עשויים לפקפק בנכונות הדברים. אני זוכר כאילו היה זה אתמול - בגיל כמעט שש, אבא שלי לקח אותי ביום כיפור, לבית הכנסת הגדול בעיר (אז עיר יחסית קטנה). אבא שלי אדם חילוני בהכרה מלאה, אך לקח אותי בחגי תשרי לבית הכנסת. לא יודע מה הסיבה, הוא עצמו לא התפלל. הוא אף פעם לא הלך יותר לשם לבדו.

 בערב יום כיפור, בית הכנסת המרכזי היה הומה אדם. לא היו מקומות ישיבה ואני לא יכולתי לראות דבר, מלבד טליתות ותקרת הבית. רגלי כאבו מעמידה ולא היתה לי סבלנות להשאר. לפיכך, יצאנו לסבב בתי כנסת בעיר, כדי למצוא אחד צפוף פחות עם מקום ישיבה. גם האחרים היו צפופים מאד ולבסוף אבא שלי הוליך אותי לעבר אחד נוסף, שבו הבטיח לי שיהיה מקום ישיבה.

 ירדנו שלוש מדרגות ואנו עומדים בקצה מרכז אולם מלבני (בצלע הארוכה שלו). אני מימין לפתח, אוחז בידו של אבי שעומד לשמאלי. קירות האולם לבנים בוהקים באור חזק. אין בו חלונות ולא מקור תאורה. לא מנורות ונברשות המאפיינים בתי כנסת, גם לא ארון קודש. משמאלנו, במרכז האולם, שלוש שורות כסאות לבנים. אף לא אחד יושב עליהם. משמאלנו ומימיננו פזורים עשרה "אנשים" עם גלימות ארוכות לבנות, הדוקות לגופם ושיער ראשם לבן ארוך. כל אחד עומד במקום אחר, גופם פונה לכיוונים שונים ובזוויות שונות.

 מספר ימים אחר כך, עברתי שוב עם אבא שלי בקטע הרחוב הזה וחיפשתי את פתח הכניסה ההיא. כמובן, ראיתי רק חנויות. שאלתי אותו אם הוא זוכר כיצד עשינו סבב בתי כנסת ביום כיפור. הוא ענה לי בחיוב. כששאלתי אותו איפוא נעלם בית הכנסת האחרון שהיה כאן, הוא הסתכל עלי בתמיהה ושאל איזה בית כנסת. חזרתי על מה שראינו בו לפני מספר ימים. הוא הסתכל עלי במבט כזה, כאילו ירדתי מדעתי ואמר שבוודאי חלמתי. ואני כועס עליו, בטוח שזה היה, לא מבין כיצד הוא שכח. כשגדלתי, כל פעם שעברתי בקטע הרחוב הזה, חיפשתי את פתח האולם הנעלם...

אינני יכול להסביר מה משמעות החזיון שראיתי, אך הוא חרוט חזק במוחי שנים רבות לאחר מכן.

 בשיחה שהייתה לי בנושא, מישהו העלה את האפשרות שבנוסף לעולם בו אנחנו מתקיימים, קיימים גם עולמות מקבילים. בעולמות המקבילים האלה יכולות הסיטואציות להיות זהות לאלה שביקום שלנו, יכולות להיות עם שינויים קלים, עם שינוייים משמעותיים יותר, או שונות בתכלית השינוי.

בהחלט נשמע כמדע בדיוני, אבל פיזיקאים מודרנים מכובדים יכולים לקבל זאת כאפשרות.

קיימות עדויות מדעיות אמפיריות וחישוביות התומכות בקיום יקומים מקבילים - עדויות הנתמכות גם על ידי מכאניקת הקוונטים. אחת התורות המרכזיות בפיזיקה המודרנית. 

יקומים מקבילים. מקור: הידען 

ואת הכל עדיין לא סיפרתי. אך על זאת אכתוב בכתבה השניה. אלה שמתעניינים בנושא ואינם רוצים להחמיץ את ההמשך - מוזמנים להצטרף כמנויים לבלוג.

 תוספת עריכה:

יש מי שנותן דעתו לבלתי מובן

יש מי שאצלו הבלתי מובן פשוט אינו קיים

ויש מי שמתייחס לבלתי מובן ומנסה לחקור אותו.

אני מחשיב עצמי לאדם רציונאלי. אך אני בטוח שכל אחד מכם נתקל בדברים שקשה להסביר בצורה רציונלית. במקרים כאלה נכנסות לפעולה "אמונות" שמנסות לעשות את החיים קלים. כן, לומר "יד אלוהים בדבר", או "זהו הגורל" או הקארמה - כל אלה הם דרכים קלות להסביר דברים בלתי מוסברים. אלה המתעבים כל מה שקשור לאמונות בלתי מוכחות ולאפשרות קיומם של דברים אל- או על-טבעיים, מסתפקים באימרה "לכל דבר יש הסבר רציונלי", והם מסוגלים לחיות בשלום עם חוסר הסבר רציונלי מצוי, כיוון שהם יוצאים מתוך נקודת הנחה כי קיים בכל מקרה הסבר כזה - גם אם אין אנחנו יודעים כרגע מהו. בזה מסתיים הענין מבחינתם.

יש דברים שאני ממש לא מבין אותם, אך חלקם ניתן לנתח בעזרת כלים פרוידיאנים ידועים. למשל, אתה יושב בתא שרותים אחד מתוך שישה, שכל אחד מהאחרים פנוי עם דלת פתוחה. מדוע תמיד יש מישהו שכשנכנס לשרותים, הוא חייב לבדוק את תא השרותים הסגור? חסר לו מקום? חמישה תאים עומדים לרשותו, אבל הוא חייב לנסות להכנס לתא הסגור. אז לפרויד וודאי היה הסבר לתופעה הזו.

אבל יש דברים אחרים, שאיך שלא אגלגל אותם, לא אמצא תשובה שתסביר אותם. בפוסט זה אשתף אתכם במספר מקרים בלתי מוסברים, מתוך עשרות שקרו לי. יתכן מאוד שדברים דומים קרו גם לכם, אך אתם מדחיקים אותם מתוך פחד, או מתוך חשש שהסביבה תתייחס אליהם כהמצאה במקרה הטוב, או שתסתכל עליכם כמי שראוי להשלח להסתכלות פסיכיאטרית דחופה.

מכיוון שאני מדען, אני מנסה למצוא הסברים רציונלים לתופעות בלתי רציונליות לכאורה. אבל כאשר קורים דברים בניגוד לחוקי הפיזיקה, גם מדענים של הפיזיקה המודרנית צריכים להמציא תיאוריות של קיום "יקומים מקבילים", או של חלקיקי בוּזוֹנים "אלוהיים", או תיאוריות של "מיתרים" (וכשדברים לא מסתדרים כל כך איתם - הם מעלים את מספר המיתרים וכדומה).

בין אם אתם יודעים על מה אני מדבר כאן ובין שלא, אתם בהחלט עשויים לחשוב שהתיאוריות "המדעיות" האלה (שרובן מבוססות על חישובים מתמטיים, אבל לעיתים גם על מספר הוכחות ומדידות ניסוייות) הן הזויות לא פחות מכל "אמונה" הזויה בעל-טבעי. זה לפעמים די מזכיר לי דוקטורנט חרדי לביוכימיה שהכרתי, שערך עם חברו חישובים לתאריך המדוייק שבו יגיע המשיח. אני מודה שלא יכולתי לרדת לעומקם של החישובים האלה, וגם במשיח אני לא מאמין, ולכן אני מתייחס אליהם כעורבא פרח.

אז הרי מספר ארועים על- טבעיים שקרו לי. אין זה דמיון, גם לא חלום. בכולם נשאר לי תיעוד:

א. בשרותי הצבאי נסעתי בתא מטען פתוח של משאית ובשעת עליה פתאומית משופעת, עפתי לכביש בנסיעה. למרות שהוטחתי בחוזקה כלפי הכביש, חשתי שעוטף אותי מעין "ענן", המפעיל עלי כוח משיכה שלילי חזק, שבלם את עצמת הנפילה. מעין "מצנח" כזה שנפתח ובלם את עוצמת הנפילה. אף אחד, כולל העדים שהיו בסביבה, לא יכול היה להאמין כיצד יצאתי ללא פגע. אפילו לא שריטה. רק "מזכרת" אחת נשארה - מסגרת משקפיים מעוקמת. חווית תחושת כוח המשיכה השלילי  הזה חזרה עליה בנפילות נוספות בחיי, שגם מהן יצאתי ללא פגע. מכיוון שאינני חתול, אין זה מובן מאיליו.

ב. גם כן בשרות הצבאי, לחייל שצעד לעברי נפלט כדור מהרובה. הקליע חדר לנעל שלי ולא גרם לי אפילו לשריטה, אפילו לא חור בגרב. בנעל נשאר למזכרת חור כניסה בקוטר המתאים של הקליע - בלי חור יציאה, אבל הקליע יצא... בניגוד לכל חוקי הבליסטיקה. 

החייל שפלט את הכדור בנוכחות שני עדים נוספים, התחנן לפני שלא אדווח וכי הוא מבטיח לי שיחליף את זוג הנעליים הזה בזוג מתאים משלו. אך מה יכולתי לעשות, להחליף את זוג הנעלים השחורות שלי בזוג נעליים חומות? נשארתי עם זוג הנעליים עם חור הכדור, שהטמנתי אותם בקיטבג שלי עד סוף השירות. השתמשתי בזוג הנעליים השני שלי.  

כשהחזרתי את הציוד ביום השחרור בבקו"ם, חששתי מהאפסנאי שיראה את חור הכדור וישלח אותי למשפט. קצת קשה לצאת בקלות ממשפט כזה ולהסביר מדוע לא דיווחתי על מקרה ירי שכזה. אבל לא. האפסנאי אפילו לא שם לב לחור שבנעל.

לא אפרט כאן יותר, אבל זה מקרה אחד מתוך שני מקרי ירי. משניהם יצאתי ללא פגע. במקרה השני שהיה בטירונות, לפי חוקי הבליסטיקה - הכדור היה אמור לחדור למוחי...

ג. לפני כשלוש שנים נהגתי ברכב החדש שקניתי לפני מספר חודשים, וכשראיתי שאני מתקרב לרמזור אדום בו עומדים שלושה טורים של מכוניות, התחלתי לבלום. אבל כלום..., דוושת הבלמים לא הגיבה... ניסיתי להוריד הילוך, לבלום גם בעזרת הבלם יד... הוא חרק ושום דבר לא קרה ... המכונית המשיכה בנסיעה. הרגשת פחד איום וחוסר אונים ...

ואז כאילו "כוח" אוחז בהגה, מסיט אותו ומתמרן את הרכב שלי בין המכוניות העומדות (ללא פגיעה בהן!) וגורם לרכב לעצור בפגוש של המכונית הראשונה, בטור האמצעי (שבמקרה היה מרווח גדול בינה לבין המכונית השניה שלאחריה) . הפגיעה הייתה שולית (כאילו פגיעה, במהירות אפס....למרות שהכביש היה בשיפוע ירידה חד, כפי שיש רבים כמוהו בירושלים!).

הזמנתי כולי רועד גרר שגרר את הרכב למוסך. בבדיקה לא נמצאה כל תקלה במערכות הבלימה. ביקשתי מהמוסך שיבצעו לרכב מבחן נסיעה ארוכה – שוב לא נמצאה בעיה. 

בכל המיקרים האלה נשאר תעוד. מסגרת משקפיים מעוקמת, נעל עם חור כניסה של כדור בלי חור יציאה, מכונית ששעטה בירידה בלי מעצורים ונעצרה "בקלילות" בפגוש. בעל מכונית הטנדר שנפגעה אפילו לא הגיש תביעה לביטוח. אני הגשתי תביעה לחברת הביטוח שלי. בתביעה תארתי את הארוע כפי שהיה, ומשום מה לא נשלחתי להסתכלות  פסיכיאטרית. חחחח

ועוד ארוע שקרה לפני מספר שנים. אני נוהג לצאת מהבית באופן קבוע בשעה 6:00 בבוקר. יום אחד איחרתי ויצאתי חמש דקות מאוחר יותר. איך שאני נועל את שער הבית, נשמע קול פיצוץ חזק. עליתי על הרכב ונסעתי במסלול הרגיל שלי לעבודה ולאחר חמש דקות הגעתי אל הגשר. מתחת לגשר אני רואה אוטובוס שפוצץ על ידי מחבל מתאבד ובסמוך לו נפגעו מספר מכוניות נוספות שחלפו בקרבת האוטובוס. הרוגים ופצועים, כוחות הביטחון ואמבולנסים התחילו להגיע.

התחלתי לחשוב מה היה קורה אם באותו יום הייתי יוצא כהרגלי חמש דקות מוקדם יותר. מדוע יצאתי דווקא ביום זה כמה דקות מאוחר יותר? כמובן הפשוט ביותר לומר "יד המקרה", אך לדייקן כמוני זה נראה בכל זאת דבר לא מוסבר. דרך אגב מקום הפיצוץ היה בדיוק לאחר הרמזור שבו המכונית שלי איבדה את הבלמים, כפי שסיפרתי לכם. שוב יד המקרה?

יש המאמינים בקיום מלאך שומר. ולאור המקרים הרבים שקרו לי, אם יש דבר כזה (וקשה לי להאמין שיש) המלאך שלי צריך להיות רב עוצמה ביותר. לא?

אחרי שסיפרתי את זה, ולמרות שאני לא מאמין באמונות טפלות, אקיש על העץ ואומר טפו...טפו...טפו, ליתר ביטחון. מישהו אחר, אולי היה אומר "הגומל" ועובר לסדר היום. אולי היה מתחיל לחבוש כיפה ולהניח תפילין, אך יש לי סיבות טובות אחרות לחשוב שאם יש אלוהים, אין הוא מתערב בחייהם של האנשים. אבל אני חייב לציין שאותי דברים כאלה מבלבלים ומטרידים. קשה לי לקבל עובדות בלי להבין ולהבין בלי עובדות.

אביא לסיום מקרה נוסף שקרה לי, הפעם בניגוד לחוקי הפיזיקה והביולוגיה. בילדותי עברתי ניתוח הרניה (שבר). אני זוכר שאח אחד נשא אותי על כפיים לחדר ניתוח. אחת האחיות נתנה לי להריח סם טשטוש שבכלל לא טשטש אותי.

הרופא המרדים דחף לפניי מסכה עם ריח גז מחניק (שאותו לא אשכח בחיים). הוא ציווה עלי לספור עד עשרים ולא נרדמתי (והריח, הריח נורא) ואז לספור מעשרים לאחור. אני לא זוכר מתי הפסקתי לספור, אבל לפתע התחילו הזיות: ראיתי את ראש אחותי הקטנה מרחף ללא גוף על פסגת הר כחול. צעקתי, וראיתי סביב ראשה עיגולי אור צבעוניים בצבעי הקשת מתפשטים מראשה החוצה כמו גלים.

ואז אני שומע את הרופא המרדים אומר לרופא המנתח "עצור. אל תמשיך". הוא כבר התחיל לחתוך אותי לפני שנרדמתי ואז נפלה עלי תרדמה עמוקה.

לאחר הניתוח לא התעוררתי במשך עשרים שעות. הצוות הרפואי כבר התחיל לדאוג. לפתע התעוררתי ופקחתי את עיניי. חרדה תקפה אותי - כי ראיתי את הורי ואחותי הקטנה ניצבים צמודים למיטה למרשות רגליי - אבל במהופך, רגליהם למעלה וראשיהם למטה. עצמתי את עיניי בבהלה ומשפקחתי אותם שנית, ראיתי אותם ואת העולם כפי שאני רואה אותו היום.

לתופעת הראיה במהופך יש הסבר ביולוגי. העיניים של כולנו רואות את העולם במהופך אבל המוח מתרגם את התמונה ומראה לנו אותה בכיוון הנכון. לאחר ההרדמה העמוקה, המוח שלי לא תרגם נכון את התמונה. אבל יש משהו שלא ניתן להסביר. הורי ואחותי עמדו צמודים למיטה שלמרגלותיה היה מעקה עץ במסגרת מתכת (כזה שתולים עליו את גליונות המעקב של החולים). לא ניתן לראות דרך מעקה כזה. אז כיצד ראיתי את רגליהם ונעליהם המוסתרות של הניצבים מעל המיטה ואת גופם המלא וראשם במה שאמור להיות הרצפה?

על תופעת "הראיה מרחוק" (שנחשבת לעל-טבעית) אכתוב בפוסט אחר.

***

למי שמתעניין בנושא, על הקשר שבין מדע אמיתי לתופעות מיסטיות, אכתוב בקרוב פוסט, שבו אמליץ על מספר ספרים רציניים בתחום. לא כתבו אותם אנשי ניו אייג' ומיסטיקה, אלא אנשי מדע מכובדים. ובכלל מי שיצלול במעמקי הפיזיקה המודרנית, בהחלט עשוי לחשוב לעיתים שקיים גבול דק מאוד ודיפוזי בין הפיזיקה ל"מטפיזיקה". למשל, החזרת זמן לאחור כבר הוכחה והודגמה מדעית (אמנם עדיין במסגרת שבריר השניה). אבל חישבו על זה: מה יכולה לעשות חזרה בזמן, בשבריר השניה שבה מתרחשת תאונת דרכים קטלנית?

כתבת המשך על "הפילוסופיה של תופעות על-טבעיות" כתבתי בפוסט החדש הבא. 

כמעט כל אחד מאיתנו יעבור בחינת אישיות בחייו. לפני הגיוס לצה"ל, לפני קבלה לעבודה, או לפני קבלה ללימודים במקצועות מסויימים - כמו לימודי רפואה ואחרים.

בכתבה זו אתאר בקצרה את סוגי המבדקים השונים הקיימים. בכתבה תראו שברוב המבדקים הרשמיים, ניתן להטות את התוצאות האמיתיות. לכן, אביא לכם כאן גם שני מבדקים קצרים (בני פחות מדקה כל אחד), המבוססים על העדפת צבעים וצורות. בשני המבדקים הקצרים האלה תוכלו ללמוד רבות על אישיותכם. תוכלו לראות כמה אפשר ללמוד עליכם. כדאי מאוד לנסות.

ישנם כמה סוגי בחינת אישיות, השונים באופיים. אתחיל בשני מבחנים רשמיים ואסיים בשני מבחנים קצרים ומעניינים, שקשורים בבחירה שלנו בצבעים ובצורות:

א.  אבחון אישיות לפי מבחן רורשאך. 

המבחן הזה נקרא גם מבחן כתמי הדיו, שבו הנבחן צריך לומר או לכתוב מהי האסוציציה שלו לגבי כל כתם דיו שמוצג לו. למשל, אם זה מזכיר לו פרח, פרפר, בית, מלך, שד, מלאך וכו'.

מה זה מזכיר לך?

אני עברתי מבחן זה בצו הגיוס השני שלי. ישבנו קבוצת נבחנים וכתמי דיו שונים הוקרנו על מסך. כל אחד היה צריך לרשום את האסוציציה שלו לגבי כל כתם שהוקרן. בסוף המבחן, דפי התשובות נאספו לאבחון אישיות פסיכולוגי.

אבל, אני מטיל ספק לגבי מידת הדיוק של המבחן באיבחון האישיות. אביא דוגמה מעצמי: רציתי אז מאוד לשרת בצבא באחד ממקצועות הרפואה. לכן, באופן יזום, "ראיתי " בכחלק ניכר מהכתמים איזו עצם, גולגולת, אברי גוף פנימיים, מכשירים רפואיים וכו'. למשל בכתם בתמונה למעלה אפשר לראות מלאך או שד - אבל לי זה מזכיר את עצם אגן הירכיים. כמובן דאגתי גם לציין מספיק אסוציאציות שאינן קשורות לרפואה, כדי שהבודקים לא יחשבו שאני מכוון לכיוון מסוים. ואכן, הצבא שלח אותי לקורס פאראמדיקים.

מה המסקנה? הנבחן עשוי להטות את תוצאות המבחן למה שהוא רוצה שיחשבו עליו.

מכאן שאפשר לתחמן במבחן זה. 

ב.  איבחון אישיות במבחני דיווח עצמי.

סוג אחר של מבחנים הם שאלונים עם מאות שאלות קצרות, שבו הנבדק עונה במשפט אחד. במבחן זה הנבדק נשאל מספר פעמים אותה שאלה בצורה אחרת, כדי לבחון אמינות ועקביות. יש כמה סוגים שונים של מבחני דיווח עצמיים, ובהם אפשר להעריך לפי האופן שבו ענה הנבדק על השאלון על פי פרמטרים של כנות, הצגת עצמו באופן חיובי/שלילי, או הימנעות ממענה על שאלות. ניתן גם להעריך האם לנבדק יש סגנון תגובה הגנתי.

במבחן זה ניתן לאבחן גם האם הנבדק סובל מהיפוכונדריה, דיכאון, היסטריה במצבי לחץ, חוסר מוסר, גבריות נשית או להיפך, פרנויה, סכיזופרניה ועוד.

כמו כן המבחן מצביע האם לנבדק בעיות בקשרים חברתיים ולהעריך את מידת נטייתו לסגת מקשרים והתחייבויות חברתיות. 

גם מבחן זה עברתי מספר פעמים  בחיי. ולכן אני יכול לומר לכם שנבדק יכול להטות גם כאן את תשובותיו בהתאם למה שנחשב רצוי מבחינה חברתית או אישית - כלומר לזייף.

אמנם המבדקים האלה בנויים על טריקים לגילוי זיופים כאלה, למשל על ידי שאלת אותן שאלות בצורה אחרת מספר פעמים לאורך השאלון. אבל נבדק אינטליגנטי עם זיכרון טוב יכול להטות את התוצאות מבלי שיתעורר חשד בכנותו.

ולכן, פותחו גם מבחנים מסוג אחר, שבו הנבדק אינו יכול לכוון את תשובותיו באופן מודע. למשל מבחן הצבעים של לישר.

ג.  איבחון אישיות לפי מבחן הצבעים של לישר.

 מבחן הצבעים מתבסס על המחקרים של ד"ר מקס לישר שהקדיש את חייו לחקר השפעת הצבעים על ההתנהגות. המבחן מתבסס על עקרונות בסיסיים בפסיכולוגיה של הצבעים.

מבחן לישר הקצר מורכב משמונה קלפים של צבעים.

 יש לפרוס את שמונת הקלפים מול הנבחן ועל הנבחן לבחור את הצבע האהוב עליו ביותר ולהניח אותו כשפניו כלפי מטה לצד שבעת הקלפים הנותרים. כעת עליו לבחור קלף נוסף מבין שבעת הקלפים שנותרו וכך הלאה לכל שמונת הקלפים.

לסדר בחירת הצבעים ישנה משמעות. למבחן לישר הקצר נודע ערך רב בהבלטת היבטים חשובים של האישיות, ובהסבת תשומת לב אל תחומי מתיחות פסיכולוגית ופיסיולוגית באשר הם קיימים.

במבחן בחירת הצבעים נעשית פעמיים ואז מתקבלות תוצאות האישיות שלך.

שיטת האיבחון של לישר מעוגנת בפטנט. ולכן את המבחן הרשמי וניתוח התוצאות ניתן להשיג רק תמורת תשלום באתר הרשמי של לישר. אבל ישנו אתר אחר המציע את אותה בחינה וניתוח תוצאותיה בצורה מכוונת חינם. יתכן ויש כאן הפרת פטנט, ואנשי לישר טוענים שזה זיוף.

אני לא יודע אם תקבלו הבדלים אם תעשו את הבדיקה המקורית או החיקוי, אבל אני הופתעתי ונדהמתי כמה נכונים ומדוייקים יצאו התוצאות לגבי עצמי ושמעתי גם על אנשים אחרים שחושבים כך.

הבחינה עורכת פחות מדקה! שווה לנסות - תאור האישיות המתקבל הוא בשפה האנגלית.

נסו עכשיו את הבחינה. לאחר קבלת התוצאות. אתאר את העקרונות הפסיכולוגיים של הבחינה.

הבחינה

עקרונות הבחינה:

מבחן הצבעים מתבסס על המחקרים של ד"ר מקס לישר שהקדיש את חייו לחקר השפעת הצבעים על ההתנהגות. המבחן מתבסס על עקרונות בסיסיים בפסיכולוגיה של הצבעים.

לסדר בחירת הצבעים ישנה משמעות. למבחן לישר הקצר נודע ערך רב בהבלטת היבטים חשובים של האישיות.

במבחן הצבעים יש לצבע "מבנה" קבוע. לדוגמא כחול כהה משמעו שקט ושלווה. לעומת זאת סדר בחירת הצבעים משתנה מאדם לאדם והסדר מצביע על "תפקוד" האדם. יכול להיות שצבע מסוים המוצא חן בעיני אחד, נראה משעמם בעיני השני, משאיר את השלישי באדישותו, בעוד שברביעי הוא מעורר שאת נפש.

הנבחן במבחן לישר, מדרג את הצבעים לפי סדר העדפה יורד.
 

המקום הראשון - הצבע המועדף ביותר מסמל את אורח הפעולה של האדם, על האמצעים שהוא פונה אליהם או משתמש בהם להשגת יעדו.

 
המקום השני - מעיד על היעד הממשי.

המקומות השלישי והרביעי - מעידים על "פני הדברים כפי שהם". על המצב שהאדם מצוי בו לפי הרגשתו או על הדרך שנסיבות קיימו מחייבות אותו לפעול.

המקומות החמישי והשישי - מעידים על "אדישות" - האדם אינו דוחה את התכונות הייחודיות של צבעים אלה, צבע ."אדיש" מבטא תכונה שאינה מבוססת, התלויה ועומדת כבלתי מתאימה, אך היא מונחת למשמרת, כך שניתן לשוב ולהפעילה במהירות בכל עת, עם השתנות הנסיבות.

מקומות שביעי ושמיני - מעידים על "התרחקות" - צורך המודחק מתוך הכרח.

ניתן להיווכח כי הצבע עצמו אינו משנה את משמעותו הבסיסית - המבנה נותר קבוע, יחד עם זאת, מקומו בשורה משנה במידה ניכרת את הפירושים שיש לייחס לו בשעת ניתוח תכונות האופי המתגלות במבחן.

צבעי המבחן ומשמעותם

כחול כהה - עומק רגשות, רגיש, דק הבחנה, שלווה, שביעות רצון, רוך, אהבה וחיבה.

כחול ירוק - רצון גמיש, מתגונן, אוטונומי, בעל זיכרון, רכושני, לא משתנה, התמדה, עקשנות, הערכה עצמית.

כתום אדום - תת רצון, תוקפנות, אוטונומי, תחרותי, יעיל, תשוקה, רגשנות, מיניות.

צהוב בהיר- ספונטניות, פעיל, פתוח ומתבלט, הטרוגני, רחב דעת, שאפתני, חקרני, השתנות, תקוות, מקוריות, שמחת חיים.

סגול - שילוב של כחול ואדום.

חום - שילוב של כתום ושחור.

7+8. שחור ואפור - השחור שולל כל צבע והאפור נחשב לניטרלי נטול צבע.

האם עיוור צבעים יכול לבצע את המבחן?

לטענת לישר, התגובה האינסטינקטיבית לצבע, מבחינת הניגוד הוא העושה את מבחן לישר לכלי תקף, גם במקרים של ראיית צבעים לקויה ואף של עיוורון צבעים ממשי. כאשר לאדם יש צורך נפשי בשלווה ובהשתחררות ממתחים - אז התגובה האינסטינקטיבית תתבטא בבחירת הצבעים הכהים.

לעומת זאת, אם האדם נזקק לכלות מרץ בפעילות חיצונית או ביצירתיות - אז התגובה האינסטינקטיבית תהייה בחירת צבעים בהירים.

הביקורת המועלית כלפי מבחן זה היא שתוצאות המבחן לא תהיינה זהות בכל פעם שתבחנו את עצמכם. ולכן, לפי טענה זו המבחן משקף את מצבכם ליום מסוים. למשל, עשוי להתקבל הבדל בתוצאות אם המבחן נעשה ביום מסוים שהנבדק מרגיש מדוכדך, לעומת אם נערך ביום שבו הנבדק מרגיש שמח ומאושר. 

ד. מבחן אישיות לפי בחירת צורה וצבע

בבחינה זו תתבקשו לבחור באחת מתשע צורות המופיעות שאתם הכי שלמים אתה. ומהבחירה תוכלו ללמוד על אישיותכם.

ואלה הן הצורות:

הצורות פותחו גם הן ע"י פסיכולוג (מתנצל שהתעצלתי לחפש את שמו בגוגל). הן נבחנו בכל רחבי העולם, לאורך פרק זמן של מספר שנים. בהסתמך על תוצאות שהצטברו במשך השנים שונו הצורות ו/או צבען, ואז הן נבחנו שוב, עד שהושגה רמה גבוהה ביותר של דיוק בצורות.

למבחן המכוון שיארך פחות מדקה הכנסו לכאן ותקבלו מיד את התוצאות. 

*** 

אגלה לכם שבמבחן האחרון בחרתי בצורה 3, אבל היססתי לגבי צורה 4 (אותה הייתי בוחר בעדיפות שניה).

לסיכום. קיימת אי התאמה מסויימת בין כל סוגי המבדקים שציינתי. לפיכך, יש השוללים את מידת דיוקם של שני המבדקים הקצרים האחרונים. אבל לזכותם אומר שהם מהירים ובהם לדעתי קשה לנבדק לכוון את תשובותיו, בהתאם למה שהוא רוצה שהסביבה תחשוב עליו.

אז אולי במקום למלא שאלונים ארוכים, ניתן לנתח את האישיות באופן קולע למדי במבדקי צבע וצורה מהירים?

ואולי לאחר שהבנתם את עקרונות מבדקי הצבעים והצורות, אפשר גם כאן להטות את המציאות?

ואולי אף בחינה בכתב אינה מושלמת כמו התרשמות מהאישיות שלך בראיון אישי, שבו ניתן ללמוד רבות גם משפת הגוף שלך?