חשיבה חופשית

כידוע בלוג זה עוסק באמיתות מול אמונות ומנסה להפריד ביניהם. קיימת כמובן בעיה בהגדרת אמיתות, כי רבים רואים באמונה כאמת שלהם. המדע הוא הדבר הקרוב ביותר להגדרת האמת - כי הוא אינו מבוסס על אמונות (שאנשים נתלים בהן "כדברי אלוהים חיים", ונראה שקשה יותר להזיז אנשים מאמונות מאשר לטוס במהירות האור).

 בניגוד לאמונות, המדע מתעדכן ואפילו שולל מסקנות קודמות, כאשר מתגלים ממצאים חדשים בעזרת שיטות וטכנולוגיות חדשות ומדויקות יותר.

המאמינים נתלים בכך שהאמונות שלהם תמיד יהיו שרירות וקיימות (כל עוד המדע לא הפריך אותן ויש כאלה שימשיכו להאמין גם אם המדע סתר את אמונתם). הם מאמינים שיום יבוא והמדע יוכיח את האמונות. משל למה הדבר דומה? נניח אתם רואים ילד זר שחמק מכם ברחוב ומחליטים ששמו משה. אם לא תמצאו את הילד לשאול לשמו - לא ניתן להוכיח או להפריך את הטענה שזהו אכן שמו.

 תופעות מיסטיות (המכונות על-טבעיות), בדרך כלל אינן יכולות להיות מוסברות על ידי המדע, ולכן נחשבות על ידי רבים ללא רציונליות - בעיקר לאלה שלא חוו אותן בעצמם. רבים יהיו אולי מוכנים להאמין בקיומן רק אם הם עצמם יחוו בתופעות האלה, גם אם אין להן כרגע הסבר רציונלי.

 ומה יקרה לכם אם תחוו בתופעה "על -טבעית"? האם תוכלו להבחין אם מדובר במציאות או דמיון? האם תוכלו להבחין אם היה הדבר במציאות או שהיה זה רק חלום?

 אז אם אתם נתקלים במצב שכביכול נראה לכם לאחר מכן כחלום, ויש בו אחד משלושת הסממנים שציינתי - אז אתם כנראה לא חלמתם. אולי גם לא הייתם במציאות, אבל הייתם במציאות אחרת. נסו להתרכז בשקט ואולי תזכרו במצבים כאלה שחוויתם.

 בסדרה בת שתי כתבות (זו והבאה) אשתף אתכם במצבים כאלה שחוויתי אני, מהקל אל הכבד - מצבים שאני מכנה אותם " ביקור במקום אחר". לאחר שחלקכם יאמרו - לא אפשרי! אתאר לכם ניסויים מדעיים מבוקרים שהוכיחו את האפשרות הזו לפחות לגבי אדם אחד. ואם יש אחד כזה בוודאות, יש כנראה עוד אחרים כמוהו.

להיות כאן ושם

המדריך שלי לשעבר לדוקטורט היה מרבה להירדם בהרצאות בכנסים ובסמינרים של תלמידים. אך להפתעת כולם,  ידע לחזור על כל דברי המרצים בסוף ההרצאה בדיוק מפליא.

 שאלו את רעייתי והיא תאשר לכם שלעיתים נופלת עלי תרדמה כבדה כאשר אנו צופים בהצגת תיאטרון (בעיקר כאשר אני לאחר יום עבודה מעייף). אבל אני לא באמת ישן. אני נמצא "במקום אחר" שבו אני רואה אירוע שאינו קשור כלל וכלל להצגה, לא סתם רואה - אני משוכנע שאני נמצא שם. אבל כשאומרים לי הסובבים בחיוך "ישנת טוב, הא?", אני מפתיע אותם ומספר להם כל מה שנאמר והתרחש בהצגה.

 יש לי הסבר לכך, שאין אני מבין מדעית את המנגנון שלו - קיימת הפרדה בין חוש הראיה והשמיעה שלי. בשמיעה אני נמצא במציאות, אבל בראיה אני עשוי להמצא במציאות אחרת.

חוויה מיסטית ביום כיפור - חוויה מחוץ לזמן ולמקום

כבר סיפרתי לכם באחד הפוסטים הקודמים שיש לי זכרונות מדוייקים ומאומתים על ידי המבוגרים מגיל ממש צעיר. כעת אספר על חווית ילדות יוצאת דופן הזכורה לי. גם אם רבים מכם עשויים לפקפק בנכונות הדברים. אני זוכר כאילו היה זה אתמול - בגיל כמעט שש, אבא שלי לקח אותי ביום כיפור, לבית הכנסת הגדול בעיר (אז עיר יחסית קטנה). אבא שלי אדם חילוני בהכרה מלאה, אך לקח אותי בחגי תשרי לבית הכנסת. לא יודע מה הסיבה, הוא עצמו לא התפלל. הוא אף פעם לא הלך יותר לשם לבדו.

 בערב יום כיפור, בית הכנסת המרכזי היה הומה אדם. לא היו מקומות ישיבה ואני לא יכולתי לראות דבר, מלבד טליתות ותקרת הבית. רגלי כאבו מעמידה ולא היתה לי סבלנות להשאר. לפיכך, יצאנו לסבב בתי כנסת בעיר, כדי למצוא אחד צפוף פחות עם מקום ישיבה. גם האחרים היו צפופים מאד ולבסוף אבא שלי הוליך אותי לעבר אחד נוסף, שבו הבטיח לי שיהיה מקום ישיבה.

 ירדנו שלוש מדרגות ואנו עומדים בקצה מרכז אולם מלבני (בצלע הארוכה שלו). אני מימין לפתח, אוחז בידו של אבי שעומד לשמאלי. קירות האולם לבנים בוהקים באור חזק. אין בו חלונות ולא מקור תאורה. לא מנורות ונברשות המאפיינים בתי כנסת, גם לא ארון קודש. משמאלנו, במרכז האולם, שלוש שורות כסאות לבנים. אף לא אחד יושב עליהם. משמאלנו ומימיננו פזורים עשרה "אנשים" עם גלימות ארוכות לבנות, הדוקות לגופם ושיער ראשם לבן ארוך. כל אחד עומד במקום אחר, גופם פונה לכיוונים שונים ובזוויות שונות.

 מספר ימים אחר כך, עברתי שוב עם אבא שלי בקטע הרחוב הזה וחיפשתי את פתח הכניסה ההיא. כמובן, ראיתי רק חנויות. שאלתי אותו אם הוא זוכר כיצד עשינו סבב בתי כנסת ביום כיפור. הוא ענה לי בחיוב. כששאלתי אותו איפוא נעלם בית הכנסת האחרון שהיה כאן, הוא הסתכל עלי בתמיהה ושאל איזה בית כנסת. חזרתי על מה שראינו בו לפני מספר ימים. הוא הסתכל עלי במבט כזה, כאילו ירדתי מדעתי ואמר שבוודאי חלמתי. ואני כועס עליו, בטוח שזה היה, לא מבין כיצד הוא שכח. כשגדלתי, כל פעם שעברתי בקטע הרחוב הזה, חיפשתי את פתח האולם הנעלם...

אינני יכול להסביר מה משמעות החזיון שראיתי, אך הוא חרוט חזק במוחי שנים רבות לאחר מכן.

 בשיחה שהייתה לי בנושא, מישהו העלה את האפשרות שבנוסף לעולם בו אנחנו מתקיימים, קיימים גם עולמות מקבילים. בעולמות המקבילים האלה יכולות הסיטואציות להיות זהות לאלה שביקום שלנו, יכולות להיות עם שינויים קלים, עם שינוייים משמעותיים יותר, או שונות בתכלית השינוי.

בהחלט נשמע כמדע בדיוני, אבל פיזיקאים מודרנים מכובדים יכולים לקבל זאת כאפשרות.

קיימות עדויות מדעיות אמפיריות וחישוביות התומכות בקיום יקומים מקבילים - עדויות הנתמכות גם על ידי מכאניקת הקוונטים. אחת התורות המרכזיות בפיזיקה המודרנית. 

יקומים מקבילים. מקור: הידען 

ואת הכל עדיין לא סיפרתי. אך על זאת אכתוב בכתבה השניה. אלה שמתעניינים בנושא ואינם רוצים להחמיץ את ההמשך - מוזמנים להצטרף כמנויים לבלוג.

 תוספת עריכה:

יש מי שנותן דעתו לבלתי מובן

יש מי שאצלו הבלתי מובן פשוט אינו קיים

ויש מי שמתייחס לבלתי מובן ומנסה לחקור אותו.

הדודל של גוגל מזכיר לנו שהיום יום הולדתו ה-127 של אחד מהעומדים בראש רשימת המדענים הדגולים, ותרומתו המדעית היא למעשה אינה פחותה מאשר זו של אלברט איינשטין. כן כן - למרות שאלברט איינשטיין זכה לפרסום וכל תינוק מכיר את שמו, נילס בוהר מוערך לא פחות על ידי מדעני הפיזיקה והכימיה המודרנים. כמו איינשטין גם הוא זכה לפרס נובל בפיזיקה.

את הפוסט הזה אקדיש לנילס בוהר, שבו אתאר בפשטות את המדע, העימות המתוקשר בין איינשטיין לבוהר, על "חלקיקים אלוהיים" וגם נדון באפשרות האם יש לזה קשר בין טלפורטציה במדע הבדיוני  וגם לטלפורטציה של הנשמה. טלפורטציה היא העברה של עצמים משני מקומות שונים במרחב מבלי לעבור דרך המרחב. המושג נפוץ בעיקר בספרות המדע בדיוני ובתחום זה מתאר העברה של עצמים ללא התערבות פיזית באמצעות כוח המחשבה או הרצון בלבד. לא פעם מתוארים במדע הבדיוני מכשירים שונים המשמשים לטלפורטציה, למשל המשגר בסדרה מסע בין כוכבים.

להזכירכם, הרי טלפורטציה סגנון מסע בין כוכבים:

נילס הנריק דויד בוהר (7 באוקטובר 1885 - 18 בנובמבר 1962) היה פיזיקאי יהודי דני, שתרם רבות להבנת מבנה האטום והיה מאבות מכניקת הקוונטים. למעשה הוא עמד בראש "אסכולת קופנהגן" שדגלה בפירוש הסתברותי למכניקת הקוואנטים (ראו גם הערך פרשנות קופנהגן).

 כמו איינשטיין, גם נילס בוהר שהיה יהודי נאלץ לברוח מהכיבוש הנאצי והגיע בסופו של דבר לארצות הברית. שם שניהם הצטרפו לצוות במעבדות לוס-אלאמוס שעבד על פיתוח פצצת האטום.

 מכניקת הקוונטים הוכיחה את קיום הדואליות גל-חלקיק של החומר: תחת תנאים ניסיוניים מסוימים אטומים או אלקטרונים מגלים תכונות של גלים (כמו גלי קול ואור). ואילו תחת תנאים אחרים, אותם עצמים מגלים תכונות של חלקיק (עצם שניתן לומר בוודאות באיזה תחום מרחבי הוא נמצא, בניגוד לגל).

הרי סירטון קצר המסביר בפשטות את מכניקת הקוונטים (מומלץ להקדיש כ-6 דקות מחייכם להשכלה הכללית ולהבנת התורה החשובה הזו בפיזיקה המודרנית). 

ואם צלחתם (או לא כל כך) את הסרטון הזה, אני מאד ממליץ שתקדישו עוד כ-5 דקות מחייכם לסרטון המרתק, שיסביר לכם כיצד עצמים יכולים להופיע, להיעלם ולהופיע שוב. מדהים לא? הרי זה כמו "מעשי כישוף":

 מבחינה תאורטית, הדואליות גל-חלקיק קיימת בעצמים מכל סוג. גם לבני אדם יש תכונות גליות אך באדם (שהוא עצם מקרוסקופי ולא מיקרוסקופי) הגלים מהם הוא בנוי הינם מאוד קצרים ודחוסים עד כי לא ניתן להבחין בתכונות הגליות כלל ( ואולי המחשבה היא יוצאת דופן? - הערה שלי).

למעשה כיום מכניקת הקוונטים היא תורה פיזיקלית הסתברותית-סטטיסטית. אי-אפשר לדעת ממנה איזו תוצאה תתקבל בניסוי אלא רק מהי ההסתברות לקבל אותה. מבדיקות שנעשו על צבר של ניסויים זהים, התפלגות התוצאות שנתקבלה הייתה זהה בדיוק רב לסטטיסטיקות שחזתה מכניקת הקוונטים.

כאמור, לא מן הנמנע שאם היינו מראים את תוצאות הניסויים לאנשי הכנסיה בימי הביניים, הם היו מכנים את מכניקת הקוונטים ככישוף. נילס בוהר עצמו אמר: "אדם שלא נדהם ממכניקת הקוונטים, לא הבין אותה".

את הפרדוקס בין הפרשנות של נילס בוהר את מכניקת הקוונטים לבין תורת היחסות הניח איינשטיין עצמו יחד עם עוד שני  מדענים. המטרה של מחברי הפרדוקס, הייתה להוכיח שהתאוריה הקוונטית איננה מהווה "תיאור שלם" של המציאות. לעומת זאת איינשטיין וחבריו הודו שהם לא מוכיחים שאכן קיימת תאוריה חלופית שכן מתארת "תיאור שלם" של המציאות. 

הפרדוקס שניסחו איינשטיין וחבריו אינו רק ויכוח מדעי אלא גם פילוסופי. היה בו גם יסוד ריגשי - הייתה להם התנגדות רבה למכניקת הקוונטים, עקב האקראיות לכאורה שבבסיסה. שיא הריגשיות מתבטאת באימרתו הידועה של איינשטיין:  "אלוהים אינו משחק בקובייה". נילס בוהר לא נשאר חייב לאלברט איינשטין: "תפסיק להגיד לאלוהים מה לעשות" - הייתה תשובתו של נילס בוהר לאלברט איינשטיין שטען ש"אלוהים אינו משחק בקוביות". נילס בוהר גם אמר: "עדיף לא להבין משהו נכון, מאשר להבין משהו לא נכון".

למעשה כיום עדיין קימת סתירה בין תורת מכניקת הקוונטים לבין תורת היחסות של איינשטיין. שתיהן תורות מוכחות כל אחת בפני עצמה, אבל עומדות בסתירה זו לזו.

נילס בוהר עצמו אמר על כך: "כמה טוב שנתקלנו בפרדוקס. כעת ישנה תקווה להתקדמות כלשהי". הרבה תאוריות המנסות לקשור את שתי התורות קמו מאז ונפלו. אחת התאוריות היא קיום של "מספר יקומים נפרדים ומקבילים".

למעשה הנסיון לפתור את הפרדוקס בין שתי התורות הוא היום נושא חם ביותר - בנסיון לגלות את חלקיקי בוזון - "החלקיקים האלוהיים". לפיכך נבנה במיוחד מאיץ החלקיקים הענק בשוייץ, במטרה לזהות ולמדוד את בוזון היגס האלוהי. באתר המאיץ שני צוותים נפרדים מודדים את תוצרי הפצצות חלקיקים במאיץ בעזרת גלאים שונים, בלתי תלויים. מדענים ישראלים פיתחו את אחד הגלאים!

הרי סרטון קצר ומרתק המסביר את הקשר בין מציאות של הבוזונים "האלוהיים" לבין מכניקת הקוונטים  ולהבנת כל התהליכים והכוחות ביקום.

פיצוח חלקיקי הבוזונים והמכניקה הקוונטית עשוי להגשים את הדמיון, הן של אנשי המדע הבדיוני והן של אנשי הניו אייג', בתופעות כמו טֶלֶפּוֹרטָצָיה -

הרי סרטון קצר ומשעשע על טלפורטציה:

ולמי שרוצה להתעמק במדע של הטלפורטציה הקוונטית והאם יש קשר למדע הבדיוני ואפילו לטלפורטציה של הנשמה, הרי סרטון מרתק (בשפה פשוטה - הרצאה במדע פופולרי):

 ואסיים באימרותיו של נילס בוהר: "ניבוי הוא מסובך מאוד, במיוחד בנוגע לעתיד".

ובנוסף אמר: "מומחה הוא אדם שעשה את כל הטעויות האפשריות בתחום מומחיותו".