אם אתם מטפסי הרים, יתכן שתתחילו להצטייד בויאגרה. מחקר חדש במרכז רפואי שיבא תל השומר קובע: ויאגרה משפרת ביצועי מטפסי ההרים ומונעת מחלת גבהים. תוצאות המחקר הזה, פורסמו החודש בעיתון הרשמי של האיגוד העולמי לרפואת מטיילים. המחקר נעשה בקרב מטיילים ישראלים אשר טיפסו להרים בגובה של עד 6,000 מ'. אז אם אתם מוצ'ילרים - לא עוד כדורים ולא עלי קוקה, בקרוב אולי תבקשו מרשם לויאגרה.
במחקר שפורסם החודש בעיתון הרשמי של האיגוד העולמי לרפואת מטיילים,
Journal Travel Medicine, דווח על תוצאות מחקר שנעשה מטעם המרכז לרפואה גיאוגרפית ורפואת מטיילים בשיבא, בניהולו של פרופ' אלי שוורץ, בנוגע ליעילות השימוש בסיאליס למניעת מחלת גבהים.
המחקר נעשה בקרב מטיילים ישראלים אשר טיפסו לפסגת הקילימנג'רו (גובה 5895 מ') וכלל 51 מטפסים. המשתתפים חולקו כך שמחצית מחבריה נטלו את הטיפול המקובל באורמוק- תרופה לטיפול במחלת גבהים, בעוד שחברי המחצית השנייה של הקבוצה נטלו אורמוקס יחד עם סיאליס (תרופה מקבוצת הויאגרה).
התוצאות הראו כי בקבוצה אשר נטלה סיאליס סבלו החברים פחות מתסמיני הגובה, מבצקת ריאות או מבצקת מוחית עקב הגובה. כמו כן, יותר אנשים הצליחו להגיע לפסגה בקבוצה זו.
מחלת גבהים ( AMS acute mountain sickness ) הינה מחלה נפוצה במטפסים לגובה רב (מעל 3000 מ') המתבטאת בכאב ראש, חולשה, סחרחורת, חוסר תיאבון והפרעת שינה. המחלה נובעת מעיכוב בהתאקלמות הגוף לכמות החמצן המופחתת באוויר הדליל בגבהים.
מקובל למנוע מחלת גבהים בעזרת פרופיל טיפוס מתון, ושימוש בתרופות למניעה כגון דיאמוקס - אורמוקס. אולם לתרופות אלו יעילות מוגבלת.
סיאליס מקבוצת הוויאגרה ידוע בשמושו לטיפול באימפוטנציה (אין אונות), אך יש לו שימוש רפואי חשוב גם ביתר לחץ דם ריאתי. לסיאליס יש פחות תופעות לוואי מאשר לויאגרה. לאור פרופיל תופעות לוואי נמוך,יתכן והתרופה תשמש בעתיד למניעת מחלת גבהים.
המתעניינים יכולים לקרוא על המחקר ב:
Tadalafil and acetazolamide versus acetazolamide for the prevention of severe high-altitude illness. Leshem E, Caine Y, Rosenberg E, Maaravi Y, Hermesh H, Schwartz E. J Travel Med. 2012;19(5):308-10
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה
