חשיבה חופשית

הכותרת היא לא סתם גימיק. הקריאה של הפוסט הזה במלואו בהחלט יכולה להציל את חייכם.

לא אכנס כאן לויכוח האם הצרות מזומנות על ידי הגורל. כן, כולנו נולדנו עם נתונים גופניים ונפשיים מסויימים. אכן קיימת גנטיקה, אבל הגנטיקה אינה הכל. גם היא נתונה להשפעות סביבתיות כמו לאורח חיים. ואורח החיים שלנו תלוי בשרשרת בחירות יומיומיות שלנו. פסיביות הנובעת מהאמונה שהכל נובע ממה שמזמן לנו הגורל היא גישה מוטעית, תבוסתנית, ומובילה רק לדברים רעים בחיינו. כפי שתראו בהמשך - "הגורל" האישי שלכם תלוי במידה רבה בבחירות בחיי היומיום. גם אם אתם לא ממש מודעים לכך, הגוף שלכם משדר לתת-מודע. ואתם בעצם בוחרים אם להתעלם (אפילו להכחיש) ולסבול מאוד בהמשך, או להביא את זה למודע ולהציל את עצמכם. ההכחשה הזו מאוד ערמומית. כי בעצם הפחדים פועלים הפוך על הפוך.    

כולם יודעים שאכילה לא נכונה (למשל שימוש מיותר במלח וסוכר) מסוכנת לבריאות. כמו גם עישון. ובכל זאת הידיעה הזו אינה מביאה לשינוי באורח החיים של רבים. למרות הידיעה שהם עשויים לשלם על זה בגהינום עלי אדמות - הם אינם עושים דבר. אם משום "לי זה לא יקרה", או "יהיה בסדר" ,או כל רמאות אחרת שמספק המוח כדי להתעלם מסכנות. אחת "הרמאויות" העצמיות הנפוצות היא ההתעלמות מהידע הרפואי הקונבנציונאלי והסתמכות על אינפורמציות פופולאריות מוטעות בדמות סרטוני יוטיוב, פרסומים פסאודו-רפואיים (שאינם עומדים כלל וכלל בקריטריונים מדעיים), מיתוסים שמפיצים כל מיני גוּרוּז מפוקפקים ומסוכנים. האחרונים שוטפים את מוחכם באינפורמציות מוטעות ולא נכונות.  כמו למשל תאוריות קונספירציה על חברות תרופות שגורמות לכאורה לצריכת תרופות שלא לצורך. מכאן ולהחלטה שלכם שלא לקחת תרופות, או להשתמש במקום בתוסף מזון זה או אחר, או "בצמחי מרפא" - קצרה ביותר. והגרוע מכל הוא הנסיון לשכנע אתכם "בבריאות" שתרכשו עם תעשו דיאטה הזויה או אחרת. אני משתמש במילה הזויה אף שזו מילה עדינה לחוסר הגיון ביוכימי תזונתי ורפואי מוחלט של דיאטות פופלאריות רבות . כמה קל להוליך שולל במאמר (שלא עומד בשום קריטריון מדעי) "בסיינטיפיק ידיעות", בסרטוני יוטיוב ואפילו במחקרים שלא עברו כל בדיקה מדעית אמיתית - כמו "מחקר סין" ואחרים.

א.ב. היא אישה בת חמישים שהגיעה למחלקת השיקום שבה ביליתי בחודש האחרון. היא מבכה כל יום את מצבה עד לצורך בתמיכה תרופתית פסיכיאטרית. היא עברה אירוע מוחי (שטף דם במוח). חצי גופה משותק כמעט לחלוטין, מדברת בכבדות, לא שולטת בצרכים וראייתה הפכה לכבדה - יכולה לקרוא רק כותרות גדולות בעיתונים. מסתבר שהיא סובלת זה שנים מיתר לחץ דם, סוכרת וכולסטרול גבוה. כלומר, מצב קליני ברמת סיכון גבוהה ביותר לאירוע מוחי, התקף לב, פגיעה בכליות (עד לצורך בדיאליזה), עיוורון ועוד. אבל הגברת החליטה פשוט לא לקחת תרופות. והיא לא  לקחה התרופות גם כאשר התרחש האירוע המוחי הראשון שגרם לעיוות השרירים במחצית פניה (מה שמכונה ברפואה פציאליס). האירוע הראשון היה אמור להיות לה כנורת אזהרה, אבל היא המשיכה להתעלם. 

מה שמטריד אותה ביותר הוא דווקא הירידה הקשה בראיה. רופא העיניים שראתה לאחרונה אמר לה שזה לא נובע מהאירוע עצמו ולא פֵּרט. בשיחה שהייתה לי עם הגברת אמרתי לה חד וחלק שהירידה בראיה נובעת מהסוכר הגבוה שלה (עם סיכוי מסוים לשיפור אם תגיע לאיזון רמות הסוכר במשך תקופה מסויימת). אבל יש סכנה שאבדן הראיה שלה הוא כבר בלתי הפיך. את זה כבר לא אמרתי לה, אבל מצבה הנפשי התערער כאשר קלטה סופסוף מה גרמה לה הסוכרת הלא מאוזנת שלה. 

לפחות שליש מהמאושפזים בשיקום הם לאחר אירוע מוחי. כל אחד סובל במידה זו או אחרת משיתוק, אבדן תחושה, פגיעה עד אבדן דיבור, אבדן זיכרון, אי-שליטה על הסוגרים (מצריך קטטר תמידי וחיתולים) ועוד. תשעים אחוז מהם סובלים מיתר לחץ דם ו/או השמנה (עודף משקל) ו/או סוכרת ו/או כולסטרול/טריגליצרידים. משיחה איתם הסתבר שלא הקפידו על משטר תרופתי ותזונתי. הכתובת הייתה על הקיר.

אירוע מוחי יכול להתרחש בכל רגע בכל גיל (אחד הנפגעים שהיו בשיקום היה רק בן 38) והוא חל בפתאומיות . פעמים רבות בשינה. בחלק מהמקרים הנפגעים אינם מודעים בתחילה לאירוע ומגיעים מאוחר לבית החולים. יש חלון הזדמנויות קצר של שעות מעטות לאחר האירוע שבו ניתן למזער את הפגיעה. לא.ב. האירוע החל כשהייתה עם אימא שלה בקניון. פתאום החלה לגרור רגל וחשה מעט בלבול. היא הגיעה לט.ר.ם (מרכז רפואה דחופה בירושלים) ושלחו אותה הביתה לנוח. אין ספק שזה מחדל וכי מצבה היום היה אולי טוב יותר אם הייתה מטופלת מיד. כל מה שרציתם לדעת על אירוע מוחי וחשוב שתדעו תוכלו לקרוא כאן.

בגיל 22 א.א, שהיה נהג משאית (עד לפני כשלוש שנים), הרים את ארגז המשאית שפגע בעמוד חשמל. הוא התחשמל - ידו הימנית ורגלו השמאלית התפחמו. בעקבות התאונה הזו קטעו כמעט את כל ידו הימנית ואת רגלו השמאלית מתחת לברך. הוא השתקם, הלך על פרוטזה ותפקד עם יד שמאל בלבד. למרות שהיה ימני, למד לכתוב ביד שמאל. הוא אפילו מסוגל לסגור רוכסן ביד אחת. אבל א.א הוא מעשן כבד. לפני חודשיים וחצי עבר אירוע מוחי השלישי במספר. כתוצאה מהאירוע האחרון - שותקה רגלו הבריאה והשלמה וכן איבד שליטה על הסוגרים. 

חודשיים וחצי לאחר האירוע והשיקום - הוא עדיין לא שולט על הסוגרים ולרגלו חזרה התחושה אך עדיין תנועה מוגבלת. למרות שלושת האירועים ומצבו הוא ממשיך לעשן כמו קטר. בקושי הוא מסוגל להוביל  עצמו בכסא הגלגלים  לכניסה בבנין השיקום - כדי לעשן בחוץ (גם כשקר מאוד וגשום). שתבינו, בלתי אפשרי להתנייע ביד אחת בלבד בכסא גלגלים. סיבוב גלגל אחד מביא לסחרור הכסא במעגל. לכן כדי להתקדם - א.א אוחז בידו האחת במעקים, בכסאות גלגלים של אחרים, או תופס בידיים של אנשים (ולעיתים מבהיל אותם בכך למוות) ומושך את עצמו בכסא הגלגלים. יום אחד הוא אחז בידית כסא הגלגלים שלי ואני שמשתי לו כקטר. אבל בסיבוב הוא נפל מכסאו ומזל שלא נפגע. תראו באיזה מצב הוא - הוא נשוי ואב לשלושה ילדים- אבל ממשיך לעשן למעלה משתי קופסאות סגריות ליום.

זה מזכיר לי תופעה מדהימה של אנשים החולים במחלת עישון (על רקע גנטי)  המכונה בירגר. האנשים האלה עוברים קטיעות איברים כתוצאה מעישון. ניתן לראות אנשים כאלה שהם קטועי שתי רגליים, יד אחת, ובשניה נותרו רק שתי אצבעות המשמשות אותם לעישון עד שיאבדו גם אותם.  ראו בסרטון. מזעזע. אם אתם מעשנים אתם חייבים לראות!

בשיקום הקודם שעברתי היה נהג אגד שעבר אירוע מוחי. בשתי אצבעות שנותרו בעלות תנועה - היה אוחז בסיגריה ומדליק אותה במצית. הוא שיגע את המטפלים שהיו צריכים להובילו כל חצי שעה כדי לעשן במרפסת. אבל גם זה לא היה מספיק. באחד הלילות הוא הדליק בחדרו סיגריה שהדליק כאשר צינורית חמצן מחוברת לנחיריו. כי בגלל העישון נפגעו ריאותיו. מזל שמערכת גילוי עשן פעלה והזעיקה את הצוות לפני שפוצץ את עצמו ושכניו לחדר.

ציינתי כבר בהתחלה שרבים אינם קשובים לגוף שמשדר "קורה לי משהו, טפלו בי מיד". כמה מכם התעלמתם זמן רב מכאב שיניים (שהופיע בתחילה בתדירות נמוכה)? כידוע כאבי שיניים לא עוברים מעצמם ואם לא פונים מיד לרופא שיניים, במקום סתימה פשוטה עשויים להגיע לטיפול שורש וכתר יקר, או חלילה לעקירה ולהשתלה יקרה. האם יודעים אתם שמדלקת חניכיים מתקדמת ולא מטופלת אתם עשויים לאבד שיניים בריאות? האם שמעתם  על כך שדלקת חניכיים מעלה מאוד את הסיכוי להתקף לב ואפילו להתפרצות סוכרת?

האם אתם יודעים כמה מקרי סרטן היו יכולים למגר לחלוטין אם אנשים היו שמים לב מיד לשינויים קלים המתרחשים בגופם? כמו טיפת דם חד פעמית בשתן, זיעה קרה בלילה, שינוי בהרגלי יציאות, כמו גם גללי צואה בצורות מוזרות, שינויים פתאומיים בשדה הראיה, נקודת חן חדשה שחור משחור וכו'. אבל רבים האנשים שאינם פונים לרופא (כי "זה בוודאי יעבור לבד", או מפחד - "אם אפנה לרופא בוודאי ימצא לי משהו"), או דוחים בדיקות שיכולות להציל את חייהם אם יטופלו בזמן. כמה מכם אפילו דוחים בדיקות דם ושתן שיגרתיות תקופתיות עד חלילה להתרחשות התקף הלב או השבץ המוחי הראשון? וגרוע מכך, כמה מכם נמנעים מנטילת תרופות מסודרת? מתעלמים מיתר לחץ דם, מכולסטרול, טריגליצרידים וסוכר - הרוצחים השקטים?

אני לא מטיף לכם ממגדלי השן. גם אני התעלמתי מאיתות של גופי. הגעתי לקטיעה ועכשיו אני משלם על כך. התעלמתי משבוע שבו הרגשתי חולשה ובחילות כמו סימנים אחרים של שפעת.  לקחתי אקמול - הרי זה מה שעושים בשפעת אם היא באמת שפעת בלבד. אבל לקראת סוף השבוע כשהלכתי במדרכה ביציאה מהסופרמרקט, הרגשתי  לפתע חולשה קשה ואובדן שיווי משקל. כתוצאה מכך נפלתי על פני ודם זלג לי מחיכוך האף באספלט. לא איבדתי את ההכרה ומישהו עזר לי לקום. נכנסתי לספרמרקט קניתי בקבוק מים קרים ותפוח. ישבתי מעט על ספסל לשתות ולאכול את התפוח עד שהרגשתי מחוזק יותר. משם המשכתי עד לבית והרגשתי ממש רע. למחרת יום שישי עלה לי החום למעלה מ-38 מעלות.  הרגשתי שמשהו כנראה לא בסדר, אך דחיתי ליום ראשון ביקור במיון. דחיתי את הביקור בגלל הטראומה שעברתי כחודש לפני כן עם זוגתי שנפגעה פגיעת ראש בסוף שבוע ומהניסיון המר שבסוף שבוע במיון בהדסה אתה יכול להירקב עד שלמישהו מכוח האדם המצומצם יש זמן להגיע ולטפל בך.

ביום ראשון בבוקר כבר הרגשתי ממש רע ואפילו לא היה לי כוח לעלות במדרגות כדי שזוגתי תיקח אותי למיון ברכב. הגעתי למיון באמבולנס. שכבתי במיון עד הערב ועברתי בדיקות מיותרות על ידי סטאז'ר. רק בערב התפנה מקום באחת מהמחלקות הפנימיות והתחילו בסידרת בדיקות. וההמשך בקיצור - איבחון ספסיס (זיהום) של חיידק טורף בדם. בדיקת CT גילתה בועות נוזל ברגל ששחררו החיידקים בתהליך טריפת הרקמות. אם הייתי פונה שבוע לפני, יתכן שהכל היה נמנע במתן אנטיביוטיקה. אבל מצד שני, בסבירות רבה הייתי נשלח הבייתה עם אקמול "לשפעת". וחוצמזה עד אז הייתי כלכך בריא. מי היה מאמין שדבר כזה יכול להתרחש. אבל אם הייתי מגיע למיון מיד לאחר הנפילה - יתכן שאם היו מאבחנים היו יכולים להציל לי את הרגל? אולי? מזל שנשארתי בחיים. שלושה מתוך ארבעה מתים מחיידק טורף בשלב שבו הגעתי לבית החולים. הרופאים אמרו שכנראה מערכת לב-ריאות החזקה שלי היא שמנעה קריסת מערכות.

השאלה האם יכולתי למנוע את הקטיעה תלווה אותי תמיד. אבל אני משתף אתכם בכך בגלל מוסר ההשכל - אנחנו חייבים להיות קשובים לאיתותים של גופנו, אסור להתעלם מהם. אסור לדחות בדיקות או להתעלם מהן. תרופות חייבים לקחת. הגורו או הכתבה שמשכנעים אתכם לא ליטול תרופות או לקחת במקום איזה תוסף - עשויים להרוג אתכם בטרם עת ובמקרים רבים לאחר סבל רב ונכויות קשות. קשה לשנות אורח חיים כמו אכילת יתר, אכילה לא מאוזנת, אכילה של מזונות עתירי מלח וסוכר (מרבית המזון התעשייתי המוכן) - אבל אולי יעזור אם תערכו ביקור במחלקות שיקום ובתי אבות סיעודיים (שבהם חוסים גם אנשים צעירים). לא לכל אחד יש "מזל" למות מדום לב. דמיינו את עצמכם שוכבים חסרי אונים במיטה. לא מסוגלים לדבר ולהגיב כשאתם בהכרה מלאה .כואב לכם מפצעי לחץ. לא יכולים להסתובב לבד ולהחליף צד. מחוברים לקטטר ושורף לכם. מטפלים כועסים עליכם שהיתה לכם יציאה שדלפה מבעד לחיתול.  תסלחו לי שאינני חוסך בתאורים קשים אלה. כשזה קורה - אין מקום לחרטה. חרטה כבר לא תעזור.  גבירותיי ורבותיי, מרבית המקרים אינם יד הגורל אלא תוצאה של מעשי (או אי מעשי) ידנו.

ולסיום מצרף שוב את התמונה שנושאה - החיים בידיים שלנו.

לפני שנים אחדות נפגשתי עם תורם למוסד, שהתלהב מאוד על כך שאני עובד על רפואה מחוייטת. "וואו, זאת אומרת שאתה תוכל להגיד לי שתרופה מסויימת תועיל לי ותרופה אחרת לא תועיל לי, אבל כן למישהו אחר"?, הוא שאל. "כן, בדיוק. כמו שחליפה שיתפור לך חייט תתאים לך בדיוק ולא למישהו אחר" עניתי. האמת היא שהתרופות רובן ככולן ניתנות על סמך מיצוע (לפי נגזרת המילה ממוצע) של היעילוּת לכלל האוכלוסיה. לחלק מהאוכלוסיה התרופה תועיל מאוד, לחלק תועיל במעט או בכלל לא, וכל השאר באמצע. ומידת היעילות האינדיבידואלית תלויה בעצם בגנטיקה ובביוכימיה של הפרט. כידוע אין הגנטיקה וכל התהליכים הביוכימיים זהים לכל בני האדם. אז התורם הזה תרם למוסד, אם כי אני לא ראיתי פרוטה ממנה.

אז המאמר הזה שלשמחתנו התקבל ממש כעת לפרסום, קשור ברפואה מחוייטת. מדובר בטיפול בתרופה חדשה (העובדת במנגנון שונה על מחלות הסרטן מאשר התרופות הקונבנציונליות). התרופה הזו יקרה ועולה אלפי שקלים לכל טיפול. כיוון שהתרופה הזו לא נמצאת בסל התרופות, רק בעלי אמצעים יכולים להרשות לעצמם לקבל אותה. אלא מה? למחצית מהחולים המקבלים את התרופה היא אינה יעילה מעבר לטווח הקצר.

בעבודה שלנו שעומדת להתפרסם, גילינו מדוע מחצית החולים אינם מגיבים לתרופה. הדבר קשור בגנטיקה של החולה. ובעצם, היא קשורה ברמת חלבון מסויים בתאים הסרטניים של החולה. ויותר מכך, הראנו שאם מעכבים את החלבון הזה - התאים הסרטניים העמידים חוזרים להיות רגישים לתרופה. עד שיאשרו תרופה (ועובדים על זה) שתעכב את הפעולה של החלבון הבלתי רצוי - יכול לקחת עוד מספר שנים.

אבל לאחר הפרסום של התגלית שלנו, תהייה כבר השלכה יישומית. ניתן יהיה לדעת מראש בבדיקת קטנה (של תאי הסרטן של החולה) למי תועיל התרופה הניתנת כיום ולמי לא תועיל (ולכן חבל בכלל לתת אותה למחצית אוכלוסית החולים).

זוהי כבר תועלת מיידית שניתן לקבל כאן ועכשיו (לדיוק, בעוד מספר שבועות, לכשיתפרסם). אבל בכלל לא בטוח שכך יהיה. בעצם אני כמעט בטוח שכך לא יהיה. מדוע? כי יקח לרופאים זמן עד שיעודכנו (מפה לפה, לא כל הרופאים יכולים להתעדכן בכל הספרות המדעית). וגם אז לא ירצו ליישם את זה, למרות תוצאת המחקר שחור לבן שלנו. הם יאמרו שצריך להמשיך ולתת את התרופה (גם למי שלא תועיל) איזה עוד כמה שנים, ולבדוק שאכן כך הדבר. שיש קורלציה של 100% ברמת ביטוי החלבון בחולה לבין עמידות שלו לתרופה.

אלא מה, החולים המסכנים ימשיכו לשלם מכיסם אלפי שקלים בחודש עד שחלקם ימותו. ובוודאי שלחברות התרופות יש אינטרס שכל החולים ימשיכו לקבל את התרופה הזאת. הן וודאי אינן אוהבות מאמרים כמו זה שלנו שהתקבל לפרסום. ובהחלט יתכן שהמאמר שלנו נדחה קודם על ידי שני כתבי עת רפואיים שהעורכים שלהם הם רופאים ולא מדענים. אני אומר יתכן, אבל זה כמעט בטוח. אני יודע את זה מאופי ותוכן תשובות הדחייה שקיבלתי מהעורכים של כתבי העת האלה.

אבל לא סיפרתי לכם את הכל. כפי שכתבתי כאן גם כל התרופות הקונבנציונליות בטיפול נגד הסרטן אינן יעילות לכולם. ולכן נותנים לחולים קוקטייל המשלב כמה תרופות שונות - שלפחות אחת תשפיע. לפעמים אצל חולה אחד תרופה א' וד' לא תהיינה יעילות ואצל חולה שני, תרופה ב' וג' - מיותר לתת אותן. אבל לכל אחת יש תופעות לוואי קשות, אז מה ההגיון לתת 4 תרופות כאלה, כאשר רק אחת או שתיים יעשו את העבודה עם פחות תופעות לוואי?

בארה"ב יש חברה פרטית שיש לה בדיקה עבור כל חולה שפונה, כדי שיוכל אחר כך לבוא עם תוצאות הבדיקה לרופא המטפל ולהתנגד לקבל תרופות קשות שלא תשפענה עליו. יותר מכך, למשל לסרטן הרחם יש שני פרוטוקולים אפשריים של תרופות. העלות של הראשון 9,000 דולר לחודש טיפול, לעומת עלות של 24,000 דולר בפרוטוקול השני. בד"כ מתחילים בטיפול אצל נשים עם הפרוטוקול הראשון הזול יותר, ואם הטיפול נכשל, אז ממשיכים עם הפרוטוקול השני (בינתיים תוך כדי הטיפול הראשון עשויות להתפתח עמידויות גם כנגד חלק מהתרופות בטיפול השני). בדיקה של התרופות השונות על תאי הגידול הסרטני של החולה, עשוי לתת מענה הולם לבעיה הזו ולבחירת הטיפול המועדף , כבר בתחילת הטיפול.

אז עוד בשנת 1999 פיתחנו בדיקה ייחודית למטרה הזו. פנינו למשרד הבריאות והוא אישר אותה. הבדיקה קיבלה אפילו קוד בדיקה שמספרה 88334.

חישוב עלות הבדיקה לפני אישורה על ידי משרד הבריאות, הראה שבדיקה אחת לחולה עולה לנו 580 ש"ח. אבל משרד הבריאות אישר לבדיקה רק סכום של 510 ש"ח. ומי אמור לספוג את ההפרש? ומה אם איזושהי ביקורת לא עבדה כראוי וצריך לחזור עליה? ומדוע שאני אקצה עובד מעבדה שאני מעסיק אותו מקרן מחקר פרטית כדי לעשות בדיקות רוטיניות כלל ארציות?

פניתי אל האגודה למלחמה בסרטן בבקשה למענק עבור שנתיים מימון של תקן עובד מעבדה - עד שהבדיקה תוכיח את עצמה ויוקצו תקנים קבועים לבדיקות כלל ארציות. אך האגודה דחתה את הבקשה.

אבל מה ששבר את גב הגמל, היתה ההתייחסות של הרופאים בשטח לבדיקה. הם אמרו שאם או בלי בדיקה, הם ימשיכו לתת את אותם פרוטוקולים ארציים לטיפול בכל חולה. הם לא יזוזו מפרוטוקולים ארציים. כששאלתי את הרופאים האלה, אבל תגידו - מה ההגיון שתגרמו סבל לחולה בתופעות לוואי על תרופות שבדיקה ספציפית הראתה שלא תהיינה יעילות? הם ענו, גם עם בדיקת המבחנה שלך תראה שתרופות מסויימות כן מאוד יעילות לחולה - מניין לך שהן תהיינה יעילות גם בגוף? עניתי שזה נכון, אבל תרופות שלא עובדות על תאים סרטניים של חולה במבחנה - בוודאי לא תעבודנה בגוף.

ראו, אפילו הנפקנו טפסי בקשה לבדיקה למילוי על ידי הרופאים. כי הנהלת בית החולים בירושלים היתה דווקא בעד. הרי אחד מהם:

ואת הסוף אתם וודאי מנחשים. הבדיקה אושרה על ידי משרד הבריאות, אבל הרופאים בשטח לא שיתפו פעולה ביישום תוצאות הבדיקה.

רפואה מחוייטת היא העתיד. יש מדינות בעולם שמשקיעות עליה הון עתק. רק עדיין לא מדינת ישראל ורופאיה.

ללא לחץ ציבורי - שום דבר לא יזוז בענין. אז מה נותר למעבדה שלנו לעשות? למכור את הטכנולוגיה לגויים?

***

ואני שמח שהספר הזה הומלץ על ידי מערכת ישרא לרגל שבוע הספר ואף עורכת תחרות. כי אני כבר המלצתי עליו לא מזמן כאן. לכן לא אספק תרוצים.

בוודאי אתם מכירים אנשים שכשמגישים להם מנת אוכל, לפני שבכלל טועמים הם מנערים את המלחיה וממליחים וממליחים וממליחים איזה דקה לפחות. אני תוהה בלבי אם אנשים כאלה בכלל חשים בטעם האוכל על לשונם, כאשר המזון שלהם מומלח כמו מימי ים המלח.

אולי יש להם בעייה בקולטני החישה בלשון וכמו כבד ראייה שבקושי רואה את האור, חוש הטעם שלהם מסתכם במלח בלבד, או בחריף? כמו אנשים שאפילו לפני שטועמים את האוכל הם מרוקנים צנצנת סחוג על האוכל. אז אולי כל חוש הטעם שלהם מסתכם ביכולת לחוש מלח וחריף אש?

אינני בטוח בתשובה, אבל יש אנשים שחולים במחלה גנטית נדירה שמכונה CIPA, ולאנשים האלה יש בכלל בעיית חישה בשל פגם במערכת העצבים ההיקפית. ילדים החולים במחלה הזו אינם חשים בכאב וחלקם אפילו אוכלים את קצות אצבעותיהם עד זוב דם. חוש הטעם היחיד שלהם הוא של מלח וחריף.

אז מסתבר שיש גם רבים אחרים שלא חולים במחלה הגנטית הזו ומשום מה  אוכלים ארוחות מלח או חריף.

איך אפשר בכלל להינות מאוכל שטעמו כטעם גבישי מלח או חריף אש, כאשר בשל כך הם אפילו לא יכולים לחוש במזון מקולקל? זוכרים את השערוריה שעוררה עובדת באחד הסניפים של טיב טעם - שהעידה כי מוכרים שם בשר שפג תוקפו, ששטפו את הסירחון הנודף ממנו במים, המליחו אותו ותיבלו אותו בחריף כדי להסוות את טעם הקלקול?

אז אנשים שממליחים או מוסיפים חריף בצורה מוגזמת, באמת יכולים לאכול אוכל מקולקל או בעל איכות ירודה עם טעם מגעיל בלי להרגיש. אבל עודף מלח באוכל הוא כבר בעייה בריאותית, כי כמות מלח מעל למותר גורמת ליתר לחץ דם. ויתר לחץ דם (שרבים אינם יודעים ולא מרגישים את קיומו) הוא הרוצח השקט מספר אחד. הרוצח שגורם להתקפי לב ושבץ מוחי.

הדו-ירחון Archives of Internal Medicine פרסם תוצאות מחקר שערכו מדעני רפואה ב-CDC האמריקאי, במחקר נאספו נתונים לגבי 12 אלף איש במשך 15 שנה. מהמחקר הזה עולה כי תזונה עשירה במלח ודלה באשלגן מעלה ב-50% סיכון למוות ומחלות לב. כלומר, מזון עשיר מדי במלח (שהוא כידוע עשיר בנתרן ודל באשלגן) מסכן חיים.

רבים ממוצרי המזון שלנו מוצפים במלח. לעיתים מוצר אחד מכיל כמות מלח פי שניים מהכמות היומית המותרת ואפילו מהכמות המותרת המקסימלית ביומיים. כאלה רבים מהחטיפים שאנחנו נותנים לילדים שלנו לנשנש. אתם בוודאי אינכם רוצים לדעת מהי כמות המלח המצוייה בשקית צ'יפס קטנה. אני  יכול להמשיך להביא עשרות דוגמאות, אך איני רוצה להיתקל בעדת עורכי דין ממולחים (עם מלח או בלעדיו). אך, המבין יבין.

אינני יודע אם אתם יודעים שבשל הלחצים האטמוספריים הקיימים בגובה הטיסות, חוש הטעם שלנו מתקהה. על כן, מנות המזון המחולקות בטיסה מומלחות ומתובלות בצורה מוגזמת - באופן שלא בטוח שהיינו מסוגלים לאכול אותן על פני הקרקע.

השבוע, בין התאריכים 11-17 במרץ מתקיים שבוע המודעות לצריכת מלח, בו לוקחים חלק יותר מ-25 מדינות, בתוכן ישראל. פרופסור יהונתן שרעבי, מנהל המכון ללחץ דם במרכז הרפואי שיבא ויו"ר החברה הישראלית ליתר לחץ דם, הביע את צערו על כך, שהמגמה המזיקה של הוספת מלח בכמות מופרזת הגיעה לא רק למנות מוכנות ומתועשות, אלא גם לאוכל גורמה.

במחקר שנערך לאחרונה באנגליה בקרב מסעדות יוקרה על ידי CASH -Consensus Action on Salt and Health ,נמצא שמרבית המסעדות מגישות מנות שכל אחת מכילה את כל התכולה המומלצת של המלח ליממה.

בין המסעדות שנבדקו היו אלו של שפים ידועים,  ביניהם השף ג'יימי אוליבר (השף הערום). בעוד שקהל היעד של מסעדות גורמה אלו משלם הון עבור המנות, בחרו השפים לשפר את טעמן של המנות על ידי הטריק הזול של הוספת מלח. בחלק מהמקרים מצאו במנה אחת כמות מלח המספיקה ליומיים שלמים.

בארץ, משרד הבריאות התחיל בפעולת סימון של כמות המלח במנות. פרופסור שרעבי מציין "שהנגשת המידע לצרכן צריכה להיות ברורה ופשוטה ובכך ליצור לחץ מצד הציבור שיעדיף מזון בריא. התקווה היא שתעשיית המזון והמסעדנים ייאלצו להציג עוד אלטרנטיבות בריאות, והציבור יצביע, הפעם בלשונו".

זו תהייה פעולה ברוכה של משרד הבריאות, אך האם זה ימנע מאנשים עצמם      להמשיך לשפוך מלח על צלחתם? זכורה לי אישה אינטליגנטית שסבלה ממום בלב, שהרופא שלה הזהיר אותה מאכילת מלח שיכול להרוג אותה. אותה אישה אמרה שאם היא לא תוכל להמליח את מזונה עדיף לה לא לחיות. ואכן האשה הזו נפטרה זמן קצר לאחר מכן.

בארה"ב קיימים מזה זמן סידרת חטיפים, בייגלה, קרקרים ומציות עם חצי כמות המלח. ואני אומר לכם, שגם כך הם מלוחים מדי.

לסיום, טיפ קטן לאלו שאינם יכולים בלי להמליח: אפשר לצמצם בקלות את כמות המלח אם יאכלו אוכל איכותי וטעים יותר. פשוט במקום עודף מלח להוסיף למזון תבלינים ועשבי תיבול - בלי המלח יהיה אפשר גם להינות ולהרגיש את טעמו האמיתי של האוכל.

ואם כבר אתם משתמשים במלח, עדיף להשתמש במלח דל נתרן ועשיר באשלגן כמו זה:

אבל אם אתם נוטלים תרופות מסויימות כנגד יתר לחץ דם, תשאלו את הרופא שלכם אם מותר לכם להשתמש במלח עשיר באשלגן. זה מסוכן עם נטילת חלק מהתרופות האלה. אבל אם תצמצמו את צריכת המלח שלכם, בהחלט יתכן שתוכלו להוריד את מינון התרופות וזה כבר כדאי. לתרופות האלה יש תופעות לוואי כגון אימפוטנטיות.

אז האם גם אתם אוכלים אוכל טבעוני, פריקים של כושר ובריאות וזוללים מלח?

אחד הדברים היפים כאן בישראבלוג הוא שניתנת במה לכל מיני דעות. אבל יש כאלה שמנצלים במה זאת כדי להביא אג'נדות חוצבי להבות המתבססות על סרטוני יוטיוב של מטיפים המביאים לציבור מידע שיקרי, כאילו הסרטונים האלה הם ספרות מדעית ורפואית המוכיחה שכל הרופאים וכל המדענים טועים. הם מנצלים את הבורות של חלקים בציבור כדי לשכנע אותו לשנות את אורח חייו. הבעיה היא שלעיתים הפוסטים האלה מגיעים למומלצים ואילו הפוסטים המביאים לציבור את המציאות האמיתית אינם מגיעים תמיד לקהל הרחב כי הם לא במומלצים. ובכל זאת אכתוב את דעתי כאן גם אם לא אגיע לאלה שמשוכנעים שפוסטים במומלצים הם דברי אלוהים חיים.

אני כותב פוסט זה בעקבות פוסט שהיה במומלצים של בלוגרית שיוצאת נגד מדענים שעורכים ניסויים בבעלי חיים ובנשימה אחת כנגד זה שהם גם אוכלים אותם. האם באמת מדענים אוכלים קופים ועכברים? בקיצור פוסט הקושר בין אכילת בשר לבין ניסויים בחיות וזה כבר הופך אותו  לפוסט מבולבל ופאנטי.

בקצרה היא טוענת שהניסויים בחיות ואכילתן "זה אחד הכתמים של האנושות שמוריד אותנו מתחת לרמה של בעלי חיים מבחינה ערכית, ומוסרית" ועוד היא טוענת  "עד שלא נשנה את הגישה הזו של "בשם המדע" אנחנו פשוט לא שונים מנאצים."

אז היא משווה אתכם שאוכלים בשר ושמאפשרים למדענים לערוך ניסויים בבעלי חיים לנאצים. חד וחלק.  ולאחר מכן היא מביאה בפסקנות את דעתה ש"מי שמקבל סרטן (ומחלות קשות אחרות) צריך כנראה למות כי זה הדרך של הטבע לאיזון האוכלוסייה". אתם מבינים? מפני שאנחנו נוטלים תרופות "כוכב הלכת שלנו נמצא עכשיו בפיצוץ אוכלוסין ויש מחסור חמור ביותר במזון ומשאבי טבע פר אדם."

והיא גם קובעת מתוכן סרטון סיינטיפיק יוטיוב שהיא לא רק נגד מתן תרופות כי מותנו הוא טוב לדילול האוכלוסיה, אלא שהתרופות עצמן גורמות לנו למחלות כמו סוכרת. ההיגיון שלה אומר: לא צריך תרופות, תרופות זה רע, ולכן כמובן שמיותר לבצע ניסויים בבעלי חיים בפיתוח תרופות מצילות חיים. אתם חולים? כנראה שאתם צריכים למות לטובת האנושות אך כמובן קודם כל לטובת בעלי החיים.

זאת אומרת לכם סטודנטית נאורה שחושבת את עצמה "מומחית"  משום שיש לה שני דודים שעוסקים במחקר ביולוגי (אחת בויצמן, השני בבר אילן) ובתור אחת שלמדה ביולוגיה ושהתה כמה פעמים בבית החיות" אתם מבינים? היא סטודנטית בת 23 שמחשיבה עצמה כבר כפרופסורית בביוכימיה - כי היא עשתה כמה מעבדות בביוכימיה.

ומה עוד היא אומרת? "ידע זה כוח, ולשמחתי זה אחד הדברים היותר יפים באקדמיה. ככל שיש לכם יותר ידע, כך פחות קשה לעשות עליכם מניפולציה" וכי לא היא זו שעושה עליכם מניפולציות? ובכן מדובר באחת שלמרות טענותיה ממש לא יודעת על אופן התנהלות המחקר בבעלי חיים והפיקוח עליו. את זה אומר לכם מדען שעוסק בעצמו בפיתוח תרופות מצילות חיים ושמדריך ומייעץ לוועדות הציבוריות המפקחות ומאשרות ניסויים בבעלי חיים על פי חוק.

וכיוון שדבריה הרתיחו אותי בקיצוניותם ובשקריותם הגבתי בבלוג שלה והרי שרשור התגובות:

אני: "יתכן שעם דעותייך ושל חלק מהמגיבים כאן מיותר בכלל להגיב אבל בכל זאת אעשה זאת. ראשית את מגלה בורות נוראית לגבי אמצעי הפיקוח ואופן אחזקת החיות כפי שנעשים היום במוסדות המדע והרפואה. כדאי מאוד שתלמדי עליהם ולא תכתבי דברים לא מבוססים.

שנית, למשל החיסונים שאני מניח שאת קיבלת מיוצרים בביצים שכידוע לך מוטלות ע"י תרנגולות. לפי הפילוסופיה שלך אולי צריך לחזור ולתת לאנשים למות מאבעבועות שחורות, שחפת וכדומה כי יותר מדי אנשים חיים על פני כדור הארץ.

ולידיעתך כל התרופות שאת משתמשת כולל אנטיביוטיקה ניסו בבעלי חיים ותרופות אי אפשר לפתח בעזרת תוכנות סימולציה.

העכברים והחולדות המשמשים לניסויים הם זנים שלא יכולים לחיות אפילו יום אחד בטבע. שלא נדבר על הצביעות שבוודאי אם נכנסים לביתך מושבה של עכברים או חולדות את אינך בוחלת להשתמש נגדם במלכודות או חומרי הדברה.

המתנגדים לשימוש בבעלי חיים במדע וברפואה, אני ממליץ לשמש בעצמם במקומם בניסויים לפיתוח אמצעי ריפוי מצילי חיים. מה דעתך?"

והיא ענתה בצורה ממש לא עניינית לשאלות שלי, כפי שאופייני למי שכשמעמידים אותו בפני המציאות, כל שהוא יודע הוא להתגונן על ידי השמצות אישיות, וכך היא השיבה:

"אולי כבודו יאמר שהוא מכיר אותי אישית ושאני לא בחורה בכלל אלא פדופיל בין 40? אתה לא מכיר אותי, לא את אורח החיים שלי, וממש נהדר שאתה יודע לקרוא;  כפי שכתבתי יש לי משפחה שמעורבת במחקר , למדתי תואר מחקרי, ואני מעורבת בפעילויות שעוצרות את הזוועות (כלומר היא כנראה שייכת לכת – הערה שלי) ואתה יודע למה הם לא יכולים לחיות יום אחד בטבע?? כי עושים להם מניפולציות על הגנים.

חוצפה"

כיוון שחוץ מהשמצות ושאני חצוף לא ענתה בצורה עניינית לשאלותיי, השבתי לה:

"מלבד ההערה על מניפולציות בגנים של החיות לא ענית על שום דבר בצורה עניינית. וגם הערה זו אינה נכונה עובדתית: הזנים האלה היו קיימים הרבה לפני שידעו לעשות הנדסה גנטית.

 אין אני מכיר אותך אך יודע הרבה ממה שקראתי בפוסט שלך ומכיר היטב גם את הדפוסים של הכת אליה משתייכים חלק ממחלקי השבחים בתגובות כאן.

בתור בעל ניסיון בחיות מעבדה המדריך את הוועדות האתיות הציבוריות המאשרות ניסויים בבעלי חיים, במה שאין צורך, במה שנחוץ, בהקטנת ההיקפים, באתיקה ובאמצעים למניעת סבל לחיות, אני יודע היטב את המתרחש במציאות ואת השקרים שאנשים כמוך מפיצים.

וכדאי גם שתתני את הדעת כיצד ניסויים בבעלי חיים שיפרו את בריאותם ומשך החיים של בעלי החיים עצמם ומוטב שתפני את האנרגיות שלך קודם כל כנגד בני אדם שמבצעים פשעים כלפי בני אדם."

עדיין לא קיבלתי תשובה לשאלותיי עד היום הזה.

אבל היא ציינה בתוספת העריכה שהיא לא לוקחת תרופות ובאותה נשימה מציינת שהטבעונות הצמיחה לה מחדש שיער בקרחת וכמעט ריפאה את אביה מסוכרת. היא כל כך יודעת ביולוגיה ולא יודעת שרק עם דיאטת דלת סוכר ופחמימות ניתן להוריד את כמות הכדורים כנגד סוכרת ולא צריך טבעונות לשם כך.

אז מדבריה אני מבין שהיא לא תיקח אנטיביוטיקה ועשויה למות מאבצס בשן ושהיא עוברת טיפולי שיניים ללא הרדמה, כי גם הרדמה זו תרופה, וכי אם חלילה תעבור תאונת דרכים היא תסרב לקבל אנטיביוטיקה ותעדיף שיכרתו את רגלה הנמקה, שוב בניתוח ללא הרדמה. ואם חלילה היא תחלה בסרטן היא תסרב לקבל טיפול כי במילא הוא אינו עוזר אלא רק כוח הרצון והטבעונות עשוי לרפא אותה. חזרנו לחשכת ימי הביניים. זכותה, אבל שלא תדרוש זאת מכל האנושות.

הבעיה היא שאנשים רבים כמוה טועים ומטעים את הציבור בעובדות שקריות שמקדשות את המטרה המוסרית והחשובה ביותר עלי אדמות בעיניהם. הם מספרים לכם שמתעללים בבעלי חיים מצד אחד ושאין כל צורך בניסויים בבעלי חיים מצד שני. ורבים מהציבור הולכים שולל על ידי אנשים כאלה בשל בורות בנושא. ואפילו השר גלעד ארדן סימן כמטרה את הפגיעה במחקר הרפואי בבעלי חיים ופתח במלחמת חורמה במדע. גם חברת אל על מסרבת להוביל בעלי חיים מחו"ל ומוסדות המדע הגישו נגדה תביעה משפטית על פגיעה במחקר.

אתמול פורסמה כתבה במעריב שעוררה שמחה רבה אצל כת המתנגדים לניסויים בבעלי חיים. בכתבה מתוארת ההצהרה של רשות התרופות והמזון בארה"ב שאין צורך בניסויים בשימפנזות. אבל, מה זה לעניין המחקר בישראל? בישראל כמות הניסויים המזערית הנעשית אינה ולא הייתה אף פעם על שימפנזות, אלא על קוף ירוד שנקרא רֶזוּס. ובכלל הציבור מגלה שלא באשמתו בורות לגבי היקף ואופן עריכת הניסויים.

כבר הבאתי כאן בעבר כתבה מקיפה בנושא. וכיוון שהיא לא הייתה במומלצים כמו הכתבה של הסטודנטית הפעילה נגד ניסויים בחיות, מעטים יחסית נחשפו אליה. ולכן אני מקשר אל הכתבה כאן.  הכתבה ארוכה, אך כדאי מאוד לקרוא אותה עד לסופה, כולל עמדתי בנושא. לפחות תדעו את האמת ואולי לא תתייחסו בצורה כל כך רצינית לפוסטים השקריים המופצים בפייסבוק, ביוטיוב ואפילו בעיתונות הכתובה.

אז זוהי תשובתי לפוסט של הסטודנטית הנאורה  שמפיצה מידע שיקרי ומתיימרת בשם "ידענותה" להטיף למדענים ולכם על שאתם אוכלי בשר ונוטלים תרופות בעת הצורך. מבחינתה אתם יכולים ואפילו צריכים למות אם תחלו, לטובת האנושות ובעיקר לטובת החיות. אתם מבינים? לאנשים שכמותה אתם אוכלי הבשר ונוטלי התרופות נאצים.

***  

הבלוג חשיבה חופשית מועמד לבלוג השנה בישרא-בלוג בקטגורית הדעה. 

מוזמנים להצביע חשיבה חופשית ולהשפיע כאן.

***

הודעה חשובה: שוב מישהו חדר ללוח העריכה של הבלוג והפך אותו לבלוג פרטי בלתי נראה. באמת לא הבנתי מדוע פסקו הכניסות והתגובות והתבטלו סימני הלייק. תודה לאוגניה שהפנתה את תשומת ליבי לכך בתגובה לבלוג האקטואליה שלי.  האם זו דרך למנוע מהבלוג להשתתף בתחרות הוגנת? מישהו כאן משחק משחק מכוער!!!

הסדרתי את העניין וכעת ניתן לקרוא, להגיב וגם להצביע. ומי שלא יכול היה להכנס ולקרוא את הפוסט הקודם מוזמן לעשות זאת עתה.

ושוב תודה לאוגניה.