מעשה שקרה בסביבתי והסתיים לפני ימים אחדים. מדובר בילד בן 11 להורים שהאבא הוא רופא שבקושי רואה את הבית והאמא מדענית. זהו הבן הצעיר של הזוג. והנה לפני למעלה מחודש, הילד התחיל להשתעל בחזקה ובלי הפסק כל עוד הוא ער. בתקופה זו שכולם כמעט מצוננים אף אחד לא נתן לענין תשומת לב מיוחדת. אך כשאין נזלת ואין כאב גרון ורק שיעול כל חמש, עשר שניות שנמשך כבר למעלה משבועיים עם כל סוגי הסירופים למיניהם שהלעיטו אותו ללא הועיל - כבר מתחילים לדאוג. נתנו לו גם אנטי-היסטמינים כנגד אלרגיה וכלום לא קורה. ובכל הזמן הזה הילד לא הולך לבית הספר, כי הרי אי אפשר לשבת ולהשתעל שם כל הזמן בטרוף. ואז הילד עבר בדיקות פולשניות לא כל כך נעימות בדרכי הנשימה ולא נמצאה כל סיבה רפואית המסבירה את השיעול הטורדני.
הילד יושב בבית כבר למעלה משלושה שבועות וההורים מתחילים כבר לחשוב שמדובר כאן בסיבה פסיכולוגית כלשהי. אך מהי הסיבה? הילד נבון, מוערך על ידי המורים ומקובל על ידי חבריו לכיתה. ההורים, בעצה אחת עם מחנכת הכיתה והיועצת החינוכית מחליטים לשלוח את הילד חזרה לבית הספר. וביום הראשון לשובו המורה למתמטיקה מתעצבנת מהשיעולים של הילד המפריעים לה להתרכז והיא מעיפה אותו למחנכת שישבה בחדר המורים. המחנכת הושיבה אותו לשארית היום בחדר המורים והשקתה את הילד בתה ובמרק. למחרת הילד כבר סירב ללכת לבית הספר מרוב עלבון.
עוד מספר ימים בבית וההורים כבר מחפשים פסיכולוג שיתן מענה מידי. ברור שזה איננו מקרה לפסיכותרפיה אינסופית שתממן את בנית הוילה של הפסיכולוג. ואז האבא הרופא לקח יום חופש מבית החולים ויצא עם הילד לטיול שבו שוחח עם הילד כפי שלא עשה אולי מזה שנים. חזרו לבית מהטיול והפלא ופלא - הילד הפסיק להשתעל וחזר ללמוד.
מחלות פסיכוסומטיות הן חלק ניכר מהמחלות. הן תוקפות את ההיפוכונדרים אבל גם כל אחד מאיתנו במידה זו או אחרת. ידוע הפתגם גוף בריא בנפש בריאה, אך מה לעשות - בעיות כאן ולחצים שם והמחלות תוקפות.
ובצד השני של המטבע אנחנו מאמינים לכל מיני טיפולים ומרקחות פלא ומוציאים את מיטב כספנו כדי לרפא את מה שהרפואה הקונבנציונלית לא מצליחה לעשות. לעיתים כוח האמונה בתכשיר או "בתרופה" כה רב וחלה הטבה או מרפא. זה קורה גם בשימוש של מי סוכר צבועים בצבע מאכל סגול, או אדום. את התופעה הזו מכנים אפקט פלצבו.
בשל האפקט הזה, כל ניסוי קליני של תרופה חדשה כולל שתי קבוצות של חולים. אחת שמקבלת את התרופה והשניה שאומרים לה להפסיק ליטול את התרופות הישנות והיא מקבלת במקום תרופת דמה. כדי שהניסוי יהיה מושלם, לא רק החולה אינו יודע אם הוא מקבל תרופה אמיתית או תרופת דמה - גם הרופאים עורכי הניסוי אינם יודעים איזה משני התכשירים הוא תרופה ואיזה לא. החולים מקבלים משהו עם מספר סידורי ורק לאחר גמר הניסוי והבדיקות הרפואיות, משתחרר המידע מהמחשב.
ולבסוף, סובלים ממחלות כרוניות כמו יתר לחץ דם, מחלות לב, דיכאון וחרדה, אלרגיה או אסתמה? יתכן ותקבלו את המרשם הזה מהרופא:

זה לא בצחוק. באמת. לפרטים קראו את הכתבה הבאה.
הרבה בריאות לכם.